 |
/images/archive/gallery/169/351.jpg הילד הבוכה
צילום ארכיון  |
|
|
|
|
| לפעמים מספיק נדנוד כדי שהתינוק יבכה, ולפעמים מדובר בבעיה רפואית אמיתית |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה אלרואי דה-בר
25/1/2005 11:15 |
|
|
|
|
|
|
|
התינוק בוכה? ברוב המקרים אין מה להילחץ. לרוב, הדמעות יחלפו לאחר האוכל או מקץ נדנוד או שניים. אולם קיימים מקרים שבהם הדמעות הללו מעידות על בעיה של ממש, המכונה "חסימה של דרכי הדמעות".
כזה הוא סיפורה של תומר בת השלוש וחצי. מאז שנולדה, נהגה תומר לדמוע יותר מהממוצע. הוריה, שזו להם הבת הבכורה, לא ידעו כי מדובר בתדירות חריגה ולא ייחסו לכך חשיבות רבה. "כבר בגיל שנה שמנו לב שהיא דומעת, אבל בכל פעם חשבנו שיש לכך סיבה. פעם חשבנו שזה בגלל שהיא מצוננת ופעם אחרת חשבנו שיש לה רגישות גבוהה לשמש. כשהיתה בת שנתיים לקחנו אותה לרופא, שאמר שמדובר בבעיה רפואית ושהיא תצטרך לעבור שטיפה של המקום בהרדמה כללית", מספרת האם ניקול. "זה התחיל להפריע לה. כל הזמן היו לה דמעות בעיניים וכשהיא היתה בוכה היו זולגות לה דמעות הרבה אחרי שהיא היתה מפסיקה לבכות".
תומר לא לבד. אחד מכל 15 תינוקות נולד עם חסימה מלאה או חלקית בדרכי הדמעות. ברוב המקרים התופעה עוברת מאליה, לעתים יש צורך בטיפול, ובמקרים מסוימים - אף בניתוח. "הדמעות נוצרות בבלוטת הדמעות, הנמצאת מתחת לעפעף העליון", מסביר ד"ר יאיר מורד, מנהל מרפאת העיניים לילדים במרכז הרפואי
אסף הרופא בצריפין. "הן זורמות על גבי העין ומתנקזות לתוך נקבים זעירים הנמצאים בקצה העפעף התחתון, קרוב לאף. מהנקבים האלה ממשיכות הדמעות להתנקז בצינורות עדינים ונשפכות לתוך שקיק קטן הנמצא קרוב לאף - שק הדמעות. משם יוצא צינור נוסף, המנקז את הדמעות אל האף. בדרך כלל זה הצינור שנחסם, ועקב חסימתו מתמלא שק הדמעות בנוזל ומונע התנקזות. חיידקים מוצאים בנוזל הזה קרקע פוריה להתרבות, וגורמים לדלקות מוגלתיות".
איך מגלים אם מדובר בחסימת דרכי הדמעות? "התופעה באה לידי ביטוי בהפרשה מוגברת של דמעות, העיניים יהיו רטובות כל הזמן, והריסים לעתים יהיו מחוברים בקצוות. לעתים נראה גם הפרשות מוגלתיות מהעיניים, ואפילו דלקת עיניים המתבטאת באודם ובגירוי". האם קיים טיפול לתופעה? "אצל רוב הילדים, בערך אצל 90 אחוז מהם, הבעיה תיפתר מעצמה עד גיל שנה. ולכן, אם מגלים את זה בשלבים מאוד מוקדמים, כדאי להיעזר בסבלנות ולנקות את העפעפיים עם צמר גפן טבול במים פושרים, ולתת טיפות עיניים אנטיביוטיות כאשר יש הפרשה מוגלתית קשה. ביצוע מסאז' בשק הדמעות בזמן ההחתלה עוזר לעתים לפתיחת החסימה, מנקז החוצה את החיידקים ועוזר במניעת דלקות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חוט סיליקון בעין
|
|
|
 |
|
|
|
"אם הבעיה עדיין לא נפתרת אחרי מספר חודשים, ניתן לנסות טיפול אצל רופא, שבו הוא לוחץ על אזור שק הדמעות. לחיצה וסחיטה מיוחדת זו נעשית רק על-ידי רופא ולעתים מצליחה לפתוח את הסתימה", מסביר ד"ר מורד.
"אצל אותם עשרה אחוזים שאצלם הבעיה לא נפתרת עד גיל 12-10 חודשים , הסיכוי שדרכי הדמעות ייפתחו לבד קטן באופן משמעותי, ויש לבצע פתיחה כירורגית. מדובר בתהליך שמבוצע בחדר הניתוח. התינוק מורדם על-ידי רופא מרדים, ורופא העיניים מחדיר צינורית מתכת זעירה דרך צינור הדמעות ופותח בעזרתו את דרכי הדמעות עד לאף. לאחר מכן מוזרק נוזל לצינור הדמעות, והרופא מוודא שהנוזל זורם עד האף. בדרך כלל ההליך הזה פותח את החסימה ופותר את הבעיה. אולם ישנם כמה עשרות תינוקות בשנה שגם התהליך הזה לא מצליח לפתוח אצלם את דרכי הדמעות, והם נאלצים לעבור טיפול הרבה פחות נעים. עד היום הטיפול הקונבנציונלי בילדים הללו היה תהליך נוסף, שגם הוא מבוצע בחדר ניתוח. במקרים האלה היינו מחדירים בעין חוט סיליקון לתוך שק הדמעות ומשאירים אותו במקום במשך חצי שנה. התקווה היא שבתום התקופה ייגדלו הרקמות מסביב לאותו חוט, וכשיוציאו אותו תישאר תעלת ניקוז. מדובר בפרוצדורה לא נעימה לילד, מכיוון שהוא ממשיך לסבול מאותם סימפטומים לאורך כל התקופה: דמע, זיהומים והפרשות. בעיה נוספת היא שלעתים הילדים מצליחים לשלוף בעצמם את חוט הסיליקון ואז הם צריכים לעבור את הפרוצדורה שוב. יש ילדים שגם הפרוצדורה הזאת אינה עוזרת להם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו צנתור קטן
|
|
|
|
|
|
|
פרופסור מוריס הרטשטיין, רופא שניהל את מחלקת הפלסטיקה של העין בבית-חולים בסנט-לואיס בארצות-הברית ועלה לישראל, עורך בשבועות האחרונים יחד עם ד"ר מורד הליך חדש שמבוצע בישראל. "מדובר בפרוצדורה חדשה שהתחלנו לבצע רק עכשיו באסף הרופא. מדובר בתהליך שמבוצע משנת 1997 בארצות-הברית, ומבוסס על אותה טכנולוגיה שקרדיולוגים משתמשים בה על-מנת להרחיב את העורקים הכליליים של הלב. אפילו המכשירים שאנחנו משתמשים בהם מיוצרים עלידי אותה חברה שמוכרת מכשירים לצנתורים".
באיזה הליך מדובר?
"אנחנו מחדירים קתטר שבסופו יש בלון. מדובר בצינורית מתכת זהה לזאת שאיתה עושים פתיחה של תעלת הדמעות קונבנציונלית, כשההבדל הוא שעל קצה הצינורית מורכב בלון. אנחנו מכניסים את הצינורית לדרכי הדמעות, מנפחים את הבלון למשך דקה וחצי ומוציאים, וזה פותר את הבעיה במקום הצינורית שנשארת חצי שנה בעין". מדובר בתהליך רפואי שעדיין לא כלול בסל הבריאות, ואותם הורים שמבקשים לחסוך לילדיהם את פרוצדורת חוט הסיליקון יצטרכו להיפרד מ-350 דולר, מחיר המכשור שניתן לרכוש בבית-החולים. בינתיים, ד"ר מורד ופרופ' הרטשטיין ביצעו את הפרוצדורה החדשה במספר ילדים, ביניהן גם בתומר הקטנה.
"תומר עברה את הטיפול הקונבנציונלי, אבל זה לא עזר. היא המשיכה לדמוע וזה כבר ממש הציק לה. לפני חודשיים עברנו את הטיפול החדש ואחרי שבועיים ראינו שיפור משמעותי. העין רגישה פחות, והרבה פחות דומעת", מספרת ניקול. hilla@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
