 |
תערוכת העיצוב היפני "פיוז'ן", שמתקיימת במוזיאון ישראל בירושלים, חקקה על מודעת הפרסום שלה, את הביטוי "המילה האחרונה", דבר שמתיימר להעיד על חשיפת מוצגים עכשויים
באופנה ועיצוב. בפועל, "פיוז'ן" מציגה רק חלק מזערי מסצינת האופנה מעוררת ההדים של אי הפלאים המזרחי, והנגיעה היחידה שלה באופנה, באה לידי ביטוי בחדר שלם למעצב קוסוקה צומורה (Kosuke Tsumura) - בעל הלייבל הנפלא "פיינל הום" - והצגת "א-פוק", עבודה של איסי מיאקה (Issey Miyake), מעסיקו הקודם של צומורה.
"א-פוק", עבודתו מ-2001 של מיאקה בשיתוף מהנדס הטקסטיל דאי פוג'יוואה, חוקרת את הפוטנציאל הגלום בפיתוחים טכנולוגיים. "חוט, המוזן למכונת אריגה או סריגה ממוחשבת, יוצר גליל ארוך של בד שבתוכו קיימים כבר הצורה והדוגמה של הבגד", כפי שנכתב בדף התערוכה. פיתוח זה מאפשר לגזור את הבגד סביב קווי המתאר, מה שמפחית את שארית הבד, ומאפשר ללקוח להשתתף בעיצוב הבגד.
צומורה, שבשנת 1993 פתח את בית האופנה "פיינל הום", מיוצג בתערוכה על ידי פריטו המיתולוגי - מעיל ניילון שקוף המכיל 44 כיסים לשימוש חסרי בית, לצד מוצרים נוספים של בית האופנה, כגון סקייטבורדים מעוצבים ודובונים רכים.
אבל למרות שצמד העבודות הללו מייצגות את התפתחותה של האופנה היפנית, הסצינה הנוכחית בטוקיו, לפחות בכל הקשור למעצבים צעירים, הרבה יותר מעניינת מזה. עיצוב האופנה היפני, שזכה לפרסומו בשנות השמונים עם מעצבים כמיאקה, יאממוטו, קנזו טאקאבה וריי קאווקובו ("קום דה גרסון") שבלטו בסצינת האופנה בפריז, גרם אז להתעוררות בזירה הבינלאומית. נקודת המבט השונה שהביאו מלוכסני העין, והגישה ההנדסית והמרחבית לבגד, גרמו למפגש מרתק בין הקווים המסורתיים שהביאו עמם מבית לבין הפרקטיקה האירופאית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עבודה של הלייבל טאקויה אנג'ל. צילום: מתוך האתר
|
|
|
 |
|
 |
|
מי נגד מי
|
|
|
 |
|
|
|
למרות שכוחה של קבוצת המעצבים היפניים הועם במהלך השנים בזכות יחסי ציבור אגרסיביים מבית פראדה-גליאנו-מקווין-פורד, וסצינות אחרות של מעצבים צעירים ברחבי העולם (ע"ע, אנטוורפן, מוסקבה ודרום קוריאה) מוכרזות כבסיס יצירתי לאופנה מזה מספר שנים, מעצבי טוקיו עדיין מרתקים.
משיטוטים בעיר לפני ארבע שנים, אני יכול להעיד שאת מה שבישראל הבינו לפני שנה, בטוקיו שכחו לפני חמש. אי אפשר להתעלם מחדות העיצוב, חנויות הקונספט, הסניקרס הנפלאות שלא תמצאו באזורנו, והמאניה ל"לואי ויטון", שהפכה לאובסס ישראלי רק בשנתיים האחרונות.
גליון ספטמבר של מגזין האופנה והתרבות האורבנית הבריטי "איי.די", איגד את מיטב המעצבים הצעירים שפועלים כרגע בסצינה של טוקיו: שמות כמו ג'ון טקאשי, בן 34, בעל הלייבל המוצלח והאוונגרדי "אנדרקובר" (”Undercover”), כבר לא מופיעים תחת הטייטל "צעיר", אך שווה להתעכב על עבודתו, כמו גם על הלייבלים "אוזון רוק" (”Ozzon Rock”) ו"היסטריק גלמור" ("Hysteric Glamour"), שהוקם לפני 20 שנה על ידי נובוהיקו קטמורה.
מי שזכו לחשיפה כמעט ראשונה במגזין הם פטריק ריאן (40) ומאמי יושידה (38), בעלי הלייבל "יאב יום" (“Yab-Yum"), שהוקם לפני עשור בטוקיו על ידיי השניים. ריאן, צרפתי יליד בריטניה, ויושידה, יפנית, הכירו בשנת 1988 במסלול ללימודי תואר שני באופנה בסנט מרטין, לונדון. בשנת 1992 החלו לעבוד כצמד, ושבע שנים לאחר מכן נדדו לטוקיו, ופתחו את חנותם הראשונה ברובע דאייקניאמה המרכזי, המושל בשיק הטוקיואידי, עם חנויות מדהימות של ויויאן ווסטווד, ז'אן פול גוטייה, יאממוטו ועוד.
מותג נוסף מבית בוגרי סנט מרטין, הוא "מלקומלקה" (“Malkomalka”), של צמד המעצבים יוריקו קישי וצ'יקאקו טאצובושי, שגם הם הכירו בזמן בזמן לימודיהם בבית הספר היוקרתי. לאחר פרוייקט שעשו יחדיו למעצב הצרפתי ז'אן צ'רלס דה-קסטלבז'אק בשנת 1998, החלו לפעול כמותג עצמאי. בשנת 2001 עברו לטוקיו, שם צ'יקה עוסק באופנה ויוקי באמנות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עבודה של הצמד לבית יאב-יום. צילום: מתוך האתר
|
|
|
|
|
|
|
גותיקה ומסורת
|
|
|
|
|
|
|
כדאי לעקוב גם אחר המותג "טוקיו ריפר" (“Tokyo Ripper”) של המעצב הידיקי סאטו, שהקים את המותג בשנת 2001; ואחרי ז'ונז'י צושיה (Junji Tsuchiya), בן 33, שפתח בשנת 1998 את המותג העצמאי שלו, ומאז שנת 93' עובד בפאריז.
מעצב נוסף, שאמנם לא זכה להיכנס לכתבה, אבל מציץ מארון הבגדים שלי, הוא טאקויה אנג'ל (”Takuya Angel”), ששתי חולצות בעיצובו - אחת מורכבת מבד טריקו שחור ענוד ציור בצבעים זרחניים של צמד גולגלות, רוכסן אדום בצידה, ושרוולי ויניל שחורים עם בטנה מסאטן בירוק זרחני במחיר 160 דולר - רכשתי לפני 4 שנים, ומאז לבשתי רק שלוש פעמים.
אז, כשפגשתי באנג'ל בקומה השביעית של אחת מחנויות הדיפרטמנט ברובע שינג'וקו שבטוקיו, הוא עוד אחז בגומחה צפופה לצד עשרות מעצבים אחרים. הוא ישב ושירטט לעצמו סקיצות מטורפות, ששילבו בין שתי אהבותיו הגדולות -גותיקה ומסורת. עם קריצה לילדי הגותיקה שמעטרים בימי א' את רחבת יויוגי פארק ושילוב בדים המזוהים עם פאנק, כמו טארטן, ויניל, רשתות וניטים, עם בדים יפנים מסורתיים המשמשים לתפירת קימונו, אנג'ל יצר פריטי לבוש מרתקים ועשירים בטקסטורות ובדים, שהפכו בידיו ליצירת מופת ויזואלית. מאז, מסתבר, הוא פתח שתי חנויות – בטוקיו ובאוסקה.
כך או כך, גם אם עבודת האוצרות על "פיוז'ן" החלה לפני כשנה וחצי או יותר, תערוכה שמבקשת לשמש במה ל"מילה האחרונה" בעיצוב אופנה יפני, צריכה היתה לקושש מעט יותר אוונגרד ועניין בסצינה העכשווית. שפת האופנה המרתקת שנוצרה באי, הפורטת בעיקר על השילוב בין המסורת היפנית לילדי הרחוב של הרבעים הרג'וקו, דאייקניאמה ושימוקיטאזאווה, מביאה בימים אלה פריטים עשירים בדרמה גותית, הלם פוליטי ואינדבידואליזם עיצובי, מה שכאמור, נזנח בדרך לירושלים.
| | | | | |
|
