 |
/images/archive/gallery/135/038.jpg דוגמנית בבגד של יעל פינצ'בסקי, מתוך התצוגה.
צילום: יחצנות  |
|
|
|
|
| איתי יעקב חזר מתצוגת הגמר של בוגרי שנקר עם שם אחד מהדהד: רינה בהיר |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
NRG מעריב
8/7/2004 13:42 |
|
|
|
|
|
|
|
35 בוגרי החוג לעיצוב אופנה ו-6 בוגרות מהחוג לעיצוב טקסטיל בהתמחות סריגה מ"שנקר", חשפו אתמול על במה דו קומתית לבנה את קולקציות הגמר שלהם, בתצוגה מושקעת ומייגעת. הצגת 41 קולקציות המורכבות כל אחת מחמישה דגמים לכל סטודנט היתה לרועץ, היות והראש לא יכול לספוג כמות כה עצומה של קולקציות, בדים, צבעים וצלילים, בטח שלא להתעמק בפרטים הקטנים.
אבל אם מתעלמים מהמכשולים ההפקתיים, התצוגה המרהיבה, שהתעלתה על זו של השנה שעברה, הגישה כשרונות גדולים וצמד ז'אנרים בולטים בהם בחרו הסטודנטים להתמקד – אינטרפטציות לבגדי קלאב ונגיעות גותיות. האחרון קצת הומאס על ידי יותר ממחצית הסטודנטים, שבהכוונת צוות המנחים - תמרה
יובל ג'ונס, רונן לוין , רחל ברמן הדרי, אורית פרייליך, אליאן סטולרו, מאיה ארזי, דליה כהן בת-שמעון, ג'קלין סופר ואביבה כהן - או שלא, בחרו לנבור בנושא לעומק.
בכלל, נדמה שכל סטודנט ניסה להפגיז יותר מקודמו בהשקעה על הפרוייקט, עד שמשהו בתצוגה הפך לקרקסי מדי. דווקא העבודות הנקיות ביותר, דוגמת אלו של רינה בהיר, חני אואקין וקרן דרך, הצליחו לרגש את כותב שורות אלו, לצד העבודות המצויינות של יעל פינצ'בסקי וטל אוריאל. נקודה נוספת שבלטה בתצוגה היא שמרבית הבוגרים הגדירו יפה קונספט הדוק, אך חלקם הגדול של הדגמים יצאו ליד. כלומר, התפספסו ברמת הביצוע או שפריט אחד לא טוב הרס קבוצה מורכבת אחת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עבודה של גידי קדמי, מתוך התצוגה. צילום: יחצנות
|
|
|
 |
|
 |
|
בהשראת שימור גופות
|
|
|
 |
|
|
|
יעל טרגן פתחה את התצוגה במיצג אבל של דוגמנית בשמלה אדומה, ארון קבורה מעץ שנאחז על כתפי דוגמן ודוגמנית, מודליסטית בשמלת נצרים ארוכה שהיא מניפולציה אופנתית – המודליסטית צעדה בשמלה רק על קצות האצבעות, אם תניח את כף רגלה כרגיל, תתקע ולא תזוז - על הקשר שבין אידיאלי יופי ושעבוד הגוף אל הבגד.
אחריה עלה והרשים הבוגר טל אוריאל, שנבחר לצד ענבר ספקטור ונדיה קוז'וקין, להשתתף בתחרות Onward Kashiyama שביפן (קלודט זורע, כוכבת המחזור הקודם, קטפה שם בשנה שעברה את הפרס הגדול והוזמנה לעבוד עם ז'אן פול גוטייה). אוריאל הגיש חמישה דגמים מעור לבן שלפתו את גוף הדוגמניות, לצד שימוש בבגדי גרביון של וולפורד (שהעניקה לו מחסותה) ותחרות בוורוד חיוור.
"הקונספט הגדול הוא אטונומיה", מסביר אוריאל את הפרוייקט. "זאת בנוסף לסיפור אישי של קרובת משפחה שניצלה בשואה. כל דגם מייצג תקופה אחרת בחייה". ההשראה המרכזית לקולקציה של אוריאל מגיעה מהתערוכה הנודדת Body Worlds, שמציגה, בין היתר, טכניקה של שימור גופות ללא פורמלין של גונטר פון האגנס. "פיסול גופות היה חלק מההשראה שלי, במקביל להשפעה מאמני גוף כאורלאן (אמנית גוף צרפתיה שחותכת ומשתילה בבשרה; א.י.) ומתיו בארני".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עבודות של טל אוריאל. צילום: יחצנות
|
|
|
|
|
|
|
רק חוקי רגש
|
|
|
|
|
|
|
תהליך העבודה בו בהיר עובדת, ללא שימוש בסקיצות או דף השראה כיתר הבוגרים, גרם לה לחזור ולהגיש כשלוש פעמים את העבודות לאישור ועדת תצוגת הגמר, עד שצוות המנחים אישר את השתתפותה. "אני לא מאמינה בעבודה עם סקיצות. מעניין שכל פרוייקט שעשיתי לבית הספר לפי הדרכים שהוא ביקש, נכשל, וכל פרוייקט אינטואיטבי שלי הצליח. ב'וואבי-סאבי', אין חוקים. אלה רק חוקי רגש שמניעים אותך. אם תלך עם ההגיון יצאו לך דברים מקובעים, ואם תשתחרר, האפשרויות בלתי מוגבלות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עוד עבודה של בהיר. צילום: יחצנות
|
|
|
|
|
|
|
הדברים המושלמים
|
|
|
|
|
|
|
ועם מילותיה הכה נכונות של בהיר על שחרור מגבלות, נדמה שכל מה שנותר לי לומר הוא שכנראה בשל גישתה זו, היא הצליחה להגיש קול אחר, מדוייק וחזק יותר מבחינה רעיונית וביצועית מהאחרים.
ככה זה בחיים, יש רגעים שצריך לכבות את ערוץ האופנה לזמן מה, להרחיק את המגזינים ולכבות את ההגיון לכמה ימים. רק אז, עם הרבה רגש, יוצאים הדברים המושלמים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
