 |
/images/archive/gallery/161/361.jpg ''שבתאי מסכן''. דופק בלט.
איור: אורית ברגמן  |
|
|
|
|
| הילה רמלר חושבת שהכלב בספר "שבתאי מסכן" הוא מאסטר של העמדות פנים וסוג של גיבור לאומי |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
31/8/2004 12:46 |
|
|
|
|
|
|
|
הכלב שבתאי, לעניות דעתי, צריך לקבל טור בעיתון, צריך לפתוח לו אתר אינטרנט, או לתת לו תכנית טלוויזיה. כל זאת בשאיפה לקבל מעט ממחשבותיו ומעלליו במילים ולא רק באיורים, עד כמה שהם מדליקים ומשעשעים.
שבתאי הוא הכלב בספרה החדש של אורית ברגמן "שבתאי מסכן" (הוצאת כינרת). עוד לפני שהספקתי לפתוח את הספר, כבר זכה שבתאי לצהלות שמחה במערכת, כאילו היה גיבור לאומי, רק בשל שמו ומראהו
על העטיפה.
הספר מעלה שאלה, שבוודאי שואלים את עצמם כל בעלי הכלבים כשהם יוצאים מהבית ומשאירים אותם שם לבד: מה הם עושים כל היום? השאלה היא אמביוולנטית, כי מחד גיסא, היא באה מתוך דאגה ורחמים למסכן הקטן, שנשאר בבית לבד וזאת הסיבה שהילדה, בעליה של שבתאי, מודאגת נורא. מאידך גיסא, היא מגיעה ממקום של דאגה, שמא ישתולל הממזר, יעלה על המיטות ויחגוג, כשכל הבית לרשותו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שבתאי והילדה. קונה את התרמית. איור: אורית ברגמן
|
|
|
 |
|
 |
|
זה מסכן זה?
|
|
|
 |
|
|
|
את הפחדים הללו מחזקים שבתאי וחבריו באמצעות האיורים המצחיקים של ברגמן. למרות שרבות דובר וידובר על האיורים בספרי הילדים, הרי שפה הם חוברים לכדי צרוף הכרחי - בלתי אפשרי לקרוא את הספר מבלי לראות את האיורים. הללו כאילו עונים לילדה ומספרים לקורא מה באמת עושה שבתאי בבית.
הילדה מודאגת: "בבוקר כולנו יוצאים מהבית. רק שבתאי נשאר. מסכן שבתאי! מה הוא עושה כל היום לבד בבית?". לפי האיורים, נראה שכשכולם יוצאים בבוקר ועוזבים את הבית, שבתאי עושה פרצוף עצוב, כמו אומר: לבד... בעצבות. אבל בעצם, הוא מחכה שכולם יעזבו, ואז זה הופך למזמור שמח: לבד, לבד, לבד! עם מחיאות כפיים (ארבע כפיים).
עכשיו הילדה ממש מודאגת: "אולי הוא עצוב? אולי הוא רעב? או סתם משועמם?", והציורים מראים את החגיגה של שבתאי עם חבריו, שבאים לבקר אותו. הם משחקים, אוכלים (מה אוכלים - מדובר בארוחות שחיתות), עושים מסיבת תחפושות ושבתאי אפילו רוקד בלט.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הכלב שבתאי בחלון. עלק עצוב. איור: אורית ברגמן
|
|
|
|
|
|
|
שבתאי כהדוניסט
|
|
|
|
|
|
|
האיורים של ברגמן גורמים לעליצות רבה, כאשר דאגותיה של הילדה הם הדמיון התמים ואילו האיורים הם המציאות האירונית. הכי חייבים לשים לב לפרטים הקטנים, כמו למשל העכברים, שמודדים נעליים ענקיות של דיירי הבית, או החתול, שצף לו בכיור המטבח כאילו היה זה ים המלח.
למרות שברגמן חוזרת מספר פעמים על צמד המילים "שבתאי מסכן" ו"מסכן שבתאי", הספר מאוד משמח. צמד המילים כאילו נאמר באירוניה, מעין אוקסימורון שבתאי ומסכן, שהרי שבתאי היא מילה נרדפת לעליצות - הוא הכי ממזר נהנתן וחוגג. וזה מעצים את המשמעות: חבר'ה, אתם תמימים ושבתאי לא.
הילדונת מספרת, שתמיד כשהם חוזרים הביתה, שבתאי עומד בחלון ומחכה. מה שהיא לא יודעת הוא, שחבריו חומקים מאחור החוצה. היא מתנחמת בזה שאחר הצהריים לוקחים את שבתאי לטיול: "מזל שאחר הצהרים, פוגשים חברים!". הקורא התמים, שעדיין לא הבין, יתנחם איתה, והיתר יבינו את הבדיחה (רמז: זאת לא הפעם הראשונה ששבתאי פוגש את חבריו באותו יום).
זהו ספרה השני של אורית ברגמן וספרו הראשון של שבתאי. אני מקווה שיהפוך לגיבור ספרים נוספים ובכלל אני בעד סטיקר: שבתאי המלך!
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
