 |
/images/archive/gallery/166/638.jpg מתוך הקטלוג של הוניגמן.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| איתי יעקב מאשים בעיקר את הגרפיקאים בהרס כל מה שיכול היה להיות טוב בקטלוג החדש של "הוניגמן" |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
12/9/2004 14:46 |
|
|
|
|
|
|
|
שפל שכזה בעולם האופנה המקומי לא נצפה כבר זמן רב. אחרי שתמו חמש תצוגות האופנה לעונה זו, מותגים מובילים כמו "כאוס", "הוניגמן", "ליווי'ס" ו"מנגו", שלא לדבר על מעצבים מקומיים, כבר גנזו את האפשרות להוביל על המסלול דוגמנים ודוגמניות. המפתיע מכל הוא דווקא יבול הקטלוגים של העונה. גם הם כבר הצטמצמו פלאים, ואפילו "רנואר", שנחשב למותג חזק בסצינה המקומית, קיזז עלויות וניפק קטלוג יחיד לנשים וגברים, בניגוד לעונות הקודמות, בהן כל מין התהדר בקטלוג משלו.
אני מבין שאילוצים כלכליים משפיעים על תעשיית האופנה המקומית, אבל עד שכבר נזרק כסף לחלל האוויר, קשה שלא לתהות מה לעזאזל נעשה בו. קחו לדוגמה את הקטלוג הנוכחי של "הוניגמן", שמצליח זו העונה השניה להרוס את העבודה המופלאה של מעצבת החברה, ירדנה זיו.
יש שיתקוממו ויסנטו באפם על בגדי
המותג, אבל במרווח הצר בין "קסטרו" ל"זארה" מצליחה זיו לשחרר קולקציות מבדים סבירים ובעיצובים מקסימים, רחוקים קמעה מהלחות והווג'ארעס המקומי, ולנדוד אל עבר מקומות בעלי ניחוח קריר יותר. נכון שפה ושם היא מאמצת מודלים מ"פראדה" האלוהית, אבל את זה הרי כולם עושים.
מה שכן, הקטלוג של החברה עדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות. יתרה מזאת, אני עדיין ממאן להבין, איך ייתכן שנלקחו להרמתו אנשי המקצוע הכי טובים בארץ, ושחררו קטלוג משעמם ולא אחיד? אינני רוצה להצביע על אשמים, אבל מי שיאלצו לשאת בנטל האחריות הפעם אלו דווקא אנשי מחלקת הגרפיקה. אלה עשו מעמוד לעמוד עוול בלתי מוסבר לדוגמניות, מור קציר ושירלי בוגנים, לצילומים הנהדרים של צלם האופנה גולי כהן, לסטיילינג הפשוט של האחת והיחידה גולדי סרוסי ולארט של מיקי אבני ויאן סורקין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתוך הקטלוג של "הוניגמן". עוול למור ולשירלי
|
|
|
 |
|
 |
|
מראה מבהיל
|
|
|
 |
|
|
|
הקטלוג מתחיל בצילומי שחור לבן, עובר לצילומי חוץ, חוזר לדירה ולבסוף מקנח בצילומים בתוך גלריה לבנה, כשבין עמודיו צצות "בוקסות" קטנות עם תמונות מן הקולקציה. המראה פשוט מבהיל ומצער, כי עריכה נכונה של הצילומים יכלה להניב את אחד הקטלוגים היפים בארץ. אבל כנראה שב"גלר נסיס", משרד הפרסום של החברה, בחרו לשחק יותר מדי במקינטוש.
אם נחזור אל הקולקציה, נגלה שזיו הרכיבה העונה אוסף נהדר של פריטי לבוש, שמחולקים למספר קבוצות, כשכל אחת מהן מגישה קו אחיד של קז'ואל, המותאם למיקס אנד מאץ' רחב צבעים וגזרות. שווה להתעכב על מעילי הצמר הארוכים שמגיעים בשחור ובקאמל, מצוידים צווארוני פרווה; על מכנסיים משובצים בגזרה מעט גבוהה, האורזת ומחטבת את הגוף; חולצות בייסיקר מכותנה ולייקרה בעלות צווארון וגזרה הדוקה; ובסריגי טאי-די, שמגיעים במספר גוונים ובמחשוף עמוק.
אבל ההברקה הגדולה של העונה ב"הוניגמן" היא דווקא בתחום האביזרים, עם תיקי מעטפה צרים עטופים אבנים יקרות, חרוזים ותיפורים, על בדי טוויד וסקאי. דווקא ליין הג'ינסים של החברה סובל מדימוי נמוך ובצדק, כיוון שהגזרות נראות מוזרות ובעיקר השפשופים והכביסות שעבר, משווים לו מראה מתאמץ מדי, בעוד שהשוק מלא ביצרנים טובים יותר.
כאמור, אם הקטלוג של החברה היה נוסק לגבהים ולא נופל לשטנץ כעור כפי שקורה לו כבר שתי עונות, יכולתי לצאת בהכרזה כי "הוניגמן" היא הזוכה הגדולה של החורף מבין מותגי האופנה המקומיים לנשים. אבל כנראה שהפעם זה כבר לא יקרה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מתוך הקטלוג. תניחו למקינטוש
|
|
|
|
|
|
|
מחירים
|
|
|
|
|
|
|
חולצות: החל מ-150 שקל; מכנסיים: החל מ-199 שקל; חצאיות: החל מ-130 שקל; סריגים: החל מ-90 שקל; מעילים: החל מ-250 שקל; ג'ינסים: החל מ-210 שקל; ז'קטים: החל מ-189 שקל; אביזרים: החל מ-130 שקל.
להשיג בסניפי הרשת ברחבי הארץ.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
