 |
/images/archive/gallery/253/797.jpg תריסי אינטרנובה של עילית.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| אהוד רז, חסיד תריסים מושבע, עושה סדר בדברי הימים של הז'אנר, ומסביר את ההגיון שמאחורי הפלסטיק |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
אהוד רז
4/2/2005 10:03 |
|
|
|
|
|
|
|
התריסים הם ככל הנראה המוצר העיצובי המושמץ ביותר בתולדות העיצוב הישראלי. די במבט חטוף על הרחוב כדי להבין עד כמה מסנני השמש הפלסטיים האלה מכערים את הנוף האורבני באופן שלא מותיר בפנינו שום ברירה, אלא לתעב אותם. בקרב חובבי האסתטיקה למשל, מושגים כמו "תריסול", "תריס נגלל" או "רפפות", עשויים לעורר צמרמורת, לא פחות. אלא שאם נביט על התריס בעין אובייקטיבית וללא דעות קדומות, נגלה שמדובר במוצר חכם, כמעט גאוני.
התריס הוא מוצר ארכיטקטוני ועם זאת סטנדרטי. מחד, הוא יכול להימכר למשפצים ומעצבים כמוצר מדף לכל דבר (כלומר מתוך קטלוגים, כמו מוצרים אחרים); מאידך, בחירת התריס תיעשה על ידי הארכיטקט או המעצב, על מנת שחזית הבניין תישאר אחידה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תריסים של ארדן. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
