 |
/images/archive/gallery/132/327.jpg יין דרום אפריקאי.
צילום: יחצנות  |
|
|
|
|
| מני פאר מקבל בחיבוק גדול שני יקבים דרום-אפריקניים שמציגים את יינותיהם החדשים בישראל |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מני פאר
4/7/2004 13:04 |
|
|
|
|
|
|
|
בגבעות שמעל כף התקווה הטובה, נקודת החלוקה הדרום-אפריקנית בין האוקיינוס ההודי לאטלנטי, עשו יינות כבר בסוף המאה ה-17. מהגרים אירופים שחיפשו את מזלם בסוף העולם הדרומי או נמלטו מגורלם ביבשת הקלאסית ייסדו ארץ חרוצה ומשגשגת בדיוק כמו חבריהם ששמו פעמיהם לאוסטרליה או לאמריקה. היינות של ארצות אלה מסמנים עד היום את תסמונת רגשי הנחיתות של המהגרים מהמולדת התרבותית לארץ לא נודעת.
שני יקבים דרום-אפריקניים מציגים את יינותיהם החדשים על מדפי ארצנו. פיירוויו וקנונקופ. הראשון קורץ בשמותיו ליינות הרון הצרפתיים, והשני מתגאה בבלנד הבורדולזי שלו. לאחר הסרת חרם האפרטהייד מיינותיה של דרום-אפריקה התעוררה ביקביה התקווה שהסחר החופשי יביא כבוד וכסף לענף שתמיד פרח בדרום היבשת האפריקנית. יינות
קונסטנצה המחוזקים והמתוקים היו הצלחה עולמית מאות שנים. נפוליאון דאג לשתות אותם גם בימי גלותו באי הבודד. כשנודע לצרפתים שקיסרם מעדיף יינות רחוקים ומתוקים, אמרו שתמיד ראו בו קורסיקאי פרחח שהשתלט על ארצם.
הרופאים האנגלים נהגו להמליץ ללקוחותיהם על כף של יין קונסטנצה בכל יום לחיזוק גופם. בארכיון של האחים ברי, חנות יינות לונדונית ותיקה, מופיע רישום מדויק של התאריכים שבהם אמו של ווינסטון צ'רצ'יל הביאה אותו ללגום כף יין דרום-אפריקני. היינות האלה הוברחו לבריטניה גם בשנות החרם הפוליטי על דרום-אפריקה, ממש כמו שהנשיא קנדי היה מעשן סיגרים קובניים מובחרים בשיא החרם שלו על פידל קסטרו. נפוליאון, צ'רצ'יל וקנדי מוכיחים שאצל מנהיג גדול טעם טוב קודם לשיקול פוליטי.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
יין העזים המשוטטות
|
|
|
 |
|
|
|
אחוזת פיירוויו הוקמה כבר בסוף המאה ה-17 בידי הוגנוטים צרפתים שנמלטו מאימת הרדיפות הדתיות בארצם. ההברקה להפיק יינות באופי עמק הרון ובמותגים שיקרצו לשמות הצרפתיים היא יוזמה של המוח היהודי בסיפור הזה.
ב-1937 קנה את האחוזה צ'רלס בק, יהודי ליטאי שנמלט מאירופה של לפני המלחמה. משפחת בק פיתחה בפיירוויו יקב מצליח ומשק חלב משגשג של עדרי עזים. הגבינות היו מפורסמות כמו היינות. בגלל רוחות הים ואופיין של הגבעות בכרמי האחוזה, הגפנים של יינות עמק הרון מצליחות שם להפליא.
אחד מצאצאיו של בק הגה את הרעיון המבריק. אם אנחנו עושים יינות כמו של עמק הרון, למה שלא נקרא להם בשמות כמו של עמק הרון. בשבתו מול עדרי העזים המטופחות ששוטטו בחופשיות בשטחי המרעה שבין הכרמים עלתה בו ההברקה: נקרא ליין שלנו גוטס דו רום (Goats Do Roam), עזים משוטטות באנגלית. הדמיון לשמו של היין הצרפתי הנפוץ קוט די רון (Cotes Du Rhone) לא מקרי. זה קרה ב-1999, ומאז היין הזה הוא להיט בארצות הברית.
הגרסה של 2002 מגיעה אלינו במחיר שדומה לזה שמוצג על מדפי ניו יורק. קצת יותר מ-60 שקל אצלנו, וקצת יותר מעשרה דולרים אצלם. האם אחוות המהגרים עובדת לטובת היין הזה? תשובת העולם החדש לאירופה הקלאסית ממלאת את בטנם של בני המהגרים גאווה. אפשר לעשות יין צרפתי טוב מחוץ לצרפת. העירוב של כל זני הרון - מורבדר, גרנאש, קריניאן ורבים אחרים - יוצר בפה טעם מוכר. יין א-לה רון. צמחי, מתובל ומאוד מרענן. הוא קצת יותר פראי מאחיו הצרפתי, אבל אולי זו מעלתו. אצלנו הוא יתאים לכל מה שעולה באופן קבוע על שולחננו. העזים המשוטטות האלה ירגישו כמו באחו הביתי שלהן בין החומוס לשיפודים המזרח תיכוניים. יש גם גרסת רוזה נהדרת שאני מקווה שתיקלט בהצלחה אצלנו.
יינות הרוזה הלכו לאיבוד בין אלה שמחפשים תמיד יין אדום, יבש וכבד לבין אלה שיין לבן נשאר אצלם בגדר אפריטיף שלא מתקרב לאוכל. הרוזה הזה, שמורכב ממיטב הענבים שאופייניים לעמק הרון, מערב בתוכו גם את הפינוטאז' הדרום-אפריקני. יש לנו כאן עניין עם יין שבגרסתו הצוננת והיבשה נולד להיות החלק המרענן בארוחת קיץ ישראלי. הגוטס דו רום יצר תיאבון להצלחה נוספת.
יקב פיירוויו החל לייצר את הגוטס רוטי, כשמו של יין הצמרת קוט רוטי. הפעם חיקוי למוצר גבוה. ההוגנוטים נמלטו מרדיפות הצרפתים, ויורשיהם היהודים מחזירים לצרפתים מלחמה שערה. הגוטס רוטי מורכב מ-80 אחוז שיראז ו-20 אחוז ויונייה. ממש יין רון קלאסי. מחירו יהיה כפול, ואני מחכה לו בתקווה.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
