 |
 |
|
|
|
|
| הכל מצביע על שובה של הפרווה אל זירת האופנה, מה שבהחלט משמח את חובבות השיק היוקרתי, אבל מרתיח את הלוביסטים של בעלי החיים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
8/12/2004 16:05 |
|
|
|
|
|
|
|
מי שנתקל לאחרונה בדמותה של סינדי קרופורד החובקת מעיל פרוות מינק בצבע שוקולד עבור קמפיין למותג האמריקני "בלאקגלאמה", לא יכול היה שלא להיזכר בתמונותיה משלהי שנות התשעים, אז חשפה לעולם את גופה העירום כמחאה על תעשיית הפרוות. נטישתה של קרופורד את מארז האידיאולוגיות הפרטי לטובת ערימת מזומנים, רק מאשרת את העובדה כי הפרוות חוזרות למרכז הזירה האופנתית, למורת רוחם של נאמני בעלי החיים ברחבי העולם.
התאוששותה
של תעשיית הפרוות, אשר הוכתה בשנות השמונים והתשעים על ידי ארגונים חברתיים ואקולוגיים, שבה לפרוח בשנת 2002. רק לשם ההשוואה, באותה שנה 400 מעצבי אופנה דיווחו על שימוש בפרוות - פי שמונה משנת 1985. העונה , המגמה מתחזקת ואף נצפית ברחוב המקומי וברשתות האופנה העממיות. פריט האופנה שסימל בעבר אצילות, יוקרה, סנוביזם והשתייכות לחוגים מצומצמים, יכול להיות עכשיו שלכם תמורת 899 שקל ברשת "קסטרו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הפכה עורה. סינדי קרופורד מדגמנת פרווה
|
|
|
 |
|
 |
|
דור משועמם דורש מינק
|
|
|
 |
|
|
|
"הפרווה חוזרת לאופנה במעגלים של אין ואאוט", מסבירה תמרה יובל ג' ונס, מעצבת אופנה וראש החוג לאופנה ב"שנקר". "ברגע שלוחמי הפרוות נרגעים, אוהבי הפרוות חוזרים. זה חלק ממגמת אופנה נרחבת יותר של קישוטיות, גלאמור ורצון באקסטרווגנטיות".
בכתבה שפורסמה לפני שנתיים במגזין הבריטי "דה אובזרוור", מסבירה היסטוריונית האופנה ג'ודית וואט, כי הדור הצעיר של בני ה-20 וה-30 פשוט משתעמם מלהיות תקין פוליטית. "זהו דור שגדל על ערכי האנטי פרווה, והוא מורד כעת נגד זה", טענה. "זה שהם אינם תקינים פוליטית, לא אומר שאין להם מצפון. כרגע הם רק מעדיפים לעשות מה שבא להם".
"פוליטקלי קורקט זה אופנה", אומרת הלגה גוטסדינר, בעלת הבוטיק היוקרתי "הלגה עיצובים" שבכיכר המדינה, תל אביב. "היו כמה שנים שכל המתנגדים לתעשיית הפרוות היו אייטם אופנתי, אבל היום הם כבר לא. הדוגמניות לינדה אוונג'ליסטה וסינדי קרופורד, שהלכו ערומות בשביל לפרסם את ההתנגדות, הולכות היום עם פרווה בעצמן. זה פשוט עניין של נוחות ומגע נעים לגוף".
גם מקס צ'רלט, 27, סטודנט שנה ג' במסלול לעיצוב אופנה, במגמה ל"צורפות, אובייקטים ואביזרי לבוש" ב"בצלאל", מסכים עם דבריהן של וואט וגוטסדינר. "זאת שאלה של פוסט-מודרניזם, אופן הסתכלות חדש והתייחסות לעולם. אנחנו דור שכבר לא יכול להתאים את עצמו לעיקרון אחד. אם אני בעד פרוות, זה אומר שאני לא רוצה לשמור על חיי בעלי החיים? למה אני צריך ללכת בדרך שהחברה הכתיבה לי? זה מעייף.
"אם אני אצא תמיד מההנחה של מה מותר או אסור לי, אני מקטין לי את אפשרויות החשיבה כאדם וכמעצב. בעיניי, שנות השמונים והתשעים היו עידן של 'לא', עם עשרות תנועות נגד כמו 'גרינפיס', 'ניסויים בבעלי חיים', תנועות נגד גסטרונומיה, האדריכלות האורבנית החדשה וכו'. העידן הזה עבר וכיום אין תנועה שמאחדת אנשים".
לדבריו, חזרתה של הפרווה אל המרכז, בולטת כיום בעולם הודות לחיפוש נואש של המעצבים אחר חידושים, מהלך שהוביל אותם אל החייאת דרכי חשיבה ישנות. במסגרת עבודה אקדמית ב"בצלאל", חקר צ'רלט את טכניקת עיצוב הפרוות בעיר הולדתו חאברוסק, שנמצאת בצפונה המזרחי והרחוק של רוסיה, ממש ליד הקוטב הצפוני. השימוש העיקרי בפרווה באזור זה, יחד עם זמינותו ונפיצותו של חומר הגלם, הביא את צ'רלט לחקור את טכניקת העיצוב, שהיתה שונה מהמערב שעסק בבדים.
"דרך העבודה אני מנסה לשמר שיטות חשיבה בנות 300 שנה, ששונות מהמערב המוכר. פרווה איננה בד. היא לא נפרשת מגלילים ארוכים ונגזרת לפי לוגיקה מסוימת. חומר הגלם של פרווה מורכב יותר, עבה יותר ובעל צבעוניות אחרת, שנובעת בעיקר מצבע פרוות החיות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרווה בקמפיין של מארק ג'ייקובס. פוסט מודרני
|
|
|
|
|
|
|
סוף עידן הפרוונים
|
|
|
|
|
|
|
תעשיית הפרווה בעולם שוקדת עדיין על ייצור נמרץ, אם כי פחות מבעבר. הנה, אפילו מותג האופנה האיטלקי "פנדי", שבעבר התפרסם בשלל מוצרי פרווה, הוריד פרופיל ופיצה על ההפסדים בהרחבת מחלקת העור היוקרתית.
במושגים מקומיים, ההוכחה הניצחת לגסיסתה של תעשיית האופנה היא רחוב בן יהודה שבתל אביב. הרחוב, שהיה לאימפריה בשנות השישים והשבעים עם יותר מחמישים פרוונים מקצועיים, נותר שומם כיום, כשארבע חנויות לפרוות בלבד מעטרות את מדרכותיו: "אלסקה", "פרוות פרנקל", "הוגו ברייטל" ו"מונטתל".
חיים קספרסקי, 56, דור שני לתעשיית הפרוונות בארץ ובעל החנות "אלסקה", מעצב, מתקן ומטפל בפרוות כבר למעלה מ-35 שנה. הוא למד את המקצוע מאביו ז"ל, שפתח בשנות החמישים את "פרוות חן" ברחוב דיזנגוף שבעיר. בבית המלאכה שבקומה השנייה של החנות, מספר קספרסקי כי תעשיית הפרוות בישראל, כמו גם בעולם כולו, תיכחד במהלך 15 השנים הבאות.
"אני קורא לזה דעיכה או היכחדות", הוא אומר. "פרוונות היא מקצוע שדועך, מכיוון שלא מדובר במקצוע שבו אתה לוקח אדם ומלמד אותו את העבודה תוך מספר שנים. צריך חוש עבודה מפותח שכולל עיצוב ויצירתיות, וגם צד טכני חזק". במלים אחרות, מדובר בבשורה על מותה הקרב של תעשיית הפרוות בישראל, שכן אין מי שילמד ויעביר אותה הלאה לדור הבא. חדשות טובות כנראה לחובבי החיות והארגונים האקולוגיים למיניהם.
לפני 15 שנה, אגב, נפתחה בישראל כיתת לימוד לפרוונות, ניסיון שכשל בתום שני מחזורים בלבד. הקבוצה הוקמה על ידי "ארגון הפרוונים בישראל" יחד עם שירות התעסוקה. התלמידים היו חיילים משוחררים. אך כדברי קספרסקי, בפועל לא נותר ולו תלמיד אחד מלימודים אלו בתחום, ורובם פרשו לעיסוקים אחרים תוך זמן קצר.
אך למרות הכישלון, היו שנים שתעשיית הפרוונות בישראל ידעה ימים טובים יותר. העסקים שגשגו, הסוחרים הרוויחו, והתיירים, שהכירו בחשיבותם של הפרוונים היהודיים דוגמת סטפן בראון ואחרים ששמם יצא למרחוק באירופה, הגיעו אחריהם ארצה. יובל ג'ונס מספרת, שהריטואל היה קבוע: התיירים היו מגיעים ארצה, מזמינים מעיל אצל אחד הפרוונים שברחוב, וממתינים במלון. זאת גם הסיבה, אגב, לפריחתן של חנויות אלו בסמוך לבתי המלון שעל שפת הים.
היום, כשהתיירות בשפל, הועם זוהרן. הסיבות העיקריות לדעיכתה של התעשייה בארץ, היו, לדברי קספרסקי, מותם של הפרוונים המיתולוגיים. אך היו גם גורמים אחרים, אקלים ומנטליות למשל. "תרבות הלבוש שהיתה נהוגה בשנות השישים והשבעים בישראל, שונה מאוד ממה שקורה היום", הוא מסביר. "כשאישה יצאה אז לבילוי בתיאטרון או לאירוע, היא היתה חייבת להתלבש באופן מכובד. היום מספיקים לה ג'ינס וטי שרט".
אבל היתה גם סיבה נוספת. המאבק הציבורי שניהל ארגון "אנונימוס" לזכויות בעלי החיים, בשיתוף ארגונים אקולוגיים-פוליטיים-חברתיים אחרים, הכריע לטובת סגירת חלק מחנויות הפרווה בישראל, או לפחות לזירוז התהליך; בעוד הארגון העולמי PETA - הארגון הגדול ביותר בעולם לזכויות בעלי חיים, ניהל מסע פרסום ענף לשבירת התדמית הזוהרת של נשים במעילי פרווה.
בשעה שפרסומות דוגמת קים בסינג'ר עירומה ועטופה בפרווה, או סופי אליס בקסטור שהצטלמה כשבידה פגר שועל עם הכיתוב "זה מה שנשאר מהמעיל שלך" הפציעו ברחבי העולם, בארץ עלו לכותרות ריסוסי הצבע, שתילת דבק במנעולי החנויות וההפגנות ברחובות כנגד לובשי הפרווה ומוכריה. "המשכתי לעבוד כרגיל", מספר קספרסקי כשהוא נזכר בתקופה ההיא. "אבל התחושה לא היתה סימפתית. שברו חלונות ראווה, ריססו צבע, דבק במנעולים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרווה של גוצ'י. צבועה, למראה זוהר ובריא
|
|
|
|
|
|
|
זה לא נראה מת
|
|
|
|
|
|
|
לפי פרסומי עמותת "אנונימוס", חלק גדול מקורבנות התעשייה: מינקים, שועלים, ארנבות, שפנים, דביבונים, תנים, שועלים, צ'ינצ'ילות, חתולי בר, בונים, נוטריות, לוטרות, אופוסומים ועוד - מומתים מדי שנה במלכודות אימים ברחבי העולם. כדי לא לפגוע בפרוות החיה, הן מומתות בעיקר על ידי גז.
דרך נוספת היא חשמול, המתבצע על ידי תפיסת השפה או האוזן של החיה מצד אחד, והחדרת מוט מתכת אל פי הטבעת שלה. חיות גדולות כשועלים, למשל, מוצאות את מותן באמצעות זריקת סטריכנין, הגורמת לשיתוק השרירים, מהלך שמביא לחנק. ועוד לא הזכרנו ציידים, הכאות, יריות מדויקות לראש, חנק וכמובן - מלכודות שונות. מיותר לציין שכל אלה, גורמים נזק גופני קשה וסבל נוראי לחיות.
"המתנגדים להריגת חיות עשו את העבודה", מסכמת יובל ג'ונס. "זה נכנס לתודעת הציבור ותהילת הפרוות לא תחזור להיות כפעם". אבל גם אם לא כפעם, תהילת הפרווה עדיין גורמת ללקוחות האוהדות להתדפק על דלתות הבוטיקים. על הקולבים בקומה השנייה של בוטיק "גוצ'י" בכיכר המדינה מונחים זה לצד זה שלושה מעילים בעלי צווארוני שועל אקסטרווגנטיים בצבעים סגול, אפור בהיר ושחור. צביעת הפרוות בגוונים בוהקים, בעלי מראה בריא, זוהר ואופנתי, שלא דומה לחומר הגלם, הינה מניפולציה מוכרת שעובדת יופי על הלקוחה. במלים פשוטות - זה לא נראה מת.
"היתה תקופה שהסתירו את הפרוות, שנשים היו מתביישות לקנות מעילי פרווה", נזכרת עפרה יעקבי, בעלת החנות. "אבל כל חורף מגיעה לחנות פרווה, אם זה במגפיים או בצווארוני מעילים. השנה זה בלט במיוחד, כי זה גם הגיע אל ה'מאס פרודקשן' (ייצור המוני)".
ואותו מאס-פרודקשן הוא התכנית הבאה של "אנונימוס". לדברי גיל קרמר, דוברת העמותה, המטרה העיקרית שלהם כרגע היא חברת האופנה "קסטרו", שמשתמשת בפרוות שפן לצווארונים בז'קטים ובמעילים, ומוכרת אף מעיל עשוי כולו מפרווה זו. "רן רהב תקשורת", דוברי "קסטרו" מסרו בתגובה, כי "חברת 'קסטרו' מציגה את קולקציות האופנה העכשוויות ברוח המגמות הבינלאומיות. אחת ממגמות אלה היא מראה רומנטי ונשי, עשיר בשילובי פרוות. את הפרוות אנו רוכשים ומעצבים מאותו המקום המעניק את האיכות הגבוהה הנדרשת למוצרינו".
"אני מופתעת שאף רשת אופנה גדולה לא פרסמה נתונים על מכירת הפרווה", טוענת קרמר. "אני מורגלת שכשיש טרנד מוביל, תמיד כותבים שהמכירות עלו. הפעם זה מושתק, אז אין לי מידע אם הקהל באמת קונה את זה. אני רוצה להאמין שלא. אנחנו מסתכלים על חוסר הנתונים האלו בחשדנות, ומברכים על זה שלפחות חוסר החשיפה של תעשייה זו, מונע פרסום מיותר". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
