 |
/images/archive/gallery/225/572.jpg חיילים מבשלים. צילום: ברק וולפסון.
צילום: ברק וולפסון  |
|
|
|
|
| לוחמי חיל-הים שנאלצים להתמודד עם הקאות ומטבח מתהפך, עוברים עכשיו קורס בישול |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רון לוין
21/12/2004 10:28 |
|
|
|
|
|
|
|
זוכרים את "עוגות החנק" שהיינו אוכלים בצבא? כן, כן, אלה שהיינו צריכים לשתות איתן הרבה מים כדי שיירדו בגרון? אז זהו, כדאי שתדעו שהדור החדש של החיילים בצה"ל כמעט שלא מכיר את המושג הזה, אבל אם תגידו לו את צמד המילים "עוגה לשניים", הוא יתגלגל מצחוק.
ולמה? כי עוגה לשניים בסלנג הצבאי זו עוגת חנק, אלא שבמתכונת החדשה זו עוגה שאחד החיילים אוכל והחייל השני דופק לו על הגב. אחרי הקדמה שכזו, לא נותר לי אלא להסביר שההצטרפות להשתלמות בה לוחמים מחיל-הים לומדים לבשל בבית-הספר ללוגיסטיקה בצריפין לא רק שהיתה לימודית ומצחיקה, היא גם חידדה לי את העובדה שאני הזדקנתי מאז שירותי בצה"ל, ומה שנעשה שם ב-20 שנים האחרונות ממש שונה ממנהגי העבר.
המטרה היתה ברורה: להצטרף ללוחמים בחילהים שחיים על ספינות דבור במשך כמה ימים בכל חודש וללמוד לבשל איתם. מתברר שבספינה הזו אין טבח, כי היא קטנה, וכל לוחם חייב לדעת בין היתר גם לבשל. על-פי סבב קבוע למדי, הם מכינים לעצמם
ולחבריהם לפחות ארוחה אחת טובה ביום. החיילים הללו הם לא סתם לוחמים. הם גם לוליינים שהווירטואוזיות שלהם מרקיעה שחקים.
ולמה? כי לא רק שהם צריכים להגן על בטחון המדינה בשטח הימי וגם ללמוד לבשל, הם גם חייבים להבין שהמטבח שלהם לא יציב.
גיליתי שבמתקן הגז יש מעקה, כדי שהמחבת או הסיר לא ייפלו לרצפה ברגע שבא עוד גל גדול, ואת הקערה שבה הם מערבבים את הסלט הם חייבים לקבע. בחורף, כמובן, המצב הרבה יותר קשה, כי הים עולה והתנודה של הגלים גדולה יותר.
רק אז הבנתי שיש מצב שבו המשורר חיים חפר כתב את השורה "לי כל גל נושא מזכרת" בזמן שהוא חשב בין היתר על הלוחמים הבשלנים, שמנסים לשמור על יציבות המחבת עם שמן רותח כדי שלא תישאר מזכרת על גופם. אבל זה לא הסוף. אמרנו לוחמים שהם גם בשלנים וגם לוליינים, והנה עוד תואר: הם גם צריכים להיות חסינים. ממה? מהקאות. ניסיתם לבשל במקום סגור שכל הריח נשאר בתוכו, וגם לאכול אחרכך? בטוח שזה לא עושה טוב לבטן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להיפרד מהחולצה הלבנה
|
|
|
 |
|
|
|
אז הלכתי לראות אותם בשטח, בזמן שהם לומדים לבשל. חיילי לבל"ח (לוחמים, בשלנים, לוליינים וחסינים), כך החלטתי לקרוא להם כשגיליתי חבורה עליזה ומלוכדת במיוחד של צעירים מצחיקים ומאוד נחושים בדעתם ללמוד לבשל כדי להרשים את חבריהם לספינה, ובעיקר את החברה בבית, בעוגת שוקולד עם סירופ שוקולד ושבבי סוכריות צבעוניות.
את הרעיון לקיום ההשתלמות הגה סגן אלוף איציק דהאן, ראש ענף אספקה בחיל-הים. דהאן הבין שמי שלא מבין במטבח, לא רק שלא מכין אוכל טוב, הוא מבזבז הרבה כסף לצבא. במקום שיזרקו כמויות של מצרכי מזון יבשים שמועברים לספינה, מבלי שאיש יידע מה לעשות איתם, החליט דהאן שהלוחמים ילמדו שמקמח, מים, סוכר, קקאו, שמן וכמה ביצים יכולה לצאת עוגה טעימה.
בקורס הראשון, שנפתח בתחילת החודש בצריפין, ושעליו היה אמון רס"ר מוטי אהרון, השף של כל הקורסים לבישול, כולנו למדנו דבר או שניים על מזון. נכון, מראש ידעתי שאסור היה לי לבוא בחולצה לבנה. אבל כמובן ששכחתי ובאתי עם החולצה הלבנה, ואת קבלת הפנים הראשונה אני לא אשכח להם לעולם.
אחד הלוחמים (שמו שמור במערכת עד לנקמה המתוקה שלי) החליט שבמקום לפתוח שקית קקאו תוך שימוש במספריים, כמו שצריך, הוא ילך דווקא על שיטת הלחיצה, כלומר ללחוץ את האוויר עד שראש השקית נפתח. זה לא הלך לו והשקית התפוצצה על כולי. כולם צחקו וגם אני, אבל רק כדי שיחשבו שאני "קול" ו"צעיר בראש". אחרי שניקיתי את עצמי, תוך סינון קללות לכל עבר, ניסיתי ללמוד מאלון איך עושים פלפל ממולא באורז.
"אל תשאל אותי, זה רשום", הוא מיהר לומר לי והסתכל בדפים. "אתה רושם?", הוא איים עלי. "לוקחים פלפל אחד. פותחים לו ת'תחת ודוחפים לו אורז. כמה שנכנס יותר טוב. אה, תוסיף תבלינים שיהיה טעים ותסדר את זה יפה", הוא פקד עלי כאילו אני מכין לו ארוחת צהריים בעוד רגע. "אני לא חושב שאני אצליח במשימה הזו", הוא עונה לשאלה אם הוא כבר מסוגל להכין ארוחה שלמה. "עד היום בכלל לא נכנסתי למטבח. בבית אמא שלי מבשלת מעולה ואני יודע רק לאכול, אבל אני אנסה את זה קודם בבית ואחר-כך נראה מה קורה", אמר וסיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בדרך לעוד עוגה מוצלחת. צילום: יהודה בן יתח.
|
|
|
|
|
|
|
חיסול מהיר ואישי
|
|
|
|
|
|
|
בעוד מחשבותי נודדות בעגמומיות לעבר ארוחת ערב שישי הדמיונית שבה אלון יכין להוריו כמה מנות, ובמה שיעבור עליהם עד שהנסיונות שלו יניבו פרי, עוגות השוקולד היו מוכנות ויצאו מהתנור. עוד בטרם הצליח רס"ר מוטי לומר שהן לא מוכנות, כי צריך עוד לעטוף אותן ברוטב שמורכב מתמצית נס קפה, סירופ שוקולד וסוכריות צבעוניות, החלו לוחמינו לבדוק "קצת" את הטעם של העוגות.
רק במזל הצליח רס"ר מוטי להציל שתיים מהן מחיסול מהיר. עד שהעוגות יהיו מוכנות אני תופס לשיחה את אדיב שכטר מבאר-שבע וטל שבו מרחובות, שניהם לוחמים ותיקים. כשאני שואל אותם על הפדיחה הכי גדולה שלהם בתחום האכלת חבריהם הם מספרים על ספגטי חריף במיוחד ועל בעיית ההקאות בספינה. "לוקח זמן להתגבר על זה. הכי טוב זה לאכול הרבה פחמימות כי זה יושב טוב בקיבה", הם אומרים. "בחורף קשה לנו במיוחד כי הגלים גבוהים, וההשתלמות הזו מעולה כי אנחנו לומדים באמת מה לעשות עם המצרכים, ועוד יוצא מזה אוכל מצוין. אנחנו אוכלים ארוחה אחת גדולה ביום, ושתדע לך שלמרות שיש בעיות הקאה, התיאבון מאוד גדול בים. לפני ההשתלמות האוכל היה מאוד לא מגוון, וזה לא היה כיף, ועכשיו אחרי שלמדנו הארוחה תהיה מגוונת".
בצה"ל, הם מספרים, באים לקראתם. הבשר שהם מקבלים כבר חתוך כדי למנוע פציעות. הרבה מצרכים כבר מוכנים ואת היתר הם עושים בעצמם. "למדנו להקפיץ ירקות", אומר שכטר, "וזה יוצא מצוין. למדנו להכין תפוחי-אדמה בכל דרך שאפשר לחשוב עליה, סלטים, מנות אחרונות ויש לנו רשימה ארוכה".
ואיך מתגברים על התזוזות בים?
"זה לא קל, במיוחד עם השמן הרותח. הכי גרוע זה אם באמצע הארוחה יש מצב שמחייב אותנו לעזוב את המטבח, לסגור הכל ולצאת החוצה לעבודה האמיתית שלנו כלוחמים. כשאנחנו חוזרים למטבח כל כולו נמצא על הרצפה, אין אוכל וכל מה שהכנו הלך לאיבוד. אבל האמת היא שכולם בשביל כולם, ובסוף כולנו אוכלים הכל ועוד יוצאים בחיוך גדול ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
