 |
/images/archive/gallery/125/569.jpg שמלה של איב סן לורן בהשראת מונדריאן.
צילום: אתר התערוכה  |
|
|
|
|
| רטרוספקטיבה חדשה לאיב סן לורן מוכיחה כי למרות פרישתו, הוא עדיין מתפקד כמודל לחיקוי לכל אופנאי שמכבד את עצמו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גבי בר חיים
20/6/2004 18:14 |
|
|
|
|
|
|
|
הרטרוספקטיבה "איב סן לורן ואמנות" המוצגת כעת בפריז היא מופע ראווה אלגנטי לכל מי שמתעניין באופנה, באמנות, או בקשר שבין המדיומים. למעשה, מוכיח סן לורן - מעצב עילית, אייקון ומגלומן לא קטן, כי למרות פרישתו הרשמית ב-2002, הוא עדיין משמש מודל מיתי לכל חובבי הז'אנר: מתופרות דה לה שמאטע ועד לאבירי הקוטור.
ולמען הסדר הטוב, נ"צ ביוגרפי קצר: סן לורן החל את דרכו כנער אלג'יראי תפרן אך בעל אמביציה גורפת. בגיל 21 הוא כבר שימש כאסיסטנט של כריסטיאן דיור, ואחרי מותו של הבוס הוא עיצב את הקולקציה הראשונה של בית האופנה "דיור". את בית האופנה שלו הוא פתח בתחילת הסיקטיז, והימם את עולם האופנה עם הקונספציות החדשניות בהן אחז. רק לשם האזכור, נציין את מראה ה"שיק ביטניק", עם המגפיים המטפסים במעלה הירך והז'קטים הקצרצרים, את חליפות הטוויד המפונשות ואת הכריות בכתפיים, שלפני שהפכו למפגע אופנתי סימלו - בעיניו לפחות - את דמות האישה החזקה.
ולרטרוספקטיבה עצמה: בין השנים 1965-1988 סן לורן יצר אינוונטר המושפע בגלוי מהאמנים הגדולים של תקופתו: פיקאסו, מאטיס, ליכטנשטיין, וורהול, בראק ואחרים. שמלות רבות שעיצב, כשמלת מונדריאן המפורסמת, הפכו לאייקון המתכתב עם יצירות אמנות אחרות, ומעניק להן פרשנות אישית. חדשנות? או שמא פלגיאט, כפי שטענו המתחרים?
התשובה נמצאת במילותיו של סן לורן עצמו: "לא העתקתי - רק רציתי ליצור קשר סימביוטי בין ציור לבגד. זאת, כיוון שאני משוכנע שציור הוא תמיד חלק מתקופתנו ויכול ללוות את חיי כל אחד מאיתנו. אני עושה זאת דרך האופנה". וכפי שניתן לראות בתמונות, הוא אינו מבייש את האורגינל. להיפך. מהתערוכה מנשבת רוח של חדשנות, טעם טוב ותחכום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לא העתיק, באלוהים. צילום מתוך התערוכה: גבי בר חיים
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
