 |
/images/archive/gallery/152/332.jpg חומוס אבו שוקרי. לא קשור לכתבה, אבל טעים.
צילום: שוקי יוסף  |
|
|
|
|
| כדי להנות מחומוס טוב צריך גם לבצע את טקס האכילה כהלכתו, אבל גם למצוא את המקומות הנכונים. שני מקומות מומלצים, ואחד ממש לא |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
יעל פז-מלמד
15/8/2004 11:24 |
|
|
|
|
|
|
|
בואו נפתח לרגע את נושא החומוס. מה יש בו בבמאכל הפשוט הזה, הכל כך מוכר וידוע, שמביא מיליונים להתמכר לניגוב שלו בתאווה שמוכרת מהנאות אחרות לחלוטין? צאו לחומוסיות הרבות המצויות בכל פינה ברחבי העיר, שוטטו במסעדות המזרחיות הפרושות על פני כל הארץ, התבוננו באנשים הרכונים מעל צלחת עמוקה, גדושה בחומוס, עליו טחינה נוזלית-משהו, עליה פפריקה אדומה שמוסיפה לוויית חן לכל המנה, ומעל הכל פטרוזיליה קצוצה, שמשלימה את הצבעוניות. ואז, על כל הכבודה הזו מתיישב המלך. שמן הזית. אם זה חומוס כמו שצריך, אז שמן הזית הוא ירקרק, כבד משהו, לא צלול, מלא מטעם הזיתים, וכמובן, נכבש בכבישה קרה.
כאשר כל זה מוגש, מתחילים הסועדים לקיים כהלכתו את טקס ניגוב החומוס. קודם כל מניחים את הגוף בהסבה למרכז, בניגוד לליל הסדר. מי שאוכל חומוס כשגוו ישר, הוא או תייר, או אחד שלא ממש אוהב את העיסה הנפלאה הזו. אחר כך מגיע שלב בציעת הפיתה. אף פעם לא באמצע, לשניים. לעולם יבצע החומוסיונר את הפיתה בדיוק במידה שמתאימה
לכניסה לפיו. או אז יניח אותה בין האגודל לאמה, ימצא לעצמו מקום התחלה על הצלחת ויביא אותה בסיבוב חד, כדי שיעלה בחכתו כמה שיותר. בו זמנית תישלח היד הפנויה אל עבר צלחת החמוצים, תדוג חתיכת בצל, ולעזאזל הריח, איזה פלפלון חריף, או מלפפון חמוץ, והכל יחד ייכנס לפה, שנכנס לכוננות חומוס מיד כשמתיישבים סביב השולחן. כוננות חומוס, הכוונה לפתיחת הפה בממדים הזכורים רק מטיפול אצל רופא שיניים.
אם אכן קיימתם את הטקס כהלכתו, ואם מצאתם מקום שבו החומוס הוא אמיתי וטרי, וגרגרי החומוס בושלו כפי שצריך, נטחנו לא דק מדי, הטחינה הוספה במידה וכך גם השום והלימון, כי אז לא תחליפו את החגיגה בשום קוויאר שבעולם. לא משנה כמה חומוס אכלתם בחייכם, תמיד תחושו דגדוג קל של התרגשות באותן שניות מעטות שבין בציעת הפיתה, לסיבוב בצלחת, ומשם אל הפה. ואם במקרה תסעו לתקופה ארוכה לחו"ל, וישאלו אתכם למה אתם מתגעגעים, תעמוד לה צלחת החומוס באחד המקומות הראשונים במפלס הגעגועים שלכם. כאלו אנחנו. עם החומוס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ברכת הרב קרליבך
|
|
|
 |
|
|
|
מאחר שגם אני, ובעיקר ילדיי, חובבי חומוס גדולים, הרי שלא יכולתי למצוא לעצמי מקום טוב יותר לעבוד, מאשר ברחוב קרליבך בתל-אביב. אחת לכמה ימים אני יורדת לי מן המערכת והולכת לאחת משתי החומוסיות הנפלאות של הרחוב. האחת, המועדפת עלי, נקראת, איך לא, חומוס קרליבך, ושם, בעבור 12 שקל, ממלאים לכם גביע של חצי קילו עם חומוס מהטובים שאכלתם. אין ספק שמי שמכין אותו יודע את מלאכתו ועושה אותה נאמנה. גרגרי החומוס הם מהסוג המשובח, נגרסים במקום זמן קצר לפני שהן מונחים בקופסה, שומרים על אותה מרירות נעימה המתלווה אל חומוס אמיתי, ומתלוות אליו פיתות נפלאות, חמות וטריות, שנעשות כמובן, במקום, ואפשר לרכוש אותן ולהביאן עם החומוס.
וכך, בשובי מן העבודה, נשלפות מן הארון צלחות מרק עמוקות, החומוס נזרק בתנועה מקצוענית אל הצלחת, עליו נשכבת הטחינה המצוינת, שגם היא נקנתה בכמה שקלים בחומוס קרליבך, על כל זה זורים קצת מרוטב העגבניות והסחוג שמקבלים שם, שמן זית, ויש ארוחת צהריים בריאה, טעימה, משביעה וזולה להפליא. כמובן שעל יד זה מניחים צלחת עם צנוניות קטנות חתוכות, שיש עכשיו בשפע בשווקים, קצת בצל חתוך לפרוסות, עגבניות שעליהן זורים שמן זית ומלח גס ומלפפון חמוץ שהוחמץ בבית ונשלף מצנצנת זכוכית גדולה. אין, אין תענוג גדול מזה.
לעתים, רק כדי לחוש שיש גיוון בחיים, אני מבצעת את אותה רכישה במקום שנקרא חומוס ירדני, וגם הוא נמצא מתחת למערכת, ברחוב קרליבך פינת לינקולן, וגם שם החומוס הוא מן הזן המשובח באמת. לפני כחודשיים הובא למקום שף חומוסים ירדני, והוא מפליא לעשות. אצלנו בבית, לא ברור בדיוק למה, מעדיפים את החומוס של חומוס קרליבך, אבל זוהי גחמה משפחתית שחבריי במערכת טוענים שאינה מוצדקת.
ועדיין בעניין חומוסים, אבל הפעם משהו מעצבן, לשם שינוי. שבת אחת אזל מלאי החומוס בבית, אבל לא אזלו הדרישות והאורחים. כיוון שנסיעה מיוחדת לקרליבך לא נראתה מעשית, קפצתי למסעדת 206 הידועה השוכנת בסמוך לביתנו וביקשתי גביע גדול חומוס, בדיוק כמו זה שאני קונה תמיד. אלא שבעוד שבקרליבך מבקשים עבור גביע כזה 12 שקל, ביקשו, וקיבלו, ב206- לא פחות מ26- שקל. למעלה ממאה אחוז יותר מאשר בקרליבך, וזאת עוד מבלי להזכיר את ההבדל העצום בטעם. לטובת קרליבך, כמובן.
לרגע שקלתי להודות להם על הרצון הטוב, להשאיר את הגביע אצלם ולהסביר להם גם למה, אבל בושה של צרכן ישראלי מצוי מנעה ממני לעשות זאת. מה שכן, זו היתה הפעם האחרונה שאני מבצעת רכישה כזו במקום הזה. גם אתם, כדאי שתהרהרו בפער המחירים המטורף והבלתי מוצדק ותגיעו למסקנה הנדרשת.
חומוס קרליבך, רחוב קרליבך 23 - כרגע אין טלפון, אבל חומוס וטחינה ופיתות יש בשפע.
חומוס ירדני, קרליבך פינת לינקולן - מה זה חשוב מה הטלפון, הרי במילא לא צריך להזמין מקום.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
