 |
/images/archive/gallery/253/472.jpg בלוז לשעון המעורר, כרזה מ-1918.
צילום: קיי-אר-טי  |
|
|
|
|
| לא מתעוררים בבוקר ומתקשים לתפקד לאורך היום? אולי גם אתם סובלים מתסמונת השעון הביולוגי הדחוי |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
נירית גורביץ'
4/2/2005 9:02 |
|
|
|
|
|
|
|
אורן (שם בדוי) פשוט לא מסוגל להתעורר בבוקר. בתיכון הוא נהג לאחר לשיעורים ולא הצליח לשמור על מידה ראויה של ריכוז עד לשעות הצהריים המאוחרות. הציונים, מן הסתם, היו בהתאם. בצבא הבעיה רק החמירה. פעמיים הוא ישב בכלא כי לא התעורר בזמן, ובפעם השלישית כבר עלו בראשו מחשבות אובדניות. הוא נשלח לקב"ן, וזה הציב בפניו אולטימטום: או שיחזור לכלא, או שיפנה לאשפוז פסיכיאטרי.
כך מצא את עצמו אורן בבית חולים פסיכיאטרי, שם קבעו שהוא לוקה בסכיזופרניה. בהתאם לכך, נקבע לו טיפול תרופתי והוא החל לפתח תופעות לוואי שונות. רק עם שחרורו מבית החולים, חלה הטבה במצבו הנפשי. אורן נרשם ללימודי ערב כדי להשלים את הפערים מהתיכון,
ולפתע הוא פרח. לאחר חצי שנה, במהלכה פרח וחווה שיפור ניכר ביכולותיו ובמצב רוחו, הוא פנה שוב לבדיקה פסיכיאטרית. הפעם נקבע כי הוא אינו סכיזופרן, ומעולם לא היה כזה.
מצויד בשתי חוות דעת פסיכיאטריות הפוכות במהותן, פנה אורן לד"ר ירון דגן, מנהל המכון לרפואת שינה ועייפות במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, ואז הסתברה הטעות המרה. אורן פשוט סובל מ"שעון ביולוגי דחוי" - תסמונת שלפיה שעות הערות של גופו הן בלילה, ושעות השינה הן בבוקר. הוא באמת לא מסוגל לתפקד כראוי בשעות היום. ואורן לא לבד. מסתבר שחלק ניכר מהאוכלוסייה סובל מתסמונת השעון הביולוגי הדחוי, אשר משבשת את חייהם ולא אחת גורמת להם עוול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קשיים בהתנעה
|
|
|
 |
|
|
|
"ישנם סיפורים רבים, חלקם פחות קיצוניים משל אורן, שמקורם בהיסט השעון הביולוגי", מספר ד"ר דגן. "רובם נופלים בטעות תחת הגדרות שגויות של בעיה פסיכיאטרית כלשהי, או של בעיה קוגניטיבית, כמו הפרעת קשב וליקויי למידה. בתור פסיכולוג קליני בעבר ורופא, חשוב לי להדגיש שאצל רוב האנשים שמתקשים לקום בבוקר וסוחבים את העייפות לזמן ממושך, מקור הבעיה אינו נפשי אלא ביולוגי".
לדברי ד"ר דגן, לא רק שאותם אנשים אינם סובלים מבעיות נפשיות או קוגניטיביות, הם אפילו לא עצלנים. "השינה היא תהליך טבעי המתרחש באמצעות שעון ביולוגי, שגורם לנו להירדם כמה שעות אחרי רדת החשכה ולקום עם הנץ החמה. זה המצב הרגיל. רוב האנשים ישנים באופן סדיר, עם מספר תקין של שעות שינה הנע בין שש לשמונה שעות, ומהרגע שהם מקיצים בבוקר, לוקח להם בין עשר ל-15 דקות להתניע. לעומת זאת, אנשים עם שעון ביולוגי דחוי יכולים לאלץ את עצמם להיכנס למיטה בשעה נורמאלית, ואולי הם אפילו יצליחו להירדם, אך ההתעוררות בבוקר עדיין תהיה בעייתית עבורם, משום שהשעון הביולוגי שלהם פועל על פי התניה אחרת של שעות ערות. כלומר, הסיבה הראשונית לקשיי ההתעוררות היא סוג השעון הביולוגי של האדם, ורק אחרי זה מופיע הפקטור השני של מספר שעות השינה. אם נותנים לאנשים בעלי שעון ביולוגי דחוי, ומדובר בקבוצה לא קטנה באוכלוסייה, ללכת לישון מתי שהם רוצים ולקום מתי שהם רוצים, נגלה שהם נרדמים באופן טבעי לקראת שתיים-שלוש לפנות בוקר וקמים אחרי שמונה שעות. בנוסף לערות ולשינה, כל ההתניות הביולוגיות שלהם שונות: הם לא אוכלים בבוקר והם פחות מרוכזים. בהקשר הזה, כשאנשים אומרים 'אל תדברו איתי לפני 11 בבוקר', זה לא מתוך אטימות או עצלות, אלא לרוב מתוך מצב ביולוגי נתון. בשעות מאוחרות יותר הם יהיו ערניים, מרוכזים וחיוניים יותר מרוב האנשים. אחת הבעיות היא, שהמודעות הסביבתית לזה אינה מספיק רחבה, מה שגורם הרבה פעמים לאבחנות מוטעות".
י .ק., עורך דין מהמרכז, נאלץ במסגרת עבודתו לקום בשעות הבוקר המוקדמות ולהגיע במהרה לתפקוד מלא. הוא מספר על קשיי התעוררות הנמשכים עד לשעות הצהריים וחוזרים על עצמם מדי יום. "כבר בלילה אני פוחד מהייסורים האלה של הבוקר", הוא מספר. "הם כרוכים בכאב פיזי ממשי. מתוך המצב הזה אני אמור לפרוץ אל יום עבודה עמוס, שדורש ממני ריכוז, אנרגיות, כושר ביטוי, מנהיגות ועוצמה, כשלמעשה אני נמצא במצב הפוך: חלש, עייף ומדוכדך. מהרגע שאני קם מהמיטה, אני נמצא בסוג של מאבק, שברור לי שאני חייב לנצח בו. הפן התפקודי שלי חייב לנצח את הפן האחר, ששואף כל הזמן לחזור למיטה. אחד הפסיכולוגים הציע לי הסבר שהתופת של הבוקר נובע מפגם באישיות שלי. אני בנאדם שסובל מדכדוכים, וזה מעיד על חוסר רצון לקום לקראת החיים. העניין הוא, שלקראת הצהריים התחושה הזאת חולפת, ואז אני ככל האדם. אני מתפקד ומצב רוחי משתפר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אפילו לא עצלנים. צילום הדמיה: קיי-אר-טי
|
|
|
|
|
|
|
פיזי או נפשי?
|
|
|
|
|
|
|
הפסיכיאטר פרופ' שמואל טיאנו, טוען אף הוא כי הסיבה הראשונה והמרכזית לקשיי התעוררות קשורה לשעון הביולוגי, אך הוא בכל זאת מוסיף לכך מספר היבטים נפשיים, שמגבירים את הבעיה: "האדם צריך סיבה כדי לקום בבוקר. קימה מהמיטה היא פעולה שמותנית בתכלית מסוימת. זו יכולה להיות מחויבות חיצונית, כמו עבודה, לימודים או טיפול בילדים, ואם המחויבות הזו אינה קיימת, למשל בקרב אנשים עצמאיים או רווקים שיכולים לקבוע את סדר יומם, צריכה להיות מוטיבציה פנימית. לזה קוראים משמעת עצמית. קימה מהמיטה אינה תהליך טבעי כמו הליכה לישון, היא מהלך שיש להתחיל אותו. מרגע הקימה מתחילה פעילות שדורשת מאיתנו צלילות והתכוונות נפשית. כשההתכוונות הזאת אינה קורה, זה יכול לנבוע מכמה סיבות. הדבר הראשון הוא, כאמור, היסט השעון הביולוגי, אולם יכולים להיות גם מצבים פסיכולוגיים שגורמים לזה. יכולה להיות סוג של תחושה מכניסטית, כאשר הגירוי שלקראתו אני יוצא לא מספיק מדרבן אותי לצאת ממצב השרעפים לשגרת העולם".
"אפשרות שנייה קשורה בחוסר יכולת לגייס את עצמי להתמודדות עם המציאות, תופעה הקשורה בהפרעות רגשיות. הנפוצה ביותר מביניהן היא כל הספקטרום של הדיכאון, מדכדוך ועד דיכאון קליני. אנשים מרגישים שהם לא מוצאים את הכוחות הפנימיים להתעורר. קשיים בקימה הם חלק מהקושי הכללי יותר להתמודד עם החיים וזהו סימן של דיכאון, איך שלא מסובבים את זה".
ד"ר דגן חולק על ההסבר הזה. "דווקא אנשים ששרויים במצב של דיכאון אינם ישנים טוב, גם אם הם נמצאים הרבה במיטה. שינה והתעוררות אלה מצבים ביולוגיים, שמצב נפשי לאו דווקא משפיע עליהם. לכולנו יש תקופות שלא בא לנו לצאת מהמיטה מפני שהחיים לא משמחים אותנו, אך זה לא קשור ליכולת ההתעוררות".
בחורף קשיי ההתעוררות מחמירים?
"בחורף, בגלל שינויים של אורך שעות האור והחושך, ישנה נטייה להיכנס לדכדכת מסוימת הקשורה בתופעה של הפרעה רגשית עונתית שאינה קשורה לבעיית קשיי ההתעוררות שאנחנו מדברים עליה. כמו כן, ישנם לא מעט הסברים נפשיים לגבי בעיות היקיצה, כמו שחזור של טראומת היציאה מהרחם במובן של מעבר ממרחב פרטי מוגן למרחב ציבורי לא ידוע וכו', אך מעבר לערכם הספרותי של ההסברים הללו, אין בהם שום דבר מוכח".
אז מה עוד יכול לפגום ביכולת ההתעוררות שלנו?
"ישנם מקרים שבהם משהו לא תקין בשינה שלנו ואנחנו לא מודעים לזה. אחת התופעות השכיחות היא הפרעות נשימה בשינה, שקורות בעיקר מעל גיל 35. מדובר בתופעה שבה אחת לכמה זמן נפסקת הנשימה בלילה לחצי דקה עד דקה, ואז המוח מתעורר כמנגנון הגנה בשל הירידה ברמת החמצן. אצל אנשים שסובלים מזה, ההתעוררות הזאת של המוח יכולה לקרות 120 פעם בלילה והקימה שלהם היא כמו קימה של בן אדם שהתעורר 120 פעמים בלילה. העייפות אצלם נמשכת לאורך כל היום ולא רק בבוקר. אנשים אלה אינם מודעים לכך שנשימתם נפסקה ומוחם התעורר, אבל בפועל הם חווים שינה לא מרעננת. תופעה שנייה קשורה לתנועות רגליים בשינה. ישנם אנשים שבמהלך השינה חווים תנועות מחזוריות בשרירי הרגליים. ברוב הפעמים אלו תנועות עדינות שקשורות עם התעוררות המוח ואז התוצאה היא שאנשים קמים עייפים כמו בתופעה הקודמת".
ומה עם אנשים שסתם אוהבים לישון?
"ישנם אנשים שזקוקים להרבה שעות שינה, לא בשל הפרעת שינה אלא מפני שככה הם נולדו. הם נקראים לונג סליפרז. התופעה הזאת אינה שכיחה, וכדי לאפיין אותה צריך לבדוק אם האדם אינו סובל משתי התופעות שצוינו קודם".
קשיי ההתעוררות אופייניים לגיל מסוים?
"לא. זה קיים בכל הגילים באותה מידה. נכון שבתחילת גיל ההתבגרות, בגלל הפרשה של הורמון גדילה שמופרש רק בלילה, אנשים צעירים יזדקקו ליותר שעות שינה, כמו של קשישים, אבל בגלל השינוי ברמות המלטונין יהיה להם גם קל יותר להתעורר בבוקר. אך מעבר לכך, אין אפיון גילאי לבעיות התעוררות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכוון את השעון
|
|
|
|
|
|
|
נעמה (שם בדוי), מעצבת פנים ממרכז הארץ ואם לשניים, מספרת כי קשיי ההתעוררות שלה בבוקר היוו חלק משמעותי מהסיבות לגירושיה. "כשהפכתי להיות אם ובעלי יצא לעבודה מוקדם מאוד בבוקר, רוב נטל הקימה של הילדים נפל עליי. מצאתי את עצמי משתרכת אחריהם בעיניים עצומות. אחרי שלקחתי אותם לגן, חזרתי הביתה ונשאבתי שוב למיטה. בשעות הערב, לעומת זאת, הערנות שלי היתה בשיאה, כמו אצל בן אדם רגיל בשעות הצהריים. בעלי נרדם כבר בערך בעשר בלילה, ואני הייתי במרץ מלא. חוסר הסנכרון הזה גרם להרבה מאוד מתחים בינינו. הוא לא הבין מה פתאום אני חיה בלילה וחשב שמשהו בי דוחה את השהייה איתו".
מסתבר שלא מעט זוגות שמנהלים שעונים ביולוגיים שונים נופלים לבעיית התיאום הזאת, ובשל חוסר המודעות לכך שמדובר בנתונים פיזיים בלתי נשלטים, הם אינם מצליחים לגשר עליהם. "לא מזמן הגיע אליי זוג לייעוץ, בטענה של חוסר תיאום זמנים", מספר ציון בודאי, יועץ זוגי ומנהל מכון "כישור". "האישה לא הבינה איך בשבת בשעה עשר בבוקר בן הזוג שלה עדיין ישן. היא לקחה את זה באופן אישי ותרגמה את זה כך שהוא לא ממש מעוניין להימצא איתה ולהעביר איתה את היום. הבעיה שלהם התבטאה גם בתחום יחסי המין. הוא היה ערני בשעות הלילה, והיא מצידה היתה עייפה מדי. בבוקר זה התהפך. מצב כזה הוא מאוד בעייתי, משום שמעבר לחוסר התיאום ביניהם, יכול להיווצר קיבוע של סטריאוטיפים בין בני הזוג, כך שהיא תיחשב לקול ההיגיון במערכה, והוא לילד הסורר. מדובר במצב שהרבה פעמים קשה לצאת ממנו. בעבודת הייעוץ איתם הייתי צריך להסב את תשומת ליבה של האשה לעובדה שמדובר בעניין ביולוגי, מה שמראש אמור להסיר את כל הפרשנויות האישיות הנלוות. בנוסף, ניסיתי להסביר להם כיצד להפוך במידת האפשר את המינוס לפלוס. כלומר, לנצל את הערנות שלו בערב, כמו גם את שלה ביום, ולעבוד עם זה בצורה קואופרטיבית. מאוד חשוב להבין שלא תמיד שני בני הזוג עובדים על אותו סרגל, והיכולת לעבוד עם זה היא חלק מהלמידה ההדדית של השונויות שלנו".
הסברים ביולוגיים או לא, אדם הלוקה בתסמונת השעון הביולוגי הדחוי עדיין נאלץ להתמודד עם מציאות יומיומית בעלת תביעות משלה. ד"ר דגן מציע כמה דרכים לטיפול בבעיה. "הטיפול הראשון הוא אבחון, כדי לחלץ את רוב האנשים מסטיגמות מוטעות. מבחינת הטיפול עצמו, אנחנו נותנים למטופלים מלטונין - חומר מרדים שמחקה חומר טבעי בגוף, אשר נרכש בבתי מרקחת. אצל אנשים עם שעון ביולוגי דחוי, המלטונין מופרש מאוחר מדי ולכן, באמצעות הטיפול בחומר הזה, אנחנו מכוונים את השעון הביולוגי שלהם להירדמות בשעות מוקדמות יותר בלילה ולהתעוררות יותר מוקדמת. הטיפול השני הוא טיפול באור. אור מפסיק הפרשה של מלטונין. אם בבוקר אנשים בעלי התעוררות דחויה יושבים מול מנורה מיוחדת שמחקה את אור השמש, תהליך ההתנעה שלהם יותר מהיר. בקיץ, אגב, ישיבה מול השמש יכולה מאוד לעזור".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
