 |
 |
|
|
|
|
|
|
| נדין לופו מנסה לברר אם האקס שלה עדיין בחיים רק בגלל ההתעמרות שלה בשמנות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום לא יהיו דימויים גסים על קבוצות מיעוט. מודה, בהתחלה רציתי לכתוב על כמרים פדופילים, טרנסקסואלים נקמניים
ומה קורה באמת כשאלה ואלה חוגגים על אותו המנוש (לא, לא יוצא בקי גריפין). אבל אמבוש השמנות בפורום מהטור הקודם הכריע את הכף. אם הייתי וולגרית, הייתי מספרת לכם גם איך אני אוהבת שמכריעים לי את הכף, אבל אני חסודה ותמה ואתם לעולם לא תדעו.
מעכשיו, לופו במהדורת היומנוער. יהיו פה טיפים איך לקשקש עם בנים, רשימה של דברים שלא עושים בדייט ואמיתות חדשניות על הגברים שאנחנו שונאות. הנה, כבר עצה ראשונה לקהל הקוראים הנימוסי שלי: מניבולי פה, ילדים, מקבלים זיבה. ולא מדובר הפעם על המלאווח החינני מהנאפיס.
לא סתם נפלה עלי האמביציה המוצ'ו-גירלי הזאת. לפני שבועיים עוד מרטתי שערות מהגבה בנינוחות של אודטה, ניגבתי חומוס אבו-רמזי מהקופסא עם האצבע והסתובבתי בעולם בכלליות בתחושה ממזרית. "תראי אותך, פרחה מתוחכמת שכמוך", עודדתי את עצמי כל שעה עגולה, "אפילו כשאת לועסת גומי נחש את מצליחה לחשוב על בולבולים של ילדים. איזה דיסוננס! איזה קיצון!".
מי היה מאמין אז שנדין לופו, על מנטליות המגריזו הלא מזיקה שלה וניחוח הברטולין החריף בשיער, תהפוך להיות כזה סופלה דל שומן. הרי מדובר בבחורה שחותמת בבנק "שלכם, אוהבת", שהחומר הממסטל ביותר שהסניפה הוא הביוגרפיה של פריס הילטון ושיכולה לגמור כל ויכוח במשפט "אני מודה לאלוהים כל יום". אני יודעת מה זה להתמודד עם ביקורת. מטומטמים, אני היא הביקורת. אז מי, מי השמנה עם הכוס המגולח שתדרדר אותי לדאון פחמימות מורכבות?
ובכן, מסתבר שזה לא משנה. לא צריך להתאמץ, מספיק ניתוחון פסיכולוגי קל והשערה אפשרית שאני כונפה, ופעולת הטרור לופו הופכת לתנועת שלום עכשיו. אתם לא מתארים כמה רוע יכול להוציא טור אחד של לופו משמנה. צ'אאאק, רועמים עלי תותחי הכולסטרול בפורום. "אין לה אפילו זיון!", "היא מעוררת רחמים!", צ'אאאק! "היא צריכה פסיכולוג!".
ועכשיו, אפילו פסיק אחד אני לא מצליחה לירוק על הדף. לא עובר משפט מבלי שאני עוצרת ושואלת את עצמי האם אני פוגעת במועדון אגמי-מאמי בהברקה "חג"ם רודברג", ומה יחשוב עלי ב' אם אצטט את גיל ריבה. "מי המטומטמת הזאת", הוא עוד עלול לירות בכעס. או אפילו יותר גרוע: לכתוב את זה בחרוזים. "נדין הפוסתמה/ איתית כמו רוממה/ חושבת שהיא סטארית/ אבל היא בטח בוכרית". אוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני הוא השחור החדש
|
|
|
 |
|
|
|
ככה שזה מה שהעסיק אותי שבוע שעבר, כשהעולם כולו רקק על נשיקות ועל צונאמי (לא בהכרח בסדר הזה) ואני רבצתי מסטולה מהתחת מול "ספיישל ספרי מחזור של סלבריטיז" ב"אי". אז לא עליתי על זה, אבל עכשיו, במבט דיעבדי, אנליטי ומפוכח כפרבולה, אני יודעת שכוחות בריאה נסתרים וגדולים ממני היו מעורבים שם. אחרת, איך תסבירו את זה שבאמצע האבחנות של מנדי מור על שיעורי צרפתית ודרמה (שזה כמו נשיקות וצונאמי, רק אסתטי) העברתי לערוץ 24? אני בחיים לא צופה בערוץ 24. אני שונאת את ערוץ 24! מבחינתי, הצאצא הנכה של קוטנר חוגג את כל מה שחולה בחברה הישראלית, ועוד חוגג את זה מסביב ליממה. אז למה, קיבינימאט, מצאתי לנכון להכניס את הערוץ בו אפחד לא אומר "בייבי" אלי לסלון? ועוד באמצע מנדי מור?!
אבל באותן השניות הגורליות, אלו בדיוק כל השאלות שלא שאלתי. הייתי קדמונית, דרוכה וקשובה לאינסטינקטים, לרגע תם גם האמנתי שאני יעל בן-דב - וככה יצא שאיך שהעברתי לערוץ הסורוקה הזה, נתקלתי בפרצוף הקבבון של האקס שלי. והכי גרוע, הקבבון בן זין נראה מחוטב! הוא בעבע, או תסס, או התקפל, או עשה מה שקבבונים עושים, ואני יכולה להישבע שבראשו הצלוי הוא שינן "אני הוא השחור החדש". אני קפאתי בספה בכל הסקסיות של עוף מכובס, ונחנקתי. "אני החור החדש", מלמלתי נעלבת, עוד אחד שנהיה סלב לפני שאני מקבלת רצועה יומית בלוויין.
ככלל, אקסים - בעיקר אקסים ששתו את לבך בקשית, ירקו לך אותו על הפופיק ובסוף בעטו לך בישבן בנינג'ית כשהם מג'נגלים "אז נדבר כבר" - אמורים להיעלם. דרכי ההתמוססות רבות ומגוונות, החל ממוות מפתיע בתאונת מסוק בזנזיבר, כשגופתם משמשת כמאכל לילידים אדומי-עור שלפחות לאחד מהם קוראים "בוגה" (במקרה הרע), וכלה בהתפגרות איטית ומכאיבה ממלריה, ביתור גופתם והפיכתה לכתובת-אש מפויחת במיוחד בצופים (במקרה הרע יותר). רצוי שיהיה מחריד, אבל כל עוד יש ז"ל אני לא בררנית. רק איך זה, למען השם, שדווקא האקס שלי לא מת?! למה זה מגיע לי? קארמה, זה הקטע? זה בגלל העוגיות עם המרה שמכרתי בהתרמה ההיא בתיכון? הבולמיה שפיתחתי אצל רונה? למה? למה? מה?!
אז תגידו, מה נסגר איתך לופו. היבריס זה מיושן, הרי העולם לא סובב סביבך. אבל זה שהעולם לא סובב סביבי, לא אומר שהוא לא לא סובב סביבי. אני לא יכולה שלא לחשוב מה יקרה אם ניפגש פתאום. איך אני אסתכל עליו, והמצב המנטלי שלי יותר רגיש מפוסטינור? "היי, נדינוש!", הוא עוד עלול לנגן, בוזק עלי בכיף אבקת דפרסיה. "אצלי הכל טוב. מה קורה אצלך? עדיין מתנגחת עם שמנות?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
