 |
/images/archive/gallery/114/794.jpg השף רפי כהן מ''רפאל''. מפנק
(צילום: רובי קסטרו)  |
|
|
|
|
| בערב שבועות, כשכולם אכלו גבינות ופשטידות, יעל פז-מלמד טחנה ברפאל את הארוחה הטובה ביותר שבאה אל פיה בשנים האחרונות |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
יעל פז-מלמד
30/5/2004 16:09 |
|
|
|
|
|
|
|
בערב שני, יום לפני ערב שבועות הלבן, הם צלצלו ובפיהם הודעה חתרנית: "לא רוצים גבינות, רוצים להשתגע."
"הם רוצים שנלך למקום טוב לאכול בשר," תרגם הבעל את דבריהם כפי שנוח לו, ואור גדול בעיניו. בשבילו ארוחה בלי בשר זה כמו ארוחה בלי ארוחה.
"בשר? בשבועות? השתגעתם? תכננתי להכין ארוחת חג על טהרת הפשטידות והקישים והסלטים," נזעקתי אני, השמרנית בחבורה. תתביישו לכם, גויים שכמוכם."
אבל כלום לא עזר לי. האופוזיציה היתה
חזקה מדי ונחושה מדי, ואני, למען האמת, בסתר לבי שמחתי מאוד שירד ממני עול ההכנה. הם רוצים בשר, שיאכלו בשר.
ועדיין לא ידעתי עד כמה חכמה הייתי שוויתרתי. רק בשעת לילה מאוחרת התברר לי שבעודי מאפסנת בחזרה את כל המוצרים שהוצאתי כדי להתחיל לבשל, החליטו הגברים, שקיבלו פתאום אומץ לתכנן דברים בלעדינו, הנשים, שלא רק שנאכל בשר, אלא שנאכל אותו אצל רפי כהן ברפאל, ושיעלה כמה שיעלה. הם רוצים לפנק אותנו, והם ילכו על זה בגדול. זה התיקון שלהם לשבועות, והוא מאוד רומנטי בעיני.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פותחים את הארוחה
|
|
|
 |
|
|
|
התלבשנו יפה. כולנו. בילדותי קראו לזה בגדים חגיגיים. כאלה שברור לכל שהם מפרידים בין סתם יום של חול לשבת או לחג, ואנחנו הרי הלכנו לחגוג. כיוון שלא היינו ברפאל כבר די הרבה זמן, לא תיכף הבחנו שמדובר בתפריט חדש לחלוטין, שרפי כהן עמל עליו זמן רב, כדי שיתאים לקיץ הישראלי. לא תבשילים לוהטים מתוך קסולה, אלא מנות שמחממות את הלב ומקררות את הראש. ולפני שנתחיל בתיאור הארוחה, נקפוץ ישר לסוף הדברים ונביא את סיכומם, כפי שעשינו אנחנו בסיום הארוחה ואחרי שלושה בקבוקי יין (שאותם הבאנו מהבית, אחרי שקיבלנו לכך אישור.(
ובכן, כולנו היינו תמימי דעים שהיתה זו הארוחה הטובה ביותר שאכלנו זה שנים. יתרה מכך, תמימות הדעים היתה גם על כך שהאוכל ברפאל אינו נופל במאומה מארוחות אצל שפים טובים בחו"ל, ולעומת זאת המחיר, אפילו שהוא לא זול בכלל, הוא בערך חצי ממחיר של ארוחה אצל שף בצרפת או בלונדון, ששם משלמים סכומים שאדם רגיל, אפילו כשהוא מוכן להשקיע את מיטב כספו באוכל טוב, עדיף לו שלא ייכנס. זו שחיטה של ממש. ארוחה כפי שאכלנו ברפאל היתה עולה בחו"ל בסביבות מאה דולר לאדם, שזה אלף שקל לזוג.
למנות ראשונות לקחנו את הדברים הבאים: קרפצ'ו דג ים עם סלק אדום כבוש בתבלינים מהמזרח הרחוק, שוכב על עלי רוקט וסלק; ניוקי של תפוחי אדמה וריקוטה עם וונגולי ותבלינים; פולנטה עם ראגו של לבבות טלה ושורש סלרי; מח עצם אפוי עם חלקי פנים של ברווז. כל המנות, אבל ממש כולן, היו מושלמות. מפתיעות, טעימות שבא לבכות, לא מעיקות על מערכת העיכול, לא גדולות מדי ולא קטנות, כל טעימה היא סיבה למסיבה, ואין כאן שום הגזמה בתיאור.
רפי כהן הצליח ליצור בתפריטו החדש מנות שהן כליל השלמות והטעם, כפי שכבר נאמר. אותה התפעלות שאוחזת בנו כשאנחנו שומעים יצירה מוזיקלית נפלאה, או רואים ציור חד-פעמי, עוברת בסועדים גם במקרה הזה. ברור לחלוטין, ואני כותבת את זה מבלי שתרעד ידי, שהבחור הצעיר הזה, שהגיע לפני כמה שנים ממושב בהרי ירושלים, קיבל נשיקת אהבה גדולה וחמה מאלוהים, או איך שלא תקראו לזה שיושב למעלה. האוכל שהוא מכין, לפחות זה שאכלנו ביום שלישי, הוא הרבה יותר מסך כל מרכיביו. מדובר בחוויה שלא הרבה פעמים מתרחשת. מתנה של ממש. ודרך אגב, אף אחד מהסופרלטיבים שרצו פה אני לא לוקחת בחזרה.
מחירי המנות הראשונות נעים בין 36 שקל ל45- שקל, וזה בערב, עם כל הפינוק הנלווה לארוחה במסעדת יוקרה. בעסקית של הצהריים זה יוצא אפילו זול יותר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
