 |
/images/archive/gallery/155/762.jpg עינב צוקר.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| עינב צוקר, המעצבת הישראלית הצעירה של "דיזל", מתבאסת מזה שאנחנו לא יודעים להתלבש |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
19/8/2004 14:47 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני שנתיים זה קרה לה. דקות בודדות על מסלול התצוגה בתחרות המעצבים הצעירים 1# ITS שהתקיימה באיטליה, הניבו לעינב צוקר את המקום הראשון. הפרס: עיצוב קולקציה למגה-מותג האיטלקי "דיזל", שפרש את חסותו על התחרות.
שלושה שבועות לאחר ששקדה על המיני-קולקציה, קיבלה צוקר הצעה להצטרף לדיוויזיית המעצבים של "דיזל", מה שהפתיע אותה לגמרי. "עד עכשיו אני לא מאמינה שזה קרה באמת", היא מספרת, ומודה שכיום היא מחוברת לקרקע יותר מתמיד. "תמיד זה היה בגדר חלום שפתאום התגשם. זה תחביב שהפך לעבודה שהפכה למקצוע חיי".
צוקר, עוד חצי שנה 28 העבירה את ילדותה בנופי הצפון. קריית ביאליק, ליתר דיוק. לפני שנתיים סיימה את "שנקר" במסלול לעיצוב אופנה, יחד עם בוגרים נוספים כאירה גולדמן ושחר דנציגר, וכבר בתצוגת הבוגרים סומנה כהבטחה. קולקציית הגמר שעיצבה, והורכבה מחמישה דגמים, נתפרה מבדי מצנחים לבנים, ושידרה אורבניות סקסית ונשית
על גבול התעשייתי. אותה קולקציה נשלחה לתחרות, וכאמור, זכתה במקום הראשון.
השינוי הגדול בחייה של צוקר, היה המעבר הזריז בין החממה הרמת-גנית של "שנקר" לקצב העבודה המטורף ב"דיזל" - מהלך עליו מריירים אלפי סטודנטים מרחבי העולם. "הייתי בשוק. להגיע מ'שנקר' ל'דיזל' - מקום שעובד ודופק כמו שצריך, זה שינוי אדיר. לכל דבר שאתה רק רוצה יש את האדם שיעזור לך וידאג לך, ואתה מגלה שהאפשרויות בלתי נגמרות. זה פתח לי את העיניים והראש בצורה שלא חשבתי בכלל שאני מסוגלת להגיע אליה".
"העיקרון של 'דיזל', זה שכולנו מעצבים צעירים שאפילו לא נמצאים בשוק חמש שנים. אנחנו גם לא נותנים לשום תחזיות אופנה או לקולקציות של חברות אחרות להשפיע עלינו, אלא פשוט לדמיון הטהור להדריך אותנו. אנחנו מקבלים את כל הלגיטימציה לעצב. זה כמו לפתוח ברז והמים זורמים וזורמים, ואתה מגלה את היכולות שלך כמעצב מחדש ונחשף להמון דברים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דגם שעיצבה צוקר לדיזל. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
הכל אפשרי
|
|
|
 |
|
|
|
כחלק מהעבודה לפני כל קולקציה, יוצאים המעצבים בחברה לתקופת השראה של בין שבוע לעשרה ימים, בהם הם מטיילים במקומות שונים בעולם ונחשפים לתרבויות, שווקים ואופי אחר. בשובם מהמסע, מצויידים ברכישות וחוויות, הם מתכנסים ומרכיבים בשיתוף הארט דירקטור הראשי של החברה, את הקו המוביל לאותה עונה.
קולקציית סתיו-חורף הנוכחית של "דיזל", למשל, קיבלה את השראתה מן הקוטב הצפוני ולפלנד, בשילוב פומפיי ונאפולי הלוהטות. השילוב בין המראה הקודר של ארצות הצפון לחלקה הדרומי של איטליה, יצרו קולקציה מרתקת ונעימה לעין, שזכתה לנגיעות וטיפולים אדג'יים בקצוותיה, על ידי צוקר ודיטריך ולקרו ההולנדי - שותפה בעיצוב קו הנשים של החברה.
קולקציית הקיץ הבאה, אגב, תזכה להשפעות מברזיל, ניו יורק ופאריס. בעקבות סיעור המוחות הזה, צוקר מגלה שהקיץ הבא צפוי להתאפיין בצבעוניות בולטת, נשיות, וסקסיות מאוד מפתה אם כי לא זנותית. צפויים גם בגדי ים הורסים ביותר. נו, ככה זה כשאת מטיילת בסאו פאולו.
נשמע כאילו הכל מדהים ונטול מגבלות. יש אילוצים שאת כפופה אליהם?
"בדיזל הכל אפשרי. כל דבר שאתה חושב עליו יכול לצאת לפועל. כמובן שאני נתונה להמון הגבלות מסויימות, כמו מחירים ושימוש בבדים מסויימים. בשורה התחתונה, זו אופנה שחייבת להיות 'סטריט-וור' עכשווית ולבישה, ולא אובר יצירתית. עכשיו, אחרי ארבע קולקציות, אני מרגישה שאני קוראת את המפה נכון".
אתם רוכשים תחזיות אופנה ומנסים ליישר קו עם יתר הטרנדים המובילים?
"בגלל שאנחנו עושים הלבשת רחוב, ורוב התחזיות הן יותר 'פרט א פורטה', הכל בעצם מגיע ממה שכל אחד אסף בטיול שלו. בגלל שאנחנו חברה שמכתיבה אופנה, זה מאתגר אותי בתור מעצבת להתנתק - אבל לא לגמרי - מכל מה שקורה מסביב, ולחשוב מה הדבר הבא בעצם. להפתיע מחדש. אני מניחה שאני לא יכלה להמציא את הגלגל, אבל אני בהחלט רוצה לעשות אותו בצורה אחרת".
זה לא מפחיד, להתהדר בתווית של מכתיבת אופנה?
"תמיד יש פחדים, אבל עד שלא מנסים, לא יודעים. אני חושבת שכל מי שמעצב ל'דיזל' נמצא שם בגלל הסגנון הייחודי שלו. כמובן שאנחנו עובדים מול ארט דירקטור שאחראי על כל העיצוב בחברה והכל תחת פיקוח. אבל מבחינת היצירה יש לנו את החופש לחשוב על טריטמנט אחר ועיצובים חדשים. האתגר הזה, של כל פעם להפתיע מחדש, ולעשות את זה טוב יותר, זה מה שנותן את הדרייב".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דגם שעיצבה צוקר לדיזל. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
בארץ לא יודעים להתלבש
|
|
|
|
|
|
|
למרות שכרגע היא חתומה על חוזה לא מוגבל, צוקר כבר מתחילה לרקום בראשה מחשבות על עסק אישי הנושא את שמה. "כרגע אני עובדת בחברה, ואני נותנת לה את כל הריספקט", היא אומרת. "זה מקום שלא חלמתי להגיע אליו, ואחרי שהגעתי אליו חודש וחצי לאחר סיום הלימודים, הבנתי שגם לאחר 4 שנים ב'שנקר', לא נגעתי במדרגה הראשונה של עולם האופנה". היא מודה שיש לה עוד הרבה מה ללמוד על היכולת לאזן בין אינספור הקהלים שונים שמעריצים את המותג.
הקו שלך שונה מדיזל, דיזל זאת את, או שהקולקציה היא סינרגיה בין השניים?
"אני חושבת שהסיבה שהגעתי לשם מבית ספר, לא במודע כל כך, זה שמאז שאני זוכרת את עצמי, זה היה הסגנון שלי. בתור ילדה בת 12 מקריית ביאליק, שלא כל כך חשופה למותגים מצליחים בעולם, זה היה הקו שלי. אני חושבת שגם הקולקציה שעשיתי ב'שנקר', שלא כוונה להשתתף בתחרות, זה משהו שיצא ממני והכי קרוב אליי. בגלל זה הכניסה פנימה הייתה חלקה והיה לי קל להתחבר יותר. אני לא רואה את עצמי מתחברת ל"דיור", למשל".
עד שיושק "עינב צוקר", הלייבל שוודאי ישא את שמה, צוקר קצת אמביוולנטית בקשר לחזרתה ארצה. בעלה, שזכה לעבודה בחברה, אך לא הסתדר, חזר ארצה, וכיום הם מנהלים זוגיות בקו אווירי איטליה-ישראל. גם הרחוב הישראלי לא ממש מדליק אותה. "אני לא מכירה את האופנה בארץ בשנתיים האחרונות, כי כשאני כבר מבקרת, אני לא מסתובבת. אבל ברחוב הישראלי, למרות השיפור בשנים האחרונות והמודעות למה שקורה בעולם, אני חושבת שיש קצת חוסר שיק והידע לשלב בין פריטים, אצל הרבה אנשים. אני נגד ללבוש רק מותגים או סטים כמו שהרבה אנשים בארץ עושים. ברגע שיודעים לשלב בין החולצה הכי פשוטה אבל בעלת גזרה טובה וג'ינס טראשי מיד שניה, זה הסוד למראה קולי".
יש תאריך יעד לחזור ארצה?
"אני לא אהיה באיטליה כל חיי ואין לי עדיין שום תכנית מגובשת. אבל אחרי עבודה בחברה הזו, כל הדלתות פתוחות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
