 |
/images/archive/gallery/118/629.jpg עיצובים של אליאן סטולרו.
צילום: יחצנות  |
|
|
|
|
| אליאן סטולרו מתעקשת שהיא מעצבת `פרט א פורטה דה לוקס`. איתי יעקב בדק אם כך הם הדברים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
14/6/2004 11:59 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר חמש עשרה שנה שהמעצבת אליאן סטולרו נוכחת-נפקדת בסצינת האופנה המקומית. כמי שנחבאת תחת טייטל של סטודיו מאופק ורציני, הפונה לנשים עשירות בלבד, סטולרו מוכרת בעיקר לקהל לקוחות מצומצם של סטייליסטים, כתבי אופנה ולמשוטטים תדיר על ציר דיזנגוף צפון.
בהתחשב בנתונים הללו ובאיכות הפריטים של סטולרו, מנסה משרד יחסי הציבור שלה לשווק תמידית את הגיברת כמעצבת "הוט קוטור" (תפירה עילית) – זן נכחד של
מעצבי אופנה, המייצרים את הבגדים על גוף הלקוח, לרוב בעבודת יד אישית ותוך שימוש בבדים ייחודיים. אלא שהמרחק בין סטולרו ל"הוט קוטור" הינו כמרחק בין קרואסון צרפתי לקוראסון מקומי.
"הייתי מגדירה את מה שאני עושה כ'פרט א פורטה דה לוקס', שזה משהו שהוא בין תפירה מוכנה לתפירה עילית", מסבירה סטולרו. "קוטור כמו שבפריז כמעט אף אחד לא יכול לעשות כאן כי אין לקוחות וגם בחו"ל יש מגמת ירידה".
טוב, תמיד ישנה האפשרות לפרוץ בקו מסחרי.
"הכל תלוי באופי של הבן אדם. אני מאד מאד קפדנית ברמת הביצוע, וקשה עד בלתי אפשרי לייצר כמוית גדולות באיכות גבוהה. אני צריכה שכל דבר ייצא פרפקט ואני מעוניינת לשמור על זה".
לא קשה להיות פרפקציוניסטית כל כך הרבה שנים?
"זו בחירה ללא בחירה. זה בחר אותי. אני לא יכולה לראות עבודה וביצוע לא טובים. אני משקיע רבות בטיב הבדים ובפיתוח הגזרות. את כל הדברים האלה לא תמצא בהרבה מקומות אחרים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בגד של סטולרו. בין תפירה מוכנה לעילית
|
|
|
 |
|
 |
|
גינוני שעת התה
|
|
|
 |
|
|
|
סטולרו, ילידת צרפת בשנות הארבעים לחייה, עלתה ארצה בגיל 17. בהמשך פנתה אל לימודי אופנה ב"שנקר" כדי להגיש לנו מכשרונה העיצובי, היות וצרפת, לדבריה, עמוסה במעצבי אופנה בהשוואה לציון המרוחקת. לאחר סיום לימודיה עבדה במשך כשנתיים עם המעצבת ניבה בוקר ולאחר מכן פתחה סטודיו פרטי בדירה ברחוב ארלוזרוב בתל אביב. בהמשך עברה לסטודיו + חנות מרווחים ברחוב בן יהודה בעיר, כאשר אל מקומה הנוכחי בצפון דיזנגוף עברה לפני שלוש שנים וחצי.
לא קל לנהל שיחה עם סטולרו. תשובותיה ממוקדות, קצרות, ענייניות ונטולות זוהר או שיזוף צורב כשל דונטלה ורסאצ'ה או קרל לאגרפלד. כל הגלאם המוכר על עולם האופנה מחנה עצמו על המדרכה בדיזנגוף, רגע לפני הכניסה לחנות. אפילו ניסיון קל להתבדח עימה כדי לשבור את הקרח סיפק אותי בחיוך קטן ונימוסי מצידה. ידידה טובה עוד הזהירה אותי לפני פגישתי עם סטולרו באמרה: "אויש, היא משעממת בדיוק כמו הבגדים שלה". אלא שסטולרו איננה משעממת כל כך. להפך.
למרות גינוני שעת התה שהיא מנסה להחצין, היא מודעת היטב למיקומה בהיררכיית המעצבים המקומית, מודעת לקהל לקוחותיה ובעיקר ליכולות העיצוב שלה. היא איננה משתדלת לברוח למקומות שיזיקו לה. הוכחות לכך קיימות בקולקציית הקיץ שלה, שמציגה עיצוב ששוחרר מעט מהרצועה הנוקשה של עצמה. כלומר, האיפוק נשמר, אך הגזרות מבליטות טלייה נשית מאד ולפרקים חושפנית, והדפסי הבדים טבולים בהומור. מספיק להציץ בז'קט שחור בעל הדפס ורוד של נעליים, תיקים ומשקפיים קטנים, או בדמויות אנושיות וצבעוניות על ז'קט פשתן לבן, כדי להבין שסטולרו מנסה לתת לעצמה מרווח נשימתי ואולי אף קריצה אל קהל לקוחות צעיר יותר.
הקולקציה מגישה קו קלאסי עם נגיעות של צבעים בוהקים כוורוד, זהב, אדום וירוק, לצד צבעים קלאסיים כלבן ושחור. עליונית מעטפת בזהב או שחור עם צווארון מוגבה היא בין היפות ביותר שיש בחנות. מכנסיים קלאסיות בלבן בגזרה ישרה ובגובה המותן הן רכישה מצויינת ורב עונתית, כמו גם חצאיות מנוקדות בשחור ולבן וחולצת סריג ללא שרוולים מעוטרת פאייטים גדולים מפלסטיק. שני הפריטים היפים ביותר בחנות הם חצאית פאייטים בירוק ים משולבת בחמישה רוכסנים החותכים אותה לאורך – בעלת גזרה ולוק של נימפה; וגופיית שיפון מודפסת בגוון זהה בעלת רוכסן קטנטן במרכזה.
|
|
|
|
|
|
|  | | דגמים של סטולרו. עם קריצה לצעירות | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
