 |
/images/archive/gallery/249/521.jpg מנה של ארמדה.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
| סתם יפה כבר לא מספיק היום |
|
| שגיא כהן מתפעל מההוד וההדר של ארמדה בנמל ת"א, אבל לא מוצא את עצמו בין כל הפוקצ'ות |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
29/1/2005 12:06 |
|
|
|
|
|
|
|
מכל התגובות לצונאמי בדרום אסיה, הצפויה ביותר היתה זו של עיריית תל אביב. עיריית תל אביב הודיעה שהיא מוכנה לצונאמי. לגשמי היורה היא לא מוכנה, אבל לצונאמי כן. לפנות שני ארגזי קרטון מהמדרכה היא לא מוכנה, אבל לצונאמי כן. אתם יודעים מה: אולי אם הצונאמי יחנה באדום-לבן.
הגישה הזו של עיריית תל אביב מאפיינת לא מעט מוסדות אצלנו: מתכוננים (להבדיל אלף אלפי הבדלות ממוכנים) לאקזוטי, אבל לעולם לא ליומיומי. הנה, תראו את בתי החולים: אם יש לכם (חס וחלילה) פרזיט טרופי נדיר שאיש לא שמע עליו מאז שליווינגסטון ביקר במפלי ויקטוריה, תהיו בטוחים שיהיה מי שיטפל בכם. אבל אם אתם סובלים, ירחם השם, מסתם שפעת חורפית רגילה שברגילות? תשכבו בפרוזדור, כמו כולם. כי מגפת השפעת השנתית (או גשמי היורה, או העובדה שבני אדם מייצרים זבל) היא סנסציה, צונאמי ופרזיטים אקזוטיים קטנים עלינו.
ארמדה, המסעדה היפהפיה בנמל תל אביב, שייכת לאותה אסכולה: הלכו ובנו מקום מעוצב עם תפריט אוכל עדכני באחד המקומות הכי אטרקטיביים שיש, אבל להגיש אוכל? ממש לתת לאנשים משהו טעים לאכול בצלחת? נו, בחייכם. אתם לא חושבים שהגזמתם?
הגענו לארמדה בשעת ערב לא עמוסה. בטלפון אמרו לנו שהשעה הטובה לבוא לאכול היא בסביבות תשע בערב, לפני הלחץ הגדול. באנו בתשע. אנשים צייתנים אנחנו. כשהגענו, קידמה אותנו בפתח רחלי המקסימה והובילה אותנו לשולחן בקומה השנייה. ישבנו, הסתכלנו על העיצוב היפה מסביב (באמת יפה להפליא
כאן), ראינו איך הבר מתחיל לעבוד, הסתכלנו עוד פעם על העיצוב. אמרנו לעצמנו, "באמת יפה, אולי נעשה סיבוב?". עשינו סיבוב. הסתבר שיש לארמדה עוד חלקים, כמו מרפסת שמשקיפה לים וארבעה שולחנות קטנים בחדר אוכל אחורי נעים. חזרנו למקומנו. הסתכלנו על העיצוב היפה וכשראינו שעברו 20 דקות ואיש לא ניגש, עשינו את המעשה האפשרי היחיד: התקשרנו למודיעין, ביקשנו את מספר הטלפון של ארמדה והתקשרנו. למזלנו, ענתה רחלי. היא נזכרה בנו מיד. הסתבר שהבעיה היתה שכשהושיבו אותנו לא נתנו לנו תפריטים. המלצרים של ארמדה, מסתבר, ניגשים רק לאנשים עם תפריטים. זה היה הסבר מספק, להוציא פרט שולי: לא היו מלצרים. בקומה השנייה לא היה אף אחד חוץ מהברמנים וגם הם עמדו בחלקו הרחוק של הבר, מקפידים, מצוות ברמנים מלומדה, לא ליצור קשר עין עם הלקוחות.
נו טוב, אמרנו לעצמנו, עכשיו הכל יהיה בסדר. אחרי הכל, באמת מקום יפה. ישבנו בחשיכה וקראנו את התפריט. וקראנו אותו עוד פעם. דיברנו קצת בינינו, והופ, עברו עוד 20 דקות. לא התעצלנו, התקשרנו לרחלי. הפעם הסתבר שלא היתה סיבה. סתם מין דבר כזה. קורה. יפצו אותנו. ואכן פיצו. קיבלנו כוס של משקה הבית ושתי פוקצ'ות (הם נורא חזקים כאן בעניין של הפוקצ'ות, לא טובים בזה, אבל חזקים) עם כל מיני דברים. בינתיים הגיע מלצר. בינתיים גם התמלא הבר, כך שאי אפשר היה להמשיך ולהתפעל מהעיצוב, כי עשן הסיגריות העלים אותו לגמרי, ובדיוק כשרצינו לשוב ולהתקשר למושיעתנו, הגיע האוכל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מבט על ארמדה. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
התמחור לפי האוכל
|
|
|
 |
|
|
|
מצד אחד לא היה שווה לחכות, מצד שני זה לא היה כל כך נורא כפי שניתן היה לחשוש. הבעיה המרכזית היא הקיבעון שיש לארמדה עם פוקצ'ות. במנות הראשונות יש פוקצ'ה סינטה ופוקצ'ה אנטיפסטי, פוקצ'ה שרימפס ופוקצ'ה פלפלים, ואם אתם מתעקשים, יש פוקצ'ה גם בין המנות העיקריות. הייתם מניחים, מן הסתם, שמקום שבונה חלק ניכר כל כך מתפריטו על הלחם האיטלקי הצנוע הזה, יהיה צ'מפיון ידוע בצ'מפיוניותו בהכנתו. איפה. זו אחת הפוקצ'ות החלשות בתל אביב. לא טרייה, לא חמה, לא פריכה, לא מגרה. סתם פיתה עם פוזה, שסופגת בהכנעה כל מה ששמים עליה. זה לא רע, זה לא מקומם, זה לא כלום. סתם לחם חסר ייחוד עם תוספות חסרות מעוף.
מבין המנות העיקריות משך את העין ריזוטו פירות ים. הגיעה מנה גדולה של אורז לא מבושל עם כמות נדיבה של פירות ים סתמיים. עכשיו, לפני שאתם קופצים, כולנו יודעים עוד מהגן שאורז בריזוטו צריך להיות אל דנטה, אבל זה נכון, ועובד, רק כשמקפידים על שיטת הבישול הקלאסית והסבלנית של ריזוטו, כלומר, מוסיפים את נוזלי הבישול במצקת, מחכים בסבלנות עד שכל הנוזלים ייספגו ורק אז ממשיכים הלאה למצקת הבאה. בכל צורת הכנה אחרת, מה שמתקבל זה סתם אורז קשוח.
המנה היתה מלוחה מדי, טבעות הקלאמרי חסרות טעם מדי, ואפילו הסרטן הגדול שנח על המנה לא יכול היה להציל אותה. המון רצון טוב, מעט מדי ריזוטו. התמחור, למי שתוהה, הוא דווקא לפי האוכל ולא לפי העיצוב. השארנו בערך 220 שקל. כשיצאנו מהנמל, הקופאית בשער עבדה עלי בחמישה שקלים בעודף. לרגע רציתי להתקשר שוב לרחלי, אבל כבר לא היה לי נעים. התביישתי.
ארמדה, גלריה 21, נמל תל אביב, טל': 03-5445522.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
