 |
/images/archive/gallery/252/672.jpg פרחיה אלבז מהיולדות המבוגרות בישראל
אלכס רוזקובסקי  |
|
|
|
|
| לפני שנה וחצי הייתה פרחיה אלבז לאחת האמהות המבוגרות בישראל. אתמול ילדה בת שנייה. "אני מקווה שהעולם יחייך לכולם כמו שהוא מחייך אלי", אמרה באושר |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
יונתן הללי
2/2/2005 11:03 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני שנה וחצי פורסם סיפורה יוצא הדופן של פרחיה אלבז, שבגיל 54 ילדה בת ראשונה והיתה לאישה המבוגרת ביותר שילדה במרכז הרפואי רמב"ם ולאחת היולדות המבוגרות בישראל. אתמול שוב עשתה פרחיה היסטוריה, כאשר הפכה לאם בפעם השנייה.
"זהו, יותר אני לא עושה ילדים", אמרה אתמול בחצי חיוך, "עברתי הרבה כאבים, ייסורים וחרדות. אבל עכשיו אני הכי מאושרת בעולם". פרחיה, מורה בבית ספר יסודי, נישאה לבעלה יוסף לפני 32 שנים. כעבור שנתיים החלו בני הזוג בטיפולי הפריה, אולם הם נכשלו שוב ושוב. במהלך שלושה עשורים תמימים עברה פרחיה 36 טיפולים והפריות חוץ-גופיות רבות. "מה לא עשינו? הגענו עד ארה"ב לרבי מלובביץ'. חודש שלם היינו אצלו כדי לקבל את ברכתו", סיפרה פרחיה. "איזה עינויים לא עברתי?!
ייסורים, כאבים, תרופות, לחצים נפשיים ופיזיים. רצינו רק דבר אחד, בעלי ואני, להיות הורים. רציתי להיות אמא".
השבוע, יממה אחת לפני הלידה השנייה, שחזרה פרחיה את התקופה הארוכה שבה ייחלו היא ובעלה לילד ראשון. "היה שלב שבו בעלי כבר הרים ידיים", סיפרה, ויוסף אישר בחיוך: "כן, זה נכון. אמרתי לפרחיה: 'זה מה שנגזר עלינו, בואי נפסיק את כל הייסורים שאת עוברת ונשלים עם זה'. התחושה בבית היתה קשה. הבית שלנו היה כמו מוזיאון, אין רעש, שקט, הכל נקי, הכל תמיד מסודר. לא היו לנו חיים. החלום נראה כהולך ונמוג". אבל פרחיה סירבה לוותר, והמשיכה לעבור טיפולים. "רק אלוהים יודע עד כמה זה היה קשה", שחזרה. "אני אמרתי כל הזמן: אם אני יכולה ואם זה אפשרי - אני אמשיך לנסות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
היינו מתים-חיים
|
|
|
 |
|
|
|
בטיפול ה-36 אכן קרה הנס. פרחיה ויוסף התבשרו כי הם עומדים להיות הורים לתאומים-בן ובת. אולם עד מהרה התחלף האושר בדאגה. באחת הבדיקות הרבות שעברו במהלך ההיריון, התברר כי התפתחות העובר הזכר אינה תקינה בגלל רעלת הריון. הרופאים המליצו לפרחיה לעבור תהליך רפואי שנקרא "דילול" - ניסיון להוציא עובר אחד מבלי לפגוע באחר.
"הייתי בהלם, היו לי סיוטים", נזכרה פרחיה השבוע, "קיבלתי את זה קשה מאוד. צריך להבין, חיכינו כל כך הרבה שנים ופתאום קורה דבר כזה. תודה לאל עברנו את זה בשלום". ואכן, ההליך הרפואי הלא נעים עבר בהצלחה, ולפני שנה וחצי הגיעה פרחיה לבית החולים רמב"ם, וילדה את בתה הבכורה חן בניתוח קיסרי. יוסף נזכר ברגע המאושר: "כשהחזקתי את חן הקטנה, הייתי כולי אושר. הייתי בעננים מרוב התרגשות".
שלשום היתה משפחת אלבז שוב עסוקה בהכנות נרגשות ללידה השנייה. לבית החולים הובאה גם חן הקטנה, שרצתה כל הזמן להיות עם אמא. בשנה האחרונה הפכה חן הקטנה לכל עולמם של בני משפחת אלבז. "לפני הלידה של חן היינו זוג אנשים מתים-חיים", סיפר יוסף, "לא היה לנו כלום. לא היתה שמחה, לא היה אושר. הבית היה שומם. עבודה, בית, טלוויזיה ולישון". אם בהיריון הראשון שיתקה החרדה לגורל העובר את פרחיה - היא פרשה מעבודתה כמורה בבית הספר היסודי בשלומי למשך כל תקופת ההיריון - הרי שהפעם היא היתה רגועה הרבה יותר, ועבדה ממש עד ליום האשפוז בבית החולים. "מההריון הזה חששתי פחות", הסבירה, "עשיתי כמעט הכל. בעלי אמנם לא נתן לי לעשות יותר מדי, ואפילו כשאני מרימה את הילדה הוא נזעק. אבל למעשה עד שהגעתי לבית החולים עשיתי כל מה שצריך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנס השני
|
|
|
|
|
|
|
ההחלטה להיכנס להריון שוב, כחצי שנה לאחר לידתה של חן, לא היתה פשוטה. "הודיעו לנו שיש לנו עוד שלושה עוברים מוקפאים, ואפשר להשתיל אותם", סיפרה פרחיה, "לא ידענו מה לעשות. זו היתה התלבטות קשה: האם ללכת עוד פעם בדרך הייסורים, עם כל הסיכונים הכרוכים בהיריון נוסף לאשה בגילי, או לוותר".
לבסוף החליטו בני המשפחה לשאול בעצתו של אחד הרבנים הגדולים בצפון, הרב אבו-חצירה מנהריה. הרב אמר לפרחיה ויוסף כי אין להשמיד את העוברים, ובני הזוג המסורתיים קיבלו את הכרעתו, והמשיכו בתהליך הרפואי. במהלך הטיפול התברר כי אחד העוברים אינו תקין, אך שני העוברים האחרים הושתלו ברחמה של פרחיה. "לא עשינו מזה עניין. אמרתי לעצמי: אם יבוא, ברוך הבא. אם לא יצליח כמו שקרה המון פעמים בעבר, אז לא קרה שום אסון, אני את החלום שלי הגשמתי. אני את המתנה שלי קיבלתי. אנחנו אבא ואמא מאושרים גם ככה", שחזרה האם.
כעבור זמן קצר התברר להורים כי אחד העוברים נקלט בהצלחה - ההיריון השני של פרחיה יצאה לדרך. "ככה זה, כשכל כך רוצים זה לא מצליח, אבל כשאומרים יהיה מה שיהיה, זה מצליח במכה הראשונה", סיפרה פרחיה בחיוך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העולם מחייך
|
|
|
|
|
|
|
אתמול בשעה תשע בבוקר נכנסה פרחיה לחדר הניתוח. שעה וחצי לאחר מכן היא כבר היתה אם לשתי בנות. על אף העובדה שבכל שנה מתבצעות בבית החולים 900 לידות בניתוח קיסרי, הודה מנהל חדר הלידה ד"ר אריה דרוגן שהוא במתח. "אנחנו מלווים את הסיפור הארוך של פרחיה מתחילתו", סיפר. "יש קצת התרגשות וגם יש מתח. בכל זאת, זו לא לידה רגילה. מדובר באשה מבוגרת שיולדת בפעם השנייה בתוך שנה וחצי, זה מדהים".
בשל המעמד המיוחד ליווה את ד"ר דרוגן רופא בכיר נוסף, ד"ר אמיר ויסמן. 20 דקות לאחר תחילת הניתוח הודיע ד"ר דרוגן לשתי האחיות, גילה אשור וסימונה דווידוביץ': "הנה זה מגיע, בעוד דקה". ואכן כעבור דקה הגיחה התינוקת, בריאה ושלמה, לאוויר העולם. גם רופאת הילדים ד"ר שלומית בן-דוד חייכה מאחורי מסיכת המנתחים: "הכל בסדר, עבר בשלום".
ד"ר דרוגן ניגש עם התינוקת לאם, שהיתה בהכרה מלאה. "הנה, תראי את האוצר החדש שלך", אמר לה. האם הנרגשת נישקה את התינוקת על מצחה, והודתה לרופאים. מחוץ לחדר הלידה המתין הבעל יוסף וקרא תהילים. "הייתי בלידה פעם אחת", אמר, "אני מעדיף להיות כאן, בחוץ ולהתפלל". גם לאחר שהאחיות הודיעו לו שהכל עבר בשלום, הוסיף יוסף לקרוא בספר התפילה עם אחיה של פרחיה, עוזי דהן.
בשעה 10:20 יצאה האחות סימונה מחדר הניתוחים כשהתינוקת בידיה, והניחה אותה בזרועותיו של יוסף הנרגש. "זה שלי? " שאל, "איזו יפה. היא דומה לחן שלנו. לא קר לה? היא לא רעבה?".
שעות ספורות לאחר הלידה עדיין היתה פרחיה נרגשת מאוד. "עכשיו אני מקווה להשלים את השנה בבית הספר", אמרה , "אני חייבת את זה לתלמידים ולי, ואחרי זה אני פורשת מהוראה. די, עבדתי מספיק, עכשיו אני רוצה להקדיש את כל כולי לגידול הבנות".
בני הזוג עדיין לא החליטו מה יהיה שמה של התינוקת החדשה, שנולדה במשקל 2.910 קילוגרמים. "אני מקווה שהעולם יחייך לכולם כפי שהוא מחייך אליי ברגעים אלה", סיכמה פרחיה את החוויה, "אין לי מילים לתאר עד כמה אני מאושרת, עד כמה אני מודה כאן לכולם. עד כמה טוב לי. עד כמה אני שמחה. לפני שנה וחצי נולדתי מחדש, עכשיו אני מרגישה אותו דבר. אושר עצום". פרחיה תשוחרר לביתה בתוך ימים ספורים. "עכשיו יש לנו מה לעשות ובעיקר אחרי מי להתרוצץ", אמר האב המאושר, "אנחנו רק רוצים לשמוע את הרעש של הילדות הקטנות וליהנות. מי אמר שחלומות לא מתגשמים?!".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
