 |
/images/archive/gallery/214/258.jpg אלי האנה והבת.
צילום: מיכה קרישנר  |
|
|
|
|
| כשהתינוקת של אלי האנה בכתה, הוא בכה יחד איתה. כשנסע לתחרויות, לא הפסיק להתגעגע אליה. כשקרע את השריר ביד, הם התנחמו יחד במסיבמבה. הצצה לחייו ומחשבותיו של האיש החזק ביותר בישראל |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שרי מקובר-בליקוב
3/12/2004 9:02 |
|
|
|
|
|
|
|
כשאלי האנה מדוכדך, הוא מתנחם בנשנושים. זה יכול להיות שלושה-חמישה גביעי יוגורט או חצי חבילת קורנפלקס. ברגעים קשים במיוחד, וכאלו לא חסרו לאיש השרירים בחמש השנים האחרונות, מרים האנה זרוע תפוחה אל ארון המטבח ושולף בקלילות מחבת אמריקנית לפנקייק. "סטייק ענק של שבעה פנקייקים, עם חביתה וגבינה צהובה וכמה פרוסות לחם מחזיקים אותי איזה שעתיים בן אדם", מחייך האנה ומלטף בהיסח הדעת את הקעקוע של קים, בתו הקטנה, השרועה על שריר האבטיח העגול הפורץ מכתפו הימנית.
לאיש שזכה שלוש פעמים בתואר המוערך "מר עולם" בבודי בילדינג, יש סיבה טובה לחפש נחמה בנשנושיו. התקופה האחרונה היתה הגרועה בחייו. זה התחיל בטלנובלה סוחטת דמעות בינו לבין אשתו לשעבר, הדוגמנית הדקיקה ויקי, שלפני חמש שנים נטשה אותו ואת בתם התינוקת וברחה לליטא. האנה אוהב החיים, הנוסע המתמיד לתחרויות נחשבות, מצא את עצמו עם יצור זערורי בגודל אחת מאצבעותיו (טוב, אחת וחצי). באותה שנה קטע את הקריירה המזהירה והתמסר לטיפול בילדה. בלילות פחד להירדם, שמא זרועו הכבירה תמחץ אותה. בימים הקריא לה סיפורים על מפלצות טובות לב וענקי קומיקס מופלאים והפריש לה מעשר מהרי הממתקים שבלס.
"הייתי במצב נפשי מאוד עדין", משחזר האנה ופניו הילדותיות, הטובות, קונטרה מרשימה לגופו המסוקס, מסמיקות בביישנות. "כשהתינוקת בכתה, בכיתי איתה. הייתי מנגב את הדמעות שלה ושלי ואומר, איזו צרה נפלה עלי, מה אעשה עכשיו? הייתי שואל את קים, 'קטנה, איפה נפלת?'. ההתחלה היתה הכי קשה. כשנסעתי לתחרויות בחו"ל, השארתי את הילדה אצל אמא שלי והתגעגעתי בטירוף. הייתי נוסע לשבוע, נוחת וכבר רוצה לחזור. מתקשר לאמא שלי עשר פעמים ביום, עד שהיא צעקה עלי, אלי, אתה מעליב אותי. גידלתי ארבעה ילדים בהצלחה רבה. מה אתה מצלצל אלי בכל שעה? ".
השנה התחילה קים ללכת לבית הספר. החיים נדמו קלים יותר, אבל אז נחתה על האנה תאונת עבודה קשה. שריר ידו נקרע וסתם את הגולל על האימונים המפרכים.
הפציעה החמורה ריתקה אותו למיטה לשבועות אחדים, וחייבה טיפולי פיזיותרפיה. ואם לא די בכך, קפצה עליו רוגזה של פרשת הסטרואידים, שהתפרסמה בחודש האחרון בכלי התקשורת והציגה אותו כזולל הורמוני גדילה במינונים מופרזים המסוכנים לבריאות.
אז הבודי בילדר המפורסם ביותר בישראל הבין שהכל עין הרע והחליט להוריד פרופיל. חברו הטוב של שוורצנגר, שכיכב על שערי מגזינים נחשבים, עבריים ולועזיים, ליקק את פצעיו מאחורי שערים מוגפים בחווילתו המפוארת ברמת גן, המצויידת במכון כושר פרטי, גביעי זהב וכסף ורהיטי פאר לו ולבתו היחידה. עד כמה שגופו הענק הותיר לו, הצטנף האנה והתכנס בדל"ת אמותיו ומתח קו על הפרסום, התהילה והנשים. "פעם היה לי יותר קל להיפתח", הוא מתוודה. "הייתי בחור עם שרירים שיוצא עם בחורות יפות ומעלה את הרייטינג של כלי התקשורת. היום נסגרתי. כשאתה עסוק בלהיות הורה, אתה מבין שיש דברים יותר חשובים מהפרסום. פעם, הטריפ שלי היה ללכת ברחוב ולשמוע אנשים מתעלפים 'וואללה, תראו, תראו, הנה אלי האנה'. היום זה מציק לי. אני מסתובב עם הבת שלי בקניון, ואנשים ניגשים בלי בושה ושואלים, 'אפשר לתת לילד לגעת לך בשריר?', ויש כאלו שצוחקים, 'איך נהיית כזה? דבורה עקצה אותך? אלוהים, מה אכלת אתמול?' או שקוראים אחרי 'ברברי', ומחליטים שהכל סטרואידים. ישראלים. אין להם בושה".
"נשים נטרפות. השבוע נכנסתי למעלית, ומישהי באה ועמדה לידי, הסתכלה, חייכה ואמרה: 'יו, הייתי רוצה למרוח שוקולד על כל הגוף שלך וללקק'. הייתי בשוק. אמרתי לה, 'את בטוחה שיש לך כזו כמות של שוקולד?'. לפני שבוע אכלתי עם הבת שלי במסעדה. צירפנו ידידה שלי, והמלצרית, כל שנייה באה לשולחן ונוגעת לי ביד. שואלת, זה אמיתי? ואני רואה מזווית העין שהידידה שלנו מתחממת. אז קמתי וניגשתי למלצרית בפינה ואמרתי לה, אני מבקש ממך, אל תגעי בי, תתפעלי מרחוק. ואחר כך חשבתי לעצמי, איך היא מעיזה בכלל? זה כאילו שאני אגש לדוגמנית במסעדה ואגע לה בחזה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הבת בוכה, ואני איתה. צילום: גילי שני
|
|
|
 |
|
 |
|
מתקשה עם מוט במשקל נוצה
|
|
|
 |
|
|
|
אם הכל היה מתנהל כמתוכנן, האנה הענק אמור היה להשתתף באוקטובר בתחרות מיסטר יוניברס, הרף הבינלאומי הגבוה ביותר בתחום פיתוח הגוף, בו זוכים להשתתף רק מרי עולם. המאמנים שלו הכינו אותו היטב. כשראו את ביצועיו המרשימים, ניבאו שייקטוף את המקום הראשון. איתרע המזל ובמסגרת חופשה משפחתית נעימה ביוני האחרון, החליק האנה אל המים. "זו היתה חופשה אחרונה בים המלח לפני השלב האחרון, המפרך, של האימונים לתחרות", הוא משחזר בעגמומיות. "ישבתי עם הילדה על שפת הבריכה, החלקתי, ובגלל שזה היה חד ומהיר, היד שלי חטפה מכה חזקה וישר ידעתי שקרה הדבר הגרוע ביותר. הזמינו לי רופא, קבעו שנקרע השריר, ותוך חמש דקות היד שלי, שהיא די גדולה בפני עצמה, התנפחה פי שלושה. זה היה מ-ה-מם. אפילו קים הקטנה, שרגילה לממדים גדולים, נבהלה. הפסקנו את החופשה ונסענו לבית חולים. אבל הרופאים לא ידעו מה לעשות איתי. בארץ הרופאים מבינים בקריעות שריר ברגליים, בגלל הכדורגל והכדורסל, אבל קריעת שריר ביד היא סוג של תעלומה".
"בסוף הגעתי לד"ר רון ארבל, האיש שניתח את עודד קטש בברך. הייתי בגבס חודש ולא התאמנתי חודשיים. הייתי בדיכאון, כי כדי לפתח שרירים כמו שלי, אני מרים משקולות ברזל של 600 קילו, ובחזה אני דוחק 250 קילו לפחות. אבל אחרי הניתוח לא הצלחתי להרים מוט של 20 קילו. היד שלי רעדה. הייתי על סף דמעות. איך אני, הבנאדם הכי חזק בארץ, לא מסוגל להניף מוט במשקל נוצה".
דבר כזה לא מחסל את הקריירה?
"חשבתי שיש סכנה כזאת. הופתעתי לגלות שהאנשים הקרובים אלי ביותר חשבו כמוני. לא היתה לי תמיכה. בספורט תחרותי כמו שלי, אנשים מאחורי הגב אומרים, זהו, הוא גמור. כשאתה נופל, בועטים בך. דיברתי המון עם פסיכולוגים של ספורט כדי לקבל עידוד ותמיכה, והתחזקתי. אמרתי, בדיוק כמו שאנשים הספידו אותי אחרי שנשארתי עם תינוקת בלי עזרה, גם הפעם אוכיח לכולם שיש לי כוח רצון מספיק חזק כדי להילחם ולנצח. וכך היה. היום, שישה חודשים אחרי, אני אותו אלי האנה מלפני הפציעה. ואפילו השתפרתי. הפציעה דרבנה אותי להגיע להישגים הרבה יותר טובים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להחזיק את הגביע ולמות
|
|
|
|
|
|
|
אלי האנה בן 36. הוא החל להתאמן על פיתוח שריריו בגיל 14. שנתיים לאחר מכן הגיע למקום הראשון בתחרות "מר ישראל". מאז זכה בתחרות הזו שבע פעמים רצופות. בגיל 21 השתקע בארצות הברית וב-96' שב לארץ, לא לפני שזכה במקום השביעי בתחרות הכי יוקרתית בתחום הפמפום: "מיסטר יוניברס". שנה אחר כך כבר הגיע למקום השני בתחרויות מר עולם ומר אירופה. ב-98' זכה במקום הראשון בשתיהן, ואז גם קטף את המקום הראשון בתחרות "אובר אול צ'מפיון". בשנת 2000 התקדם למקום השני בתחרות מיסטר יוניברס. ב-2001 זכה בשנית במקום הראשון בתחרות "מר עולם" וב-2003 קטף את המקום הראשון באותה תחרות, בפעם השלישית. גופו של זולל התארים תפוח להתפקע, אבל אינו שמן. את הרושם העז מחוללים שרירי הענק שלו, המכווצים את הבאים בצל קורתו ומעניקים להם תחושה של גמד בשנתו הראשונה.
האנה, 160 קילו הדחוסים בגובה 1.90 מטר, מודע היטב לחיצוניותו. הוא מרבה להסתובב בגופייה מיניאטורית ובמכנסיים קצרים המגלים טפחיים ואף יותר מאיבריו. "ההורים שלי בכלל רצו שאהיה כדורסלן", הוא צוחק. "אבל התעקשתי על בודי בילדינג. לא חשבתי שאהיה עשיר או שאוכל לתפוס נשים, והבחירה גם לא נבעה מחוסר ביטחון או משהו דומה. פשוט התאהבתי במקצוע. ראיתי בפיתוח שרירים סוג אמנות. רציתי לבדוק עד כמה אפשר למתוח את הגוף וללכת איתו רחוק. עד כמה הגוף יכול לגדול ולהתנפח, להפוך ללא אנושי. עם השנים גיליתי שבודי בילדינג זה מאמץ קשה ולא מתגמל. כדורגלנים ברמה שלי, שלוש פעמים מר עולם, היו מרוויחים מיליארדים. אבל אני ניצחתי ועדיין לא סגרתי אפילו על מיליון אחד. גם ההשקעה באימונים היא עצומה, והאכילה המרובה לא תמיד בריאה לגוף".
אז אתה מצטער על הבחירה?
"בכלל לא. אני מאושר, כי הגשמתי את החלום ובכל יום אני חי אותו מחדש. כשהייתי צעיר, אני זוכר שאמרתי לעצמי שאני מוכן להחזיק את הגביע וחמש דקות אחר כך למות".
גם אם יש מקום להצטער על חייו הקשים של מפתח שרירים מקצועי, לפחות אין מקום לדאגה בנוגע למצבו התזונתי. הילד אוכל יפה, מקפיד על עשר ארוחות דשנות ביום. בשש בבוקר הוא יוצק לגיגית גדולה דגני בריאות רעננים, שיבולת שועל, קווקר, אגוזים ושקדים, ומתבל בקרטון חלב. לקינוח הוא לוגם שתי כוסות פרוטאינים. אחרי שעתיים של אימון הוא מוכן ומזומן לארוחת בוקר. שלוש ביצים, שלוש חבילות גבינה דלת שומן, ארבע פרוסות לחם. "אני לא מסוגל לאכול הרבה בבוקר", מצטדק האנה ומתפיח את שריריו בענווה. "אבל ב-12 אני כבר מת מרעב. מוכן לטרוף ארוחה גדולה ומשביעה". ארוחותיו של האנה, או שמא נאמר סעודותיו, מגוונות ומעוררות תיאבון. ארבע קערות פסטה (קשה למצוא במטבח של האנה צלחות בקוטר נורמטיבי), 200 גרם פרגיות, שני סטייקים גדולים של חזה בקר, חמש פרוסות לחם ומאה גרם מלפפון. כדי שכל השרירים יהיו מפוסלים על פי הקטלוג, והקוביות בבטן יבלטו, מסתער האנה לפרקים על דיאטת חלבונים. במקרה כזה יעלו על שולחנו 30 ביצים או קילו וחצי עוף, או שני דגים וכוס של אורז מלא. האנה מקפיד על זרימת נוזלים תקינה. בין ארוחה לארוחה הוא מערה לקרבו כארבעה ליטרים וחצי מים. "כי שרירים מכילים 80 אחוז מים, ומים גם שורפים שומנים". זה לאורך השבוע. אבל בשבת, האנה משתולל. "אתמול אכלתי עם חברים צלעות של כבש", מתמוגג השרירן. "ומיד אחר כך הזמנתי לי שני סטייקים גדולים. החברים התחרפנו. ואחרי זה חזרתי הביתה לקים שלי, וביחד הכנו ארוחת פנקיייקים וכמה מנות של פיצה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מתמנגל באירוע של פומה. צילום: עינב מורנו
|
|
|
|
|
|
|
מינונים מופרזים
|
|
|
|
|
|
|
לאור התפריט הנ"ל, קצת קשה להבין בשביל מה צריך מר סופר על את הסטרואידים, אותם כימיקלים המפתחים את השרירים, אבל פוגעים בכבד ובאיכות הזרע, מעלים את לחץ הדם ומגבירים את הסיכון ללקות במחלות לב ואף במוות. אלא שהאנה בסך הכל מיישר קו עם ספורטאים נוספים מסוגו. מפרסום הפרשה שסיבכה את ד"ר יהודה חן, רופאו של האנה, עם משרד הבריאות, מתברר שהשימוש בסטרואידים בחדרי הכושר בישראל, הכולל מרשמים פיקטיביים ורפואה שחורה, הגיע לממדים של תעשייה.
תחילתה של הפרשה באוקטובר 2002, כשכמות אדירה של סטרואידים והורמוני גדילה שהוזמנו להאנה מחו"ל נתפסה במכס. בעקבות התפיסה, הגיש ד"ר יצחק ברלוביץ מהנהלת משרד הבריאות קובלנה משמעתית נגד הד"ר חן. בקובלנה נטען כי המינונים המופיעים במרשמים של הסטרואידים שניתנו להאנה על ידי ד"ר חן, חורגים במידה רבה מהמינון שספורטאי מקצוען נוטל. עד היום אירעו מקרים ספורים של מות ספורטאים כתוצאה מנטילה מופרזת של סטרואידים והורמונים. מכולם ידוע במיוחד סיפורה של הספורטאית פלורנס גריפית ג'וינר שמתה, ככל הנראה, מנטילת תרופות במינונים מופרזים.
רופאים שהעידו בוועדה שבדקה את המקרה של ד"ר חן ואלי האנה, טענו כי המינונים שמקבל האנה מסוכנים, וכי יש פער של 50 אחוז עד 200 אחוז בין המינון שרשם ד"ר חן להאנה, למקובל ברפואה. חן הורשע ברשלנות וננזף. עורך דינו טען בשמו כי אין מינונים רפואיים מקובלים, וכל ספורטאי נוטל סטרואידים לפי שיקול דעתו האישי. כמו כן טען עורך הדין כי לא מדובר ביחסי רופא חולה, אלא בספורטאי בריא שדרש מהרופא סטרואידים בראש צלול ונטל על עצמו את הסיכון שבלקיחתם, בדומה לניתוחים קוסמטיים, לאחר שהובהרו לו כל הסיבוכים האפשריים.
"לא ברור לי למה עשו מהסטרואידים עניין כל כך גדול בתקשורת", זועם האנה. "היום כל אחד מכניס לעצמו קונטיינרים של אבקות חלבון, ולאף אחד לא אכפת. פתאום, בגלל ששמעו סטרואידים, נדלקו להם כל המנורות. כשבן אדם מפורסם, מיד מחפשים כותרות. בכל ספורט מקצועי יש סטרואידים, גם בארץ. כל מי שמגיע להישגים משמעותיים בתחרויות נעזר בהורמונים".
אז למה לא שמענו על זה עד היום מהספורטאים שלנו?
"כי כל אחד רוצה להגיד שהוא הגיע לממדים שלו בצורה טבעית. כמו בחורה שעשתה ניתוח להרמת סנטר או לעיבוי שפתיים, והחזה שלה עומד טבעי מדי והיא נשבעת שהיא נולדה ככה. הרי ברור שזו התוצאה של הסכין. אבל אף אישה שמכבדת את עצמה לא תודה שהמראה שלה מלאכותי. גם סטרואידים הם נושא מאוד אישי. סוד בין רופא לספורטאי. אף אחד לא אומר שהוא לוקח סטרואידים. ספורטאים אומרים, אנחנו אוכלים גזר, אנחנו לא שותים יומיים לפני התחרות. אבל מי שרוצה להצליח ברמה מקצוענית בכל ספורט שהוא, לא יכול בלי סטרואידים. היום הרופאים מאוד חכמים ומוכנים לתת מרשמים מתחת לשולחן, וגם הרוקחים מעלימים עין. המון ספורטאים מחליפים את כל הדם בגוף יממה לפני הבדיקות כדי להתחמק מזיהוי של סטרואידים בגוף. ויש הורמונים, כמו למשל הורמון גדילה, שאי אפשר לזהות בשום בדיקה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלי האנה וידיד נרגעים באילת. צילום: ע.ש.
|
|
|
|
|
|
|
גם שוורצנגר בנוטלים
|
|
|
|
|
|
|
"הסטרואידים לא עושים אותך אלוף. צריך להיוולד עם גנטיקה ועם כושר התמדה, ולחוש רעב תמידי לאימון ולהישגים. זה שתיקח כמה זריקות הורמונים או סטרואידים לפני התחרות, לא ייתן לך מדליה, אבל כשתגיע התחרות, הם יעזרו לך בלחיצה הסופית. סטרואידים זה לא סמים. זה תרופות שמיועדות לאנשים חולים, לזקנים או לכאלו שסובלים מניוון שרירים. בשנים האחרונות הספורטאים השתלטו על השוק הזה, כי סטרואידים פועלים על השרירים ומנפחים אותם. לבודי בילדר שלא משתמש בסטרואידים אין שום סיכוי להגיע לעשירייה הפותחת. ספורטאים אחרים זקוקים לסטרואידים כדי לעצב את הגוף ולחזק אותו. הרוסים והאמריקנים משקיעים המון בתחום. רק בישראל אומרים לך מעל לשטיח שזה מסוכן. אבל גם סכנה היא עניין של תפישת חיים. לפני כמה שנים עשה מגזין ספורט יוקרתי מחקר בקרב ספורטאים מובילים מכל רחבי העולם, ושאל אותם אם היו מוכנים לקצר את החיים בכמה שנים תמורת מדליה או גביע. כולם השיבו בחיוב".
ספורטאים לוקחים סטרואידים בידיעה ברורה שהחומר הכימי יסכן את חייהם?
"אני אומר, לא צריך להגזים, אף אחד לא רוצה לגמור את החיים שלו בגיל 50 עם סרטן בכבד רק כדי לזכות במר עולם. אבל אם עובדים עם רופא ושומרים על המינון ועל הגוף, ועושים בדיקות, אפשר להשתמש בחומרים כימיים בלי סיכון מיותר. אני עושה הרבה יותר בדיקות מאדם בריא, וספורטאי ממוצע עושה בדיקות דם כל ארבעה חודשים. אנחנו הרבה יותר מודעים. מצד שני, אם מחר יבוא אלי בחור שמתעמל ויגיד שהוא רוצה לקחת סטרואידים, אני אגיד לו, תגיע קודם לרמה מקצועית, ורק אז תחשוב אם שווה לך לסכן את הבריאות".
אתה נוטל הורמונים בקביעות?
"אני לוקח ביום חמישה כדורים הדורשים מרשם, ומזריק שלוש פעמים ביום הורמון גדילה, אבל לא באופן קבוע, רק לפני תחרות. בלי סטרואידים אני כמו אתלט שירוץ בלי נעליים. אני איראה עלוב על הבמה ואעשה צחוק מעצמי. גם שוורצנגר לקח סטרואידים, ואחר כך כשעבר ניתוח בלב, אמרו שזה בגללם, וטעו. הוא בכלל נולד עם מום בלב. סטרואידים לא מסוכנים אם משתמשים בהם בצורה נכונה. חפיסת סיגריות ביום מביאה הרבה יותר נזק".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פחות מסוכן מסיגריות. עם החברה והבת. צילום: אלי אליהו
|
|
|
|
|
|
|
ויקי נסעה ולא חזרה
|
|
|
|
|
|
|
ספק אם ויקי האנה, גרושתו של זולל הסטרואידים ואמה הביולוגית של קים הקטנה, ידעה על התוספת הכימית במזונו של בעלה לשעבר. כשהאנה נתן בה את עינו הענקית, ב-95', היתה עולה צעירה בת 16, תאבת חיים וחובבת ספורט, שהגיעה לתחרות בנצרת לצפות במתחרה רוסי. "ראיתי ילדה יפה בקהל ושאלתי אותה אם היא רוצה להצטלם איתי לעיתון", משחזר האנה. "עשינו תמונה, לקחתי מספר טלפון והתחלנו לצאת. שלוש שנים גרנו ביחד. ב-98' ויקי נכנסה להריון. כשהיא היתה בחודש התשיעי התחתנו וקים נולדה. לחיות עם מישהו כמוני זה לא קל, כי אני עוסק בתזונה ובאימון. אבל ויקי היתה מאוד תומכת. היו לה בסך הכל חיים קלים. היא אף פעם לא עבדה, הבאתי לה עוזרת שתכבס ותנקה את הבית ותבשל לי את הארוחות, ונתתי לה כסף לבלות ולקנות בגדים ותכשיטים ומתנות. היא היתה ילדה. צעירה ממני ב-12 שנה, חדשה בארץ. היתה בינינו כימיה טובה. היינו יכולים להישאר באותו בית שבוע שלם ולא לריב".
"אחרי הלידה ויקי חטפה דיכאון. היום אני מסתכל על זה אחרת, אבל אז כסעתי עליה נורא. היא היתה מזניחה את התינוקת, לא רצתה להחליף לה חיתולים, היה לה קשה לקום אליה בלילה. היא רצתה להחזיר לעצמה את הילדות. לצאת עם החברים, לבלות, לישון טוב, לעשות קניות. עם התינוקת היא הרגישה נעולה".
"ניסיתי לעודד אותה בכל מיני דרכים. עשיתי לה ניתוח להגדלת חזה. היא היתה מאוד מרוצה מהמראה שלה ופחות מרוצה מהנישואים. בשלב מסוים היא אמרה, 'תשמע אלי, אני רוצה לנסוע לחופשה לליטא'. הסכמתי. נשארתי עם התינוקת. ויקי נסעה ולא חזרה. כל פעם היתה עושה עניינים. כן רוצה לחזור, לא רוצה לחזור. בעצמה לא ידעה מה היא רוצה. ואז קים חלתה, וביקשתי מויקי שתחזור אליה לישראל, והיא כל הזמן התחמקה. לא עניין אותה שהתינוקת מתגעגעת".
"חשבתי לעצמי, איזו אישה מסוגלת לעזוב את התינוקת שלה? ואחר כך הבנתי שזה בגלל שהיא לא ישראלית. הישראליות יותר ג'דאיות, חזקות. הרוסיות אוהבות את החיים הטובים. בילויים, כספים, בזבוזים. ואז החלטנו להיפרד. הביאו לי עובדת סוציאלית ועקבו אחרי, לראות אם אני מסוגל להיות הורה יחיד. כתבו עלי חוות דעת מצויינת. וזהו, כולם הלכו ואני נשארתי לבד עם תינוקת בת שנה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אבא פדנט
|
|
|
|
|
|
|
"זו היתה תקופה נורא מפחידה. היו לי המון חרדות. אמרתי לעצמי, אלי, החיים שלך נגמרו. אין יותר קריירה. אתה עכשיו אבא במשרה מלאה. לא ידעתי איך להאכיל, כמה מטרנה לשים בבקבוק. קראתי המון ספרים על גידול ילדים. באותה שנה לא התחריתי בכלל. הקדשתי את כולי לילדה. הייתי יוצא עם כל מיני בחורות, רק שתהיה דמות נשית ליד התינוקת, ושיהיה לי הביטחון שאני לא לבד.הייתי מדבר אל קים כמו אל ילדה מסכנה שאמא שלה עזבה אותה. אבל פסיכולוגית אמרה לי, 'אלי, אתה המסכן, לא היא. היא מאושרת, יש לה אותך'.
"רק אחרי שנה-שנתיים נרגעתי. הבנתי שהשד לא כל כך נורא, שכיף להיות עם הילדה וליהנות ממנה. היא גדלה לאט, והיינו עושים המון דברים ביחד. כשהיתה בת ארבע, הלכנו ביחד למסעדה ואכלנו סושי. שכרתי אופר שגרה איתנו ועזרה עם הילדה. עברנו ביחד את הגמילה, המוצץ, ימי ההולדת בגן. עשיתי בשבילה את הדברים הכי משוגעים. פעם אפילו הבאתי סוס פוני לגן. העמסתי על משאית ואמרתי לגננת, כל הילדים ירכבו, וקים תהיה המלכה. שתמיד תרגיש מיוחדת. פעם איחרתי לקחת אותה מהגן. נרדמתי, ובמקום רבע לאחת התעוררתי באחת. טסתי עם האוטו כמו משוגע, וראיתי אותה בחוץ. אמרתי לה, קים, מותק, אני תמיד אבוא לקחת אותך. וכל היום הייתי מבואס מזה".
"אני אבא פדנט. יש לנו יום בשבוע לניקוי אוזניים ולגזיזת ציפורניים, ואני מרגיל אותה לסדר ולניקיון ולשמירה על המחברות והספרים. ובכל יום, משבע ועד תשע, אנחנו עושים מסיבמבה. שום דבר לא יכול לשנות את זה. גם אם פמלה אנדרסון מחכה לי למטה, לא אכפת לי. אנחנו מביאים לחדר השינה במבה, ביסלי, פיצוחים. אוכלים שטויות, רואים טלוויזיה, שומעים סיפור, ואז היא מצחצחת שיניים והולכת לישון".
"בשנים הראשונות הייתי צריך להלביש אותה בחורף גרביונים ובקיץ לאכול את הקריזות שלה. לא רוצה ללכת לגן, כן רוצה ללכת לגן. כל בוקר צמחו לי שתי שערות לבנות. היום זה כבר רמה אחרת. הבגדים מוכנים מהלילה. השעון בבוקר מצלצל וקים קמה ומתלבשת לבד, ואז אנחנו אוכלים ביחד ארוחת בוקר, ואני מביא אותה לבית הספר. וכשבאות אליה חברות ואני מכין להן כיבוד במטבח, אני שומע אותה אומרת להן בשקט, 'אל תפחדו מאבא שלי. הוא לא נושך. הוא רק נראה מפחיד, אבל הוא האבא עם הלב הכי גדול שיש'".
ב-2002 חזרה ויקי לישראל. היא פגשה את קים והחלה לשמור איתה על קשר מסוים. "אנשים אמרו לי, מה זה, אתה עשית את כל העבודה הקשה והיא באה אל המוכן?", משחזר האנה. "אבל אני אמרתי, הכל שטויות, מה שחשוב הוא שהילדה תדע שיש לה גם אמא ולא תרגיש חור שחור של נטישה. ויקי באה לפעמים לאסיפות הורים של הילדה, לוקחת אותה אליה ומכינה איתה שיעורים, ואני מרוצה. טוב לקים, טוב גם לי".
"אלי הוא בנאדם מדהים, אבא נהדר וספורטאי גדול", אומרת ויקי האנה בתגובה. "מעבר לזה, כל מה שקרה במשפחה שלנו הוא לא עניינו של איש". בשנה האחרונה מחלק האנה לחבריו הנשואים טיפים לגידול ילדים. "אני רואה אנשים נשואים, האישה הולכת לשעה, משאירה את הבעל עם הילד והוא משתגע. מתקשר ומתחנן אליה: תחזרי כבר הביתה. אני אומר לאישה, תברחי לשבוע, תראי כמה יפה הוא ילמד להסתדר לבד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא מתקלח מרביעי עד שבת
|
|
|
|
|
|
|
למרות שהבודי בילדינג, או בשמו העברי, פיתוח שרירי הגוף, הוא ספורט נערץ בדרך כלל, הוועד האולימפי מסרב לקבלו לשורותיו. הטיעון הרשמי היה שמדובר בפחות ספורט ויותר סטרואידים. אחר כך התחלפה הטענה והוועד קבע שמדובר בתחרות יופי. "למרות שבאולימפיאדה יש עשרות תחרויות טיפשיות ביותר, כמו למשל קפיצה על טרמפולינה", מתמרמר האנה, "לנו הכניסה אסורה".
יש משהו בטענה שבודי בילדינג הוא סוג של תחרות יופי.
"בתחרויות של מר עולם, רואים 60 גברים מ-60 מדינות שנראים כמו פסלים, עם המשחה והצבע, עם אחוזי שומן מסוימים בגוף, עם חיוך ותנועה של רקדני בלט. אז נכון שיש בזה אלמנט של יופי, אבל כדי להגיע אליו מאמנים את השרירים, ואימון גופני הוא ספורט לכל דבר".
מה כוללים האימונים?
"עבודת שרירים מאומצת בידיים, ברגליים, בגב, בחזה ובירכיים. חודש לפני התחרות אני עובד שעה ורבע ביום מול המראה כדי לשפר את החיוך והבעת הפנים. האנשים שיושבים בשיפוט מקצועיים מאוד. הם מסתכלים על הכל. אם אתה לא מחייך, אז הם אומרים, למה הוא מתוח? הגוף שלו לא מוכן? אני עובד על פוזות נפרדות לכל אזור בגוף. למשל, בשרירי גב צריך להחזיק את הידיים למעלה, לחייך ולהסתיר את החלקים הפחות מושלמים. אם יש לך ישבן לא מוצק, אל תסתובב הרבה אחורה, שלא יראו את זה. אם יש לך ידיים קטנות, אל תעלה אותם למעלה יותר מדי".
"לאורך השנה עובדים על הנפח של השרירים. עשרה שבועות לפני התחרות מתחילים לפסל ולעצב אותם, כדי שיראו את הסיבים. מתאמנים על משקלים יותר קלים מספר פעמים רב יותר. זה שלב שבו השריר שורף וכואב, אבל מי שרוצה להיות אלוף, עומד בכאב כי יש לו כוח סבל".
איך זה שכל הבודי בילדרים שחומים ושזופים?
"בפיתוח גוף לצבע יש חשיבות עצומה. לבודי בילדרים כושים השרירים מאוד בולטים, כי הצבע השחור מקטין את הנפח, אבל מבליט את הסיבים. הבודי בילדרים הלבנים משתמשים במשחות עם ברונזה וזהב ושמן וחומרים מבריקים. אני משתמש בפרוטן, שזה ספריי שיזוף שנמרח על הגוף. התחרות תמיד בשבת, אז ביום רביעי אני מתקלח בפעם האחרונה, מוריד שערות ומתאמן. ביום חמישי אני מורח שלוש פעמים משחת שיזוף ובשבת לא נוגע יותר, שלא יהיו נזילות. לפעמים באמצע התחרות הצבע נוזל לבודי בילדר מהגב. וזה מוריד ניקוד".
מה עוד מוריד ניקוד?
"חוסר ביטחון. אגרסיביות קיצונית מדי. בתחרות צריך להקפיד על שילוב של כוח ואלגנטיות. בתחרות האחרונה ב-2003 היה איתי בחור כושי על הבמה, שכל הזמן נדבק אלי. השופטים רצו לראות את כולם מקדימה, מאחורה ומהצד, והבחור דחף והסתיר אותי. אז קיבלתי את הקריזה. אמרתי, פאק איט, ודחפתי אותו. אחרי השיפוט הוא בא והתנצל. אמר, במלחמה, כמו במלחמה".
יש פרנסה בבודי בילדינג?
"אפשר להרוויח בתחרויות, ובין תחרות לתחרות יש ספונסרים. לי יש ספונסרים כבר ארבע שנים, 'ערבה קוסמטיקה' ו'פורמולה 1' שמשלמים לי משכורות קבועות. ויש את הפרסומות לכל מיני חברות. מי שזוכה בתחרויות בינלאומיות, מחתימים אותו על חוזים בסדר גודל של 400 אלף דולר בשנה, אבל עד התחרות עובדים לפעמים עשר וגם 15 שנה בלי משכורת. מצד שני, בפיתוח גוף, ככל שאתה מתבגר, אתה נהיה יותר טוב. יש היום מרי עולם בני 46 ו-50".
מה תעשה אחרי גיל 50?
"אם אזכה בתחרות מר יוניברס, אפרוש, ואז אעסוק בקידום מכירת פרוטאינים או ויטמינים, או במכוני כושר. עם השם שלי אני יכול לעשות הרבה כסף".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איזה מפלצת אני
|
|
|
|
|
|
|
אבל בינתיים האנה עושה בעיקר שרירים, ומשלם על זה מחיר. גירוד בגב הוא משימה בלתי אפשרית עבורו, בגלל עובי הגבעות שמגביל את תנועת הזרועות. בזמן האחרון גם אין מי שיעזור בעניין. את שעות הפנאי המעטות הוא נוהג לבלות לבדו.
"חיי החברה שלי די עלובים", הוא מודה במבוכה. "כרגע החלטתי שאני לא רוצה לצאת עם אף אישה. אני רוצה מישהי שתהיה מוכנה לקבל אותי ואת קים. שתבין שהמשפחה היא הרבה לפני הקריירה, ואין היום הרבה בחורות כאלו. רוב הבנות עסוקות בהתפתחות של עצמן. היום הכל נהיה חומרני. גם האהבה".
"אני אולי אדם גדול, אבל צריך רגש. לבודי בילדינג יש סטיגמה מאוד לא טובה. כאילו, אם יש לו כל כך הרבה שרירים, אז אין לו שכל. ויש שאומרים, אם הם כל כך גדולים, אז יש להם איבר מין קטן. ואולי בגלל זה הם עסוקים כל היום בפיתוח הגוף. חשוב לי שאנשים יבינו שיש ראש ושכל ורגש מאחורי השרירים הגדולים".
"אני חושב שספורטאי ברמה שלי לא מוערך מספיק בארץ. זכיתי שלוש פעמים בתואר אלוף העולם, זה לא הולך ברגל. איך זה שלא פגשתי את אריק שרון?".
איזה מגבלות יש בחיי היומיום של מר עולם?
"אני לא יכול לקנות בגדים בארץ. אני נכנס לחנות ורואה חולצה יפה ושואל את המוכרת אם יש אקסטרה לארג' 5, והיא מביאה לי חמש חולצות אקסטרה לארג'. לצערי, אני יכול לקנות בגדים שיתאימו למידותי רק בחו"ל. ואני לא יכול לטוס לשם במחלקת תיירים רגילה. אני חייב ביזנס קלאס בגלל הגודל שלי. לפני כמה חודשים הוזמנתי למזרח אירופה לסדרת הרצאות על בודי בילדינג. נתנו לי מיטה קטנה במלון, וכל הרגליים יצאו החוצה".
אתה צריך להתאים את הבית? לקנות רהיטים שיתאימו לגודל?
"יש לי מיטה מיוחדת, 2.40 על 2.40 מטר. רק בתוכה אני יכול למתוח את הרגליים בלי שהאצבעות יציצו לי החוצה. אני מזמין מצעים למיטה הזו מיבואן מיוחד".
מה עם רכב?
"אין לי בעיה להיכנס לפיאט", אומר האנה בענווה, "אבל אני נוהג במרצדס. קשה לי לנסוע במוניות שירות. כשאין לי ברירה אני נדחק מאחור, והנהג מרחיק את הכיסא הקדמי עד הסוף, כדי שאוכל לשבת ברגליים מקופלות. אפילו ישיבה בקולנוע קשה לי, כי מסת השרירים כל כך גדולה, שיש לחץ מתמיד על הגב, ואחרי 30 דקות רצופות אני חייב להתיישר. הגב שלי במצב כללי של מנחת מטוסים. התרגלתי לחפש לעצמי מקומות צדדיים, סופי שורות, וגם אז אנשים מקטרים. אני תמיד מסתיר. גם כשאני הולך ברחוב וגם כשאני יושב בבית קפה או בתור לקופת חולים, תמיד אני חייב להתכופף. אני מנסה להתכווץ. אבל את הבת שלי אני מרים על הכתפיים גם אם אנחנו מסתירים. זו הפריבילגיה שלה. אבות אחרים מרימים את הילדים על הכתפיים, ואחרי 300 מטר מתקפלים. אבל אני יכול ללכת עם קים קילומטרים על הכתפיים. אני מרים משקולות של 200 קילו, מה זה בשבילי ילד במשקל 30 קילו? נוצה".
אתה חושב שאתה יפה?
"לפעמים אני מסתכל על עצמי במראה ונבהל. איזה מפלצת אני, איזה ענק. כולי הרים וגבעות. אבל לפעמים אני פוגש אנשים שהיו איתי בצבא, כבר יש להם שלושה ילדים וכרס, וכולם ג'לי ושומן, ואני אומר, שרירים זה יפה. נשים מוצקות זה יפה. עדיף להיכנס למיטה עם אישה שכולה שרירים ומודעות עצמית, מאשר עם פמלה אנדרסון, שחוץ מהציצי שוקלת מאה קילו".
הסתבכת פעם בקטטות?
"לא, אף אחד לא לוקח את הסיכון".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
