ראשי > סטייליסימו > עיצוב > כתבה
בארכיון האתר
גירשנו את החושך. מה עכשיו?
גוף תאורה אינו עוד נורה המכוסה באהיל יצירתי, כי אם אובייקט עיצוב מושקע ומחושב היטב, שתרומתו לחלל חיונית ביותר
לכתבה הקודמת דפדף בסטייל לכתבה הבאה
אהוד רז
16/12/2004 9:35
למראית עין, אין דבר קל יותר מאשר לעצב גוף תאורה. נדמה שהעיקרון המנחה הוא פשוט מאוד - כל שעליך לעשות הוא לקחת חתיכה או יריעה של חומר, היא יכולה להיות אטומה לאור, חצי אטומה או שקופה לחלוטין, ואז להקיף איתה את הנורה או כל גורם מפיץ אור אחר. אם ניקח בחשבון את התפעלותו של המין האנושי מאור, שהתחילה אי שם בימי המדורות והמערות ונמשכה עד למכשירי הלייזר המשוכללים של ימינו, הרי שמדובר כאן בסוס מנצח. לפי שיטה זו, גוף תאורה הינו אובייקט
מעוצב שלא יכול לטעות.
 
אלא שעיצוב, כידוע, זה עניין טיפה יותר מסובך ממה שהוא נראה. חוקי הפלדה המשמשים את עולם העיצוב עושים למחלקת התאורה הנחה קטנה מאוד, אם בכלל. למעשה, עיצוב גופי תאורה מצריך עבודת מחקר עיצובית מקיפה, בעיקר מהסוג של ניסוי וטעייה. זאת מכיוון שכל חומר מגיב אחרת לאור, וכך משנה את אופיו המוגמר של המוצר, עובדה שהופכת את שלב התכנון התיאורטי למרחיב אופקים ומעשיר קונספטואלית, אך ליעיל באופן חלקי בלבד.
גופי תאורה של חברת Dark
סופרמרקט לאורות
גופי התאורה הם אובייקטים חמקמקים, לא רק על שום הקושי שביצירתם, אלא גם בשל האופן שבו יעילותם נבחנת. כל מוצר המיועד לשמש ככלי תאורה נבחן בשני מצבים שונים בתכלית - מצב כבוי ומצב מואר, ועליו למלא את הדרישות בשניהם. לפיכך, ייאלץ המעצב לרקוח מוצר אחד שימלא שתי פונקציות אסתטיות שונות, כזה שייראה היטב גם בעת שהוא כבוי וגם בשעה שהוא דלוק. קיימות אינספור דוגמאות לגופי תאורה עבשים ואפרוריים למראה, שעצם הצפתם באור הופכת אותם לשכיית חמדה נדירה, ולהפך - אלמנטים שנראים כמו פסלים מרהיבי עין במצב כבוי, אך הופכים למזרקת קיטש וטעם קלוקל כשמדליקים אותם.
 
מלבד כל הקשיים הנ"ל, בל נשכח את העובדה כי גופי התאורה היו תחום מבוקש וטחון עד דק משחר התפתחות העיצוב התעשייתי, לפחות כמו הכיסא, שגם הוא טופל ועודו מטופל ללא הרף. הביקוש הבלתי פוסק לחידושים ועדכונים מצד הקהל, נענה תמיד בחדווה על ידי מעצבי התאורה, אשר ששו למלא את החסר. בסופו של דבר, נוצרה הצפה בשוק, וחנויות התאורה של היום נראות כמו סופרמרקט לאורות. המבחר הוא כה גדול ועשיר, עד כי אי אפשר שלא לתהות, שמא ניתן עדיין לפתח גוף תאורה חדשני ופורץ דרך באמת.
 
במקביל לכך, כשהשוק רווי ומנעד הסגנונות כה רחב, נוצר לחץ אמיתי על מי שחפץ בעיצוב גוף תאורה. הפחד ממחזור ויצירת רפליקה במסווה של חדשנות, הוא הפחד הגדול ביותר של כל מעצב הגון. מעבר לכך, האופציות העומדות לרשותם של המעצבים הן אינסופיות - עוד עניין מבלבל לכשעצמו. מצד אחד, נכונה היא העובדה כי כל תחומי העיצוב התעשייתי פתוחים בפני המעצבים ומאפשרים להם מרחב פעולה גדול, אך בכל תחום עיצובי מתקיימות הגבלות הנגזרות מהפונקציה אותה ממלא האובייקט המדובר.
 
רהיטים למשל, ממלאים תפקיד שימושי, ממשי ופיזי: על כיסא יושבים, על שולחן לשאת משקלים שונים, ארון יורכב מיחידות אחסון ועליו לאטום כניסת אבק, וכך הלאה. לעומת אלה, הפונקציות היחידות של גוף תאורה הן לספק אור יפה, ולהשתדל לא לשרוף את הבית תוך כדי, אם אפשר.
 
אבל דבר אחד בטוח - השליטה המוחלטת על מראהו ואופן פעולתו הסופיים של אובייקט התאורה טמונה כולה בידי היוצר: מיקומו של גוף התאורה בחלל (רצפה, קיר או תקרה), גודלו (שלא כמו ספה או מקרר, למשל) ומידת וגוון האור הבוקע ממנו. כל דרגות החופש האלה יוצרות תחושה כוזבת של קלילות וחוסר אחריות, ובכך מהווה פתח לאלפי גופי תאורה מכוערים ונטולי מחשבה, לצדן של יצירות מופת חדשניות ומפתיעות.
עוד גופי תאורה של Dark
רטרו מדליק
מחלקת גופי התאורה, התופסת שטח גדול יחסית מעולם העיצוב, העסיקה כל מעצב תעשייתי המכבד את עצמו לפחות פעם אחת בחייו. אולם למרות המצאי הרב, ניתן להבחין בכמה מגמות עיקריות המובילות את התחום. חלקן מסתמנות כטרנד תוסס ובר חלוף וחלקן מוצקות הרבה יותר, והן כאן כדי להישאר.
 
את הסגנון המרכזי אפשר לסכם במילה אחת-רטרו. על אף השנאה התהומית אותה אני רוחש למילה זו, עליי להודות כי מדובר במגמה מבורכת, שכן, אנו לומדים בפעם השנייה כי גופי התאורה המקוריים משנות השישים, של המעצב האיטלקי אקילה קאסטיליונה, הן לא פחות מיצירות מופת על-זמניות. מדהים לגלות עד כמה העיצוב של אותם הימים נכון ורלוונטי גם לימים אלה, 40 שנה אחרי שהגיחו לעולם. בגופי התאורה הישנים הללו יש די כדי לספק את הדרישה הגוברת לתחכום ולעידון בעידן הנוכחי, שכל כך מודע לעצמו. די במבט אחד במנורה העומדת של הנ"ל, ARCO, כדי לראות כמה עצום המהלך העיצובי שהושג כאן, זהו אלמנט על זמני שנראה צעיר ומעודכן מיתר ההיצע העכשווי האדיר.
 
הפופולריות העצומה לה זוכה תופעת הרטרו אף יוצרת מהלך של שימור רחב היקף, בשלוש דרכים: ייצור סדרתי של רפרודוקציות מדויקות ומיצובן בקטלוגים יוקרתיים; שיפוץ ושימוש מחדש בגופי תאורה מקוריים (הכוונה היא לכך שמקורם מאותה התקופה, ולאו דווקא ליצירות מקוריות. שכן, לרוב מדובר בחיקויים), וקיומו של קו עיצוב שלם המושתת על ערכי העיצוב ההם, תוך שהוא מתכתב עם עניינים עכשוויים, כלומר עיצוב שנע על קו הזמן ומשחק בין ממשקים ישנים וחומרים אולטרה מודרניים.
 
את המהלך הובילו מקומות הבילוי דוגמת בתי קפה ובארים, שדאגו להצטייד בכמה אובייקטים קלאסיים ומאירים, מקוריים או רפליקות (תלוי בתקציב), על מנת לשדרג את האפיל וליצור אווירה שונה מיתר המקומות. מובן שעם הזמן השתלטה השונות הזאת על מרבית חללי הבילוי, עד שהפכה למראה נפוץ ומקובל. המגמה שהובילה בשנות התשעים את הענף היתה מינימליזם קיצוני, קר ותעשייתי. גופי תאורה חדי קווים וישרי זוויות כבשו כל תקרה ורצפה. המגמה הזאת החלה לקהות כשהנוסטלגיה הפכה לדבר החם.
גוף תאורה של אלי שגיא ובילי ברגר, ניתן לרכוש ב"חדרים".
דרושה מנורה רכה
"גם החברות המודרניות, שמאופיינות בחיבה לגופי תאורה שקועים בתקרה, ספוטים ושאר עיצובים כוחניים, כמו הבלגים למשל, מנסות בתקופה האחרונה לרכך את המבע ולמתן את הקווים. הן בעיצוב גוף התאורה עצמו, והן באופי האור שהוא מפיץ, שהפך לרך יותר". אומר ניסים שוהם, מנהל מכירות ב"ניסקו", חנות לגופי תאורה בתל אביב.
 
מודרניזם רך?
"אנשים מחפשים צורות בסיסיות ומודרניזם, אבל ישנו גם ביקוש למנורות רכות וחמות. אנשים נוסעים היום לחו"ל הרבה יותר מבעבר ונחשפים לאורח החיים האירופי. באירופה משתמשים ביותר גופי תאורה קטנים וחמימים, על הרצפה ועל השולחן, במקום מנורה אחת חזקה באמצע התקרה".
 
עושה רושם שמעמדם של גופי התאורה השתנה אם כן, מאובייקט שמפיץ אור הם הפכו לאלמנט עיצובי מהמעלה הראשונה.
"לגופי תאורה יש חיים ארוכים. היום, כמו שאתה קונה רהיט אתה קונה מנורה. משקיעים בזה מחשבה וכסף. במיוחד אם זו מנורה עם ייחוס וסיפור, כמו מה היה מקור ההשראה של המעצב".
 
אולם מעבר לחזרה לערכי העיצוב המודרניסטיים והנקיים של שנות החמישים והשישים, מתקיימת גם חזרה חריפה יותר, לתחילת המאה הקודמת. מפץ הרטרו הביא עימו גם גרורות עתיקות יותר בדמות נברשות קריסטל (שנדלייר) לסוגיהן ועוד הפתעות. "מה שהולך עכשיו הן מנורות שמשלבות בתוכן מתכת וזכוכית", אומר אייל פיינשטיין, מנכ"ל "מטאור מחסני תאורה". "בסגנון מנורות ה'טיפאני', ובעיקר כאהילים קטנים".
 
מנורות "טיפאני" הגיחו לעולם בתחילת המאה הקודמת כדובדבן השחור בעוגת העיצוב של אותם הימים, ה"ארט-נובו". למעשה מדובר באהיל שהוא ויטראז' זכוכיות צבעוניות ומתאר בדרך כלל אימג'ים מעולם החי והצומח. הזן המיוחד הזה, שזוכה לחיקויים אינספור (מחירה של מנורת 'טיפאני' מקורית שווה לעשרות, לעיתים מאות, אלפי דולרים) מצטיין ביופי עוצר נשימה, אם כי תחת ידיו של מעצב לא נכון, מדובר במוות.
 
הטעם הישראלי משתנה, או שהוא מגלה יציבות לאורך השנים?
"הטעם הישראלי משתנה כל הזמן. לפני שנים היה מקובל לתלות בסלון מנורה, בתקופה האחרונה הציבור עובר בהדרגה לגופי תאורה צמודי תקרה, אבל לפינת האוכל עדיין קונים מנורות תלויות".
 
מה הם להיטי התקופה?
"יש לנו גוף תאורה שהאהילים שלו עשוי פורצלן (אותו חומר קרמי לבן ועדין המשמש לייצור כלים, בעיקר למשפחת התה/קפה - א.ר.). הוא משתלשל מהתקרה ומורכב מכמה אהילים מפורצלן לבן, בצורת קובייה. הפורצלן נותן תאורה חמימה בצבע חום-זהוב".
 
הביקוש הבלתי פוסק למנורות וגופי תאורה אחראי לכך שמצאי גופי התאורה מאפשר למעצב שבכם מרחב פעולה מושלם. המחיר, הסגנון, הפונקציה, המיקום ועוצמת האור - כל אלה נתונים לשיקול דעתכם ולטעמכם הפרטי, בין אם אתם חובבי רומנטיקה המתרפקים על אהילי תחרה עטורי קריסטלים, מכורים למינימליזם צונן, או עומדים במקום טוב באמצע.
אופנה
עיצוב
אוכל
  מדד הגולשים
ואפל בלגי עם קצפת ...
                  22.58%
הריח בחינם
                  8.6%
המהפכה הצרפתית
                  8.6%
עוד...

מנורת סנופי של אקילה קסטיליוני

רוזי אנג'לס של פיליפ סטארק ל-Flos

אור קר, אינה טסיס, המחלקה לצורפות, בצלאל

גופי תאורה קרמיים, עינת אזולאי פולון, בצלאל

שנדלייר מודרני, ג'ינו צרפתי ל-Flos

Hipe ל-Dark


עיצוב
שישה מעצבים פורצי דרך  
עיצוב ישראלי: צורה לנו  
כך היינו - השקת מגזין בלוק  
עוד...