 |
/images/archive/gallery/153/386.jpg יין פלאנטה.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| מני פאר מכתיר את יקב פלנטה מסיציליה ליצרן השרדונה הטוב בעולם מחוץ לצרפת |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מני פאר
15/8/2004 17:17 |
|
|
|
|
|
|
|
סיציליה נמצאת בדרום המגף האיטלקי. אם תרצו היא כף הרגל שעליה צועדת איטליה, ואם תדמיינו מאבק בין הדרום לצפון, היא כאילו האי הבודד שהמגף בועט החוצה. לסיציליאנים יש תסביכי תדמית. לדעתם, האיטלקים מתייחסים אליהם בהתנשאות יבשתית. כאילו היו אי שנדבק למגף היבשתי. שלא כמו סרדיניה, שהשלימה עם ריחוקה מהמולדת האיטלקית, סיציליה מתיימרת להיות חלק בלתי נפרד ממנה.
יש לסיציליאנים סיבה טובה למרירות. התרבות היוונית פרחה בה הרבה לפני שרומא חלמה להיות אמריקה של העולם הקדום. בימים אלה מוצג במוזיאון ישראל מטבע זהב סיציליאני מהמאה החמישית לפני הספירה. תערוכה שלמה סביב מטבע אחד, שנמצא בביקור זמני בארץ ומוגדר כמטבע החשוב ביותר בתרבות הקדומה של הים התיכון. כדאי לכם לנסוע ולראות. תתרגשו כמו הר הגעש אטנה שמתפרץ בתצוגה מולו.
לסיציליאנים יש גם גאוות יחידה גסטרונומית. האי שלהם הוא מולדת הגלידה המודרנית, הג'לאטו האיטלקית.
הסוחרים הערבים למדו מהסינים איך ממתיקים את החיים בסורבטים של פירות קפואים. הנמלים של סיציליה היו תחנות מעבר לכל הידע של הימים ההם. בני האי שדרגו את הידע של הקפאת הפירות באמצעות החלב הטוב של עדריהם לגלידה האנושית הראשונה בעלת מרקם רך. הגרגרנים של המאות הבאות החליפו את החלב בשמנת. עד היום יש בסיציליה גלידות חלב מעודנות בטעמי פרי שונים.
הסיציליאנים ידעו תמיד להפיק יינות מחוזקים וממותקים שהיטיבו להפליג בספינות הקדומות. יין המרסלה, שזכה בשמו של הנמל המערבי באי, העניק ליין הסיציליאני תהילת עולם שהייננים העכשוויים של האי מנסים להתנער ממנה. במאה ה-18 חיפשו האנגלים תחליף ליין השרי הספרדי שהפך לחלק מסדר היום הבריטי. המלחמות הימיות עם הספרדים מנעו ייבוא סדיר של היין המחוזק שעזר לבריטים להתחמם באקלים הסגרירי שלהם. ככה הם גילו את סיציליה. המרסלה, התשובה האיטלקית לשרי, כבשה את לונדון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עוד יין של פלנטה. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
בזכות המרלו המבושם
|
|
|
 |
|
|
|
היין המתוק הזה, שמתחבר היום בתודעתנו לזביונה של ביצים מוקצפות וממותקות, היה פעם להיט עולמי. היינות המחוזקים לא התקלקלו בתקופות שבהן האנשים כבר ידעו לשפר ולשדרג את מזונם. הם לא תססו באוניות שהובילו אותם מעבר לימים ולא החמיצו את טעמם בבתים הלא ממוזגים. שנים רבות גדלו בכרמים של סיציליה ענבים לבנים מזנים מקומיים שיינותיהם החווירו לעומת תהילת המרסלה האדום.
המאה העשרים שינתה את השולחן האנושי. היינות היבשים עלו לשלטון ודחקו את המרסלה הסיציליאנית, הקונסטנצה הדרום אפריקנית, הטוקאי ההונגרי ואת השרי והפורט למעמד של יינות עבר מסורתיים. היינות היבשים של פייאמונטה, טוסקנה ושל שאר אזורי צפון המגף הפכו את יינות סיציליה לקוריוז. המהפך היה חייב לבוא.
דיאגו פלנטה, איש עסקים סיציליאני, החל לטעת כרמים מודרניים באי שלו כבר בשנות השמונים. כשבתו פרנצ'סקה גדלה והכרמים התבגרו, הוא הקים עבורה יקב אותו היא מנהלת בהצלחה עם אחיה סנטי ובן דודה אלסיו. מאמצע שנות התשעים שינה יקב פלנטה את היחס העולמי ליינות סיציליה. הפריצה הגדולה הגיעה בזכות השרדונה. שלושת הכרמים הגדולים של משפחת פלנטה נמצאים בחוף הדרומי של האי. מזג האוויר הים תיכוני הופך את השרדונה הסיציליאני לפצצה מרוכזת של פרי. היין הלבן הזה הפך ללהיט בארה"ב וזוכה לציונים גבוהים בכל בציר.
זו השנה השלישית שאני שותה אותו בישראל. שרדונה פלנטה 2001 מרמה את פיך כאילו היה יין של בציר מאוחר. כמו יין של צימוקי שרדונה. לא חלילה שהוא מתוק, אך ריכוז טעם הפרי הופך אותו לטבליית שרדונה מרוכז. שווה כל שקל. לדעתי הוא השרדונה הטוב ביותר בעולם שמיוצר מחוץ לצרפת. גם המרלו של פלנטה הוא יין מרוכז, כבד ומבושם.
אל תטעו בהבנת התיאורים: יינות פלנטה מצליחים להיות מאוזנים למרות עוצמתם. המרלו הזה התיישן שנה בחביות צרפתיות. באזורים חמים ויבשים המרלו מערער את שלטונו של הקברנה סוביניון בממלכת היינות האדומים. זה קורה בישראל בשנים האחרונות וזה קרה בסיציליה הים תיכונית. סנטה ססיליה הוא היין האדום שמסמל את המהפך. הוא מופק מענבי הנרו ד'אבולה, זן מקומי שכנראה לא יצליח במקומות אחרים. קליפתו דקה והוא רגיש לקור. גשמים או סופות בחודשים האחרונים שלפני הבציר יהרסו את האפשרות להפיק יין באותה עונה. האם הוא לא שווה ניסיון ישראלי באקלים שלא ידע גשם בעת הבציר מאז ימי המבול? אולי זה עדיף על כל היוזמות שלנו להיות סניף אירופי במזרח התיכון.
בטיפול רגיל הנרו ד'אבולה מפיק יין יבש ששומר על טעם פרי חמצמץ. הסנטה ססיליה הוא הגירסה האצילית שלו. מעורבים בו ענבי נרו ד'אבולה מכל כרמי המשפחה שמשפרים את הטעם הסופי לאחר התסיסה. יין סגול שהחמיצות שלו הוקהתה והוחלפה בטעמים של שזיפים ירוקים ומתובלים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לה סגרטה של פלנטה. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
אוסטרליה של אירופה
|
|
|
|
|
|
|
לא כל האדומים הגדולים הם מבורדו. דיאגו פלנטה אמר פעם, שסיציליה תהיה אוסטרליה של אירופה. יינותיה יהיו עולם חדש ביבשת הקלאסית. פרנצ'סקה מיישמת את הנבואה של אביה. כמו בת אופיינית לדור הצעיר של המצליחנים היא כוכבת מתוקשרת. האיטלקייה הבלונדינית הזו כבשה את השערים של כל מגזיני היין באמריקה. היא מחלקת ימיה בין אחוזתה בסיציליה לביתה במילנו, שם היא גרה עם בעלה שעובד בטלוויזיה ועם בנה בן השנתיים. "הטיסות מעייפות אותי," מתלוננת כוכבת היין האיטלקית שהעניקה את השמש לתווית של השם החם ביותר בתעשיית היין הדרומית הפורחת באיטליה.
בתור טעימת פתיחה אני מציע את הלה סגרטה רוסו. יין סיציליאני מעולה וזול יחסית. יש בו עירוב נכון של 60 אחוז נרו ד'אבולה כשהמרלו והסירה מתחלקים בשאר. אל תקלו ראש ביין העממי הזה. הוא דחוס, עמוק ומלא טעם של שוקולד מריר עם צימוקים. הוא בהחלט מתאים להיות הגביע הקורסיקאי הראשון שלכם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
