 |
/images/archive/gallery/125/570.jpg איתי אטיאס בשדרות.
צילום: אדי ישראל  |
|
|
|
|
| רון לוין יצא לבדוק איך נראה סוף השבוע הביתי של דוגמן-העל איתי אטיאס בשדרות |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רון לוין
|
|
|
|
|
|
|
|
המרכז המסחרי של שדרות שומם ודומם בבוקר יום ראשון. התנועה ברחוב דלילה. אפילו המובטלים מעדיפים לשבת בתוך הפסאז' המוצל, נהנים מאוויר המזגנים הקריר שפורץ מתוך החנויות. בכל-בו החשוך של שמעון לא נרשמת תזוזה עד שהדוגמן איתי אטיאס, יליד המקום, נכנס ומחבק אותו בחום. "ראינו אותך בטלוויזיה", אומר שמעון בהתרגשות ומתפנה מיד לשאול אותו על גודל החזה של לימור בלוקמן, סוג של סלב שהופיעה עם איתי בתוכניתה של מיכל זוארץ.
"תגיד", סח שמעון, "זה אמיתי, כל מה שיש לה? איך היא הולכת עם זה? בטח לא קל לה", הוא מפטיר ברחמנות. "באת לבקר אותנו? אין פה שום דבר חדש. הכל אותו דבר", הוא מסכם את המצב. "מה, אתה עושה פה כתבה? יותר טוב שתכתוב על מה שקורה בעיר הזו ואיך הלכנו אחורה עם השנים". איתי נע באי-נוחות. אין דבר שהוא פחות רוצה מלהיכנס לנעלי
המצליחן שהגיע לטיול שורשים. "אתה מבין", הוא אומר, "אנשים כמו שמעון הם הצמר-גפן שעוטף אותי. שדרות לא עזבה אותי מעולם. אם אני לא מגיע הביתה אחת לשבועיים, יושב עם המשפחה ופוגש את החברים מפעם, אני מרגיש שאין לי בטריות להמשיך הלאה. זה המקום הכי אמיתי, הכי חם והכי מחבק שאני מכיר".
אבל למרות תחושת החמימות ששדרות מקרינה עליו, איתי מודע לכך שצעירים רבים שגדלים בעיר רוצים לעזוב אותה ולהצליח בחוץ - ממש כמוהו. "בכל פעם שאני בא לפה אני מגלה כמה הצעירים רק חושבים לברוח מפה, אבל הם לא יודעים שבכל מקום זה קשה. עצם העובדה שההורים שלהם מעודדים אותם לעזוב, כי אין עבודה לצעירים, מעלה את השאלה למה זה קורה. כדאי שמישהו מהממשלה יבוא לכאן עם תוכנית מאוד מסודרת, לפני שיישארו פה רק אנשים מבוגרים וזה יהיה הסוף של העיר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"המקום הכי אמיתי, הכי חם והכי מחבק שאני מכיר"
|
|
|
 |
|
 |
|
מתחבר לנשיות
|
|
|
 |
|
|
|
הרבה מילים נכתבו על שדרות. עשרות כתבות וביקורות היללו במהלך השנים את המוזיקאים המעולים שיצאו מכאן, את קובי אוז, חיים אוליאל, כנסיית השכל ולהקת שפתיים. גם מירי בוהדנה ושמעון אדף מייחצנים בכבוד את העיר. כולם אנשי הדור השני שנולדו בשדרות, התחנכו בה ועזבו אותה מיד לאחר השירות הצבאי. במהלך הסיור אנחנו מגלים שההורים, שנולדו בשדרות או הגיעו אליה בגיל צעיר, מעודדים כיום את הצעירים שנותרו בה לעבור לאשדוד, לבאר-שבע או לתלאביב - רק שלא יישארו בעיר. לקראת הצהריים איתי ואני נכנסים לתנובה'לה, בית-הקפה שאמור להיות מרכז האקשן בעיר. המקום ריק. "בערב הוא הרבה יותר מלא", הוא מזדרז לסנגר על המקום. "אמנם זה לא כמו בתל-אביב, אבל בערב מגיעים לפה מלא צעירים, ויש אקשן יחסית לשאר חלקי העיר".
זקי עזרן, בעל המקום ויליד שדרות, נכנס לקפה ומתחבק עם איתי. בניסיון לעצור את ההידרדרות לפוליטיקה, אני מראה לעזרן את התמונות של איתי שיופיעו בתערוכה חדשה, שתיפתח מחר בגלריה "מלודרום" בהרצליה. אחרי שהוביל קמפיינים מפוארים לוורסאצ'ה, גוצ' י וקלווין קליין הפקיר איתי את גופו לעדשותיהם של הצלמים הגדולים בעולם. את התמונות הפרובוקטיביות הוא תרם לעמותה למען ילדים במצוקה. התרומה מרגשת את עזרן הרבה יותר מהתמונות, שמראות את איתי בשיא הנשיות. "זה לא נראה לך בעייתי, התמונות האלה? ", אני שואל אותו, ובזווית העין רואה איך איתי מתפתל בכיסא. "לא רק שהתמונות האלה לא מפריעות לי, הן אפילו מאוד מיוחדות", אומר עזרן, ואיתי חוזר לנשום. "וואללה, יופי של תמונות. אני רואה שאתה מתחבר לנשיות שלך וזה אחלה. איתי נראה מעולה, ואני מבין שהצלמים הכי טובים בעולם צילמו אותו. אני מכיר גם אותו וגם את מירי (בוהדנה, ר.ל.) מילדות, ואם הם הצליחו אני הראשון שמפרגן".
|
|
|
|
|
|
|  | | את התמונות הפרובוקטיביות הוא תרם לעמותה למען ילדים במצוקה | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
