 |
/images/archive/gallery/140/051.jpg עטיפת ''מרד הארנבים''.
איור: כריס רידל  |
|
|
|
|
| הילה רמלר מאמינה שהספר "מרד הארנבים" מומלץ לא רק כדי לתאר לילדים מציאות פוליטית או היסטורית, אלא להעביר שיעור בניצחון הטוב על הרע |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
22/7/2004 16:09 |
|
|
|
|
|
|
|
הספר "מרד הארנבים" מאת אריאל דורפמן ("ספריית מעריב") הזכיר לי את פגישתי הראשונה כילדה עם ג'ורג' אורוול, בסרט האנימציה "חוות החיות" ששודר אז בטלוויזיה. את הספר כתב אורוול כמשל לדיכוי הסובייטי בימי המהפכה ב-1917 והיצירה פורשה כאלגוריה למהפכה הבולשביקית.
אורוול עצמו הסביר זאת בהקדמה שכתב למהדורה האוקראינית שיצאה לאור ב-1947: "ראיתי ילד קטן, אולי בן עשר, מוביל סוס ומצליף בו בשוט. פתאום הבנתי שלמעשה בני האדם מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים. המשכתי
לנתח את התיאוריה המרקסיסטית מנקודת המבט של החיות". ואכן לאחר המרד בבני האדם נשארו בתמונה רק החיות ואורוול העביר את המסר דרכן.
ובחזרה לספר "מרד הארנבים". כשקראתי אותו תהיתי, כמה יבינו הילדים את הרעיון שבספר, אך נזכרתי שהצפייה בסרט "חוות החיות" גרמה לי לבכות. אני עדיין זוכרת תמונות מהסרט ואת הדמעות ששפכתי על החיות המסכנות, אחרי שהחזירים רדו בהם. הבנתי את הרוע, הפחד, הייאוש ואת דיכוי החלשים בידי החזקים. על המהפכה ברוסיה עוד לא שמעתי אז, אבל בהחלט הבנתי את המשל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתוך "מרד הארנבים". דיכוי בשנות האלפיים
|
|
|
 |
|
 |
|
הזאב האובססיבי
|
|
|
 |
|
|
|
אריאל דורפמן, מסופרי אמריקה הלטינית הבולטים בזמננו, התחנך בצ'ילה עד שהוגלה ממנה בשל דעותיו עם עלייתו של פינושה לשלטון. בין יצירותיו ניתן למצוא את "העלמה והמוות", "האלמנות" ו"האומנת והקרחון", אולם זהו ספרו הראשון לילדים.
הסיפור של דורפמן מתרחש בממלכת חיות קסומה. המלך החדש, זאב כל הזאבים, כבש את ממלכת הארנבים. הוא מסלק אותם מממלכתו ואת כל מה שאפילו מזכיר זנב קטן ופרוותי או אוזן ארוכה ורכה. הוא מכריז ש"ארנבים אינם קיימים עוד". ליתר בטחון, הוא גם עובר על כל הספרים בממלכה, תולש מהם תמונות מזהות ומוחק בעיפרון שחור ועבה כל אזכור של אויביו הארנבים. הוא מפסיק רק כשהוא בטוח שלא נותר מהם זכר.
דורפמן מציג את הזאב כמטורף ואת מעשיו כאובססיביים, פרנואידים ומרושעים עד כדי גיחוך. נראה שהוא לא לוקח סיכון שהילדים לא יבינו את חוסר ההיגיון, הרוע והעריצות. כמו מעשיו של הזאב, כך גם דבריו: "אני הוא השולט כאן. לכן נולדתי עם כל השיניים האלה. ואתה, כדאי לך להתפלל שלעולם לא תחוש את שיני מפצחות את עצמותיך".
השועל, יועצו של המלך, מדליף לו שהציפורים ראו בכל זאת ארנבים ברחבי הממלכה. הזאב מחליט לפעול בשיטת "האח הגדול" וקורא לקוף הזקן שיצלם אותו. או אז הוא מורה לתלות תמונה שלו בכל רחוב, שיח ובית. "אני אהיה שם", הוא אומר, "ואשגיח על כל אחד מניתני בעיניים אלה ממש" (ע"מ 11).
אבל לאחר פיתוח התמונות וללא הסבר לכך, מופיעים הארנבים בכל אחת מהן, למרות שבעת הצילום אף אחד לא ראה אותם. השועל והקוף המבוהלים עמלים קשות כדי למחוק אותם מהתמונות, אך בעלי האוזניים הארוכות חוזרים לשם בכל פעם מחדש.
|
|
|
|
|
|
|  | | הזאב הרע. משגיח בעיניים אלה | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
