 |
בשטראוס בטח לא הבינו מה זה עיקר ומה זה טפל. כבר מהרגע הראשון נראה כאילו העיצוב הקוסמטי של מילקי ספירלה לכד את העין מספיק טוב בשביל שייפגום בחוויה השלמה. הוא פשוט כל כך יפה, המרקם המוקפד והפסים המעוצבים שלו כל כך מושלמים, שבלתי נמנע לחשוב על זה שכפית אחת קטנה בתוכו הורסת את הייחוד העיקרי שלו.
והרי זה הייחוד שלו, הספירלה הגדולה מהחיים, ולא העובדה שיש בו שני טעמים (שוקו-וניל וקצפת, או שוקו-אגוז וקצפת). הרי אם אתה חושב על מעדן עם שני טעמים, אוטומטית האסוסיאציה הראשונה שעולה לך היא "שוניל" של קרלו.
בכל אופן, לחד-פעמיות הזו יש אפקט מרשים ומתסכל כאחד. מצאתי את עצמי משתאה ארוכות מול הגביע שישב על השולחן, עד שמוריס בא ונזף בי, "מה, עוד לא אכלת את זה? בסוף תאכל ותכתוב שזה היה חמוץ!".
אז אכלתי את זה בסופו של דבר, ולפתע היה נדמה לי שהבנתי שהרעיון במעדן הזה הוא לאו דווקא להוציא את העיניים, אלא יותר להחריב טוטאלית את מוסד המילקי הקלאסי, ושאם במילקי ההפוך חיללו את סמל הקצפת, עכשיו בסך הכל היכו בפטיש כדי לחלל גם את המעדן עצמו. התמלאתי לפתע בצער, אך גם בכאב בטן נורא.
מחיר: 2.90 לגביע. ציון:
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
או במילים: 3 מתוך 5
|
|
|