 |
 |
|
|
|
|
| השקת הבשמים של קום דה גרסון בישראל זימנה בפני איתי יעקב את ההזדמנות לראיין את אדריאן יופה, בעלה של ריי קוואקובו, האשה שהוא הכי מעריץ בעולם. שיחה היסטורית על אוואנגרד, חזון, אופנה, מקווה ישראל ובושם בריח של בקלאווה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
10/3/2005 12:08 |
|
|
|
|
|
|
|
"אני רוצה לעצב משהו חדש וראשוני, להציע לאנשים אסתטיקה וערכים שונים ולהעלות שאלות על קיומם"
(ריי קאווקובו, גרדיאן, מרץ 97')
במאי 2001 התקיימה באנטוורפן, בלגיה, תערוכה מרתקת בשם "שתי נשים", שהציגה את פועלן של המעצבות גבריאל (קוקו) שאנל והיפנית ריי קאווקובו, הפועלת מאז שנת 1969 תחת שם המותג "קום דה גרסון" (מצרפתית: "כמו הנערים/הגברים"). בהנחה שאתם לא סטודנטים שנה א' בשנקר, סביר להניח כי שמה של שאנל צפון בראשכם, בעוד שמה של קאווקובו נופל על אוזניים ערלות. אך ההשוואה והחיבור בין שאנל לקאווקובו אינו מקרי: שתיהן שינו את פני האופנה העולמית במאה ה-20.
בשנות העשרים הייתה שאנל ראשונה להציג בעיצוביה את מעמדה החופשי של האשה המודרנית פוסט מלחמת העולם הראשונה, כשוויתרה על המחוכים לטובת עיצובים פונקציונאליים וספורטיביים. קאווקובו, בתצוגת הביכורים שהציגה בפריז בשנת 1981 במלון אינטרקונטיננטל שבעיר, היממה את סצינת האופנה המערבית בקולקציה שחשפה שפה חדשה של עיצוב: בגדים רחוקים מגזרת הגוף בצבע שחור, שלא נועדו להבליט את נתוניו הטבעיים, אלא ליצור יחסים שונים בין הסביבה, החלל והגוף האנושי, ובעיקר ערערו והרהרו על המוכר בסצנת האופנה.
אלא שלמרות חריגותה
בנוף האופנה, מוצבה מאז קאווקובו, 63, כמעצבת המשפיעה בעולם. ג'ואן בורשטיין, בעלת הבוטיק הלונדוני הנחשב "בראונס", אף צוטטה אומרת: "כיום כמעט בכל קולקציה של מעצבים אחרים, ישנו רמז מעבודתה של ריי". לא בכדי, היא זכתה לתואר אמם הרוחנית של שישיית המעצבים המפורסמת מאנטוורפן, ביניהם דריס ואן נוטן, וולטר ואן בירנדוק ומרטין מרגי'אלה, שכיום מובילה את סצינת האופנה העולמית. אך למרות מעמדה הרם בעולם, קאווקובו היא עדיין קולו של האוואנגרד, האזוטרי והקיצוני. לפני 8 שנים היא גם זכתה לביקורות מעוררות מחלוקת, כשעטפה דוגמניות בשמלות מרופדות ו(כמעט) בלתי ניתנות ללבישה, כשהציגה את קולקציית אביב-קיץ 97' שלה, "Dress Becomes Body Becomes Dress" .
גם העובדה שמעולם לא למדה אופנה, והיא מחזיקה בתואר ללימודי אסתטיקה, מוסיפה לתדמיתה החריגה והאניגמטית, לצד התנהלות מצומצמת מול התקשורת. קאווקובו ידועה כסרבנית ראיונות, וגם כאשר היא מתרצה לעשות זאת, מעידים העיתונאים כי היא ביישנית, ומותירה, כמו במקרהשלנו, את רשות הדיבור לאדריאן יופה, בעלה ב-13 השנים האחרונות ונשיא "קום דה גרסון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ריי קוואקובו. צילום: טימותי גרינפיילד-סנדרס
|
|
|
 |
|
 |
|
רמת גני לשעבר
|
|
|
 |
|
|
|
במחצית פברואר, הגיע ארצה יופה, 51, יהודי דרום אפריקאי, להשקת הבושם "קום דה גרסון 2" ו"קום דה גרסון 2 MAN", לראשונה בישראל. במהלך ביקורו בתל אביב, התלוויתי אליו לסיור בן חצי יום ברחבי תל אביב, בחיפוש אחר חנויות אופנה ועיצוב מקומי שיימכרו את הבושם, בנוסף לשיווקו ברשתות הפארם. את הסיור פתח יופה ב"M סקוואר" שבקניון עזריאלי, והשתנק מהרעיון למכור את הבושם שלו בחנות המותאמת לצרכניות בגיל בת מצווה. משם המשכנו לסניף המשביר בדיזנגוף סנטר, עצרנו לביקור ב"כתומנטה" ו"גרטרוד" ברחוב דיזנגוף, גיחה אל לולו ליאם בשינקין וקינוח במתחם מקווה ישראל הצעיר והבועט, שהותיר רושם עז על יופה.
קאווקובו ויופה הכירו לפני כ-18 שנה, כשזה הגיע לעבוד כמנהל מסחרי במותג. לאחר מכן עזב למספר שנים ברשת "קלאב מד", אך שב לבית "קום דה גרסון". מאז הוא משמש כנשיא החברה, ולוקח חלק אינטגרלי בהחלטות השיווקיות של המותג.
הבושם הראשון של "קום דה גרסון" הושק לראשונה בשנת 1994. מאז המותג הציג 7 סדרות בישום, אף אחת מהן לא הושקה לקהל הישראלי. מדוע החלטתם לגלות את השוק הישראלי דווקא בימים אלו?
"עד עכשיו לא היה לנו את האמצעי להפיץ את הבשמים בכל העולם, כי אנחנו אופרציה מאד מצומצמת. עשינו את זה לבד בכל העולם, ולצערי, לא הייתה לנו ההזדמנות להגיע לישראל. מעולם גם לא מכרנו את הבגדים שלנו בישראל, כך שאין לנו לקוחות כאן. בשנת 2002 חתמנו רישיון הפצה עם 'פוג', חברת הפצה הספרדית, ורציתי שהבושם יגיע לישראל, כי אני מאד אוהב את ישראל, כי אני יהודי, וגם כי יש לי משפחה כאן. כשהייתי בן 8 גרתי 3 חודשים ברמת גן, ויש לי זיכרונות מאד יפים מישראל. אתה יודע, אתה יהודי, אתה רוצה להגיע לישראל, זה נורמלי. אני לפחות מאמין כך".
גם המעצבת סוניה ריקל יהודיה, אך לא מדברת על זיקה חזקה לכאן, שלא לדבר על למכור את הבגדים שלה בישראל.
(בחצי חיוך) "אולי כי אף אחד לא רוצה את הבגדים שלה?! הייתי מאוד רוצה למכור את הבגדים שלנו בישראל, אבל אני צריך לחשוב על תוכנית טובה לזה".
ומה הרעיון להשיק בישראל את "קום דה גרסון 2" ולא את הסדרות הנוספות שלכם?
"הרישיון שיש לנו מול 'פוג' הוא רישיון מהפכני. הענקתי להם רישיון רק לבושם אחד: 'קום דה גרסון 2'. כל האחרים אינם ברישיון כי הם יותר אוואנגרד, קשים לעיכול ופונים לפלח שוק קטן יותר. אף אחד לא רוצה בהם רישיון. אבל 'קום דה גרסון 2', הוא הבסט-סלר שלנו, לכן 'פוג' התעניינו בו. לפני הרישיון מכרנו בעיקר ביפן, ארה"ב, צרפת ואנגליה. אנחנו לא מוכרים בבתי כל-בו או פרפומריות, אלא רק בחנויות ספציפיות שאנו בוחרים אותן".
כל הבשמים שלכם הם יוניסקס. מדוע היה חשוב לכם לשווק הפעם את "קום דה גרסון 2 MAN' - בושם ייחודי לגברים?
"זו שאלה טובה. הקונספט הבסיסי לכל הבשמים שלנו הוא בושם לאדם אינדיבידואלי. אנחנו לא חושבים על מגדר. כל מי שרוצה אותו יכול להשתמש בו וליהנות מהריח. אבל לאחר שחתמנו את הרישיון עם 'פוג', הם הסבירו לנו שחלק מהפרפומריות זקוקות לבידול מגדרי של בושם, לכן 'קום דה גרסון 2 MAN' הוא בושם שפיתחנו עם 'פוג'. השם הוא MAN, אבל לשמחתנו הרבה נשים אוהבות אותו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קום דה גרסון לגבר. גם נשים מתות עליו
|
|
|
|
|
|
|
בושם בניחוח בקלאווה
|
|
|
|
|
|
|
אתה מאמין שגברים מעדיפים להיות מבודלים מנשים, לפחות בבושם שלהם?
"אנחנו אף פעם לא מפרידים בין גברים לנשים ולא שמים גבולות של ריח או דעות קדומות. בבגדים זה מופרד בין נשים לגברים".
למרות שלהרבה גברים לא תהיה בעיה ללבוש את בגדי הנשים שלכם.
"והם לפעמים עושים זאת, והמון נשים רוכשות את בגדי הגברים וזה בסדר מבחינתנו. לפעמים עשינו צילומי קולקציה של גברים מדגמנים את בגדי הנשים ודוגמניות את בגדי הגברים. אנחנו לא אוהבים גבולות או הגדרות. אנשים צריכים להיות חופשיים. אינדיבידואליזם זה הערך הבסיסי של 'קום דה גרסון'".
גב' קאווקובו צוטטה בעבר אומרת, "הבשמים שלי לרוב נבנים סביב תחושה". איזו תחושה ליוותה אותה סביב "קום דה גרסון 2"?
"דואליזם. שום דבר אינו שחור או לבן. אנחנו שמים יחד את הקונטרסט יחד, כדי ליצור דברים חדשים, שזה לעיתים קרובות קו מחשבה שאנחנו משחקים גם בקולקציות הלבוש שלנו. בקולקציית הקיץ, למשל, שילבנו בין עולם הבלט ועולם האופנוענים. זה מאד מעניין. 1+1=3. סינרגיה".
ב-2000 השקתם חנות בשמים ייחודית בפריז. מדוע זה היה הכרחי?
"אנחנו תמיד אוהבים לעשות דברים חדשים, והיה לנו חלל קטן מאחורי המשרדים שלנו בכיכר ונדום בפריז. הרעיון שלי היה להקים חנות לבשמים כדי להציג את כל ליין הבשמים שלנו בצורה מיוחדת, מעניינת, ארכיטקטית ויפה. בושם עבורנו הוא רק עוד דרך להציג את הערכים של 'קום דה גרסון'".
בראיה רטרוספקטיבית ? זה היה צעד אסטרטגי נבון?
"זה היה צעד מאוד מאוד חשוב. זו חנות מצליחה וחלון נוסף למותג. זה מקום מצוין להשקת הבשמים, כי בכל פעם שיש לנו בושם חדש אנחנו מעצבים חלון אחר".
כל כמה זמן אתם משיקים בושם חדש?
"אנחנו משתדלים להשיק אחד בכל שנה. כיום יש לנו 37 בשמים, וזה המון. יש לנו 7 סדרות בשמים. לפני שבוע השקנו את הסדרה החדשה של 'קום דה גרסון' שנקראת 'sweet'. אתה יודע, 'קום דה גרסון' לא מתעסקים במתוק, אנחנו לא אוהבים מתוקים וזה לא ממש אנחנו. אבל חשבנו שזה רעיון מעניין למותג לקחת את המתוק אל האקסטרים. ללכת מעבר למתוק. אז האג'נדה העומדת מאחורי הטעם האחר של המתוק היא: How sweet or not sweet can sweet be. . אז יש לנו בושם בריח בקלאווה, או "ספייסי קוקו", שמשלב בין שוקולד וצ'ילי. והריחות האלה, אגב, מיועדים לכל אחד".
אתם שוקלים לפתוח עוד חנויות בישום דוגמת זו שבפריז?
"זה חלון מאוד טוב. אני חושב שהפצה ומכירת בשמים כיום היא מאוד מיושנת, וצריך למצוא דרכים חדשות למכור ולהציג בשמים. אני מקווה שיום אחד זה יקרה, אולי בישראל, למה לא. אפילו כאן, ברחוב דיזנגוף, רחוב נחמד".
"קום דה גרסון" ידוע כמותג אוונגרד. ליין הבישום נועד כדי לפתוח אתכם לקהל נוסף?
"כן. אנחנו חושבים שאנחנו כבר קיימים זמן רב, והבושם קיים רק 11 שנים. יש לנו השפעה פנטסטית על עיצוב אופנה והתחום הזה מאוד מוגבל. אנחנו לעולם לא נהייה שוק המוני, אבל אנחנו יכולים להיחשף לקהל אחר. אחת הדרכים המצוינות להיחשף לקהל כזה הוא דרך בושם. אנשים שאוהבים את הרעיון שעומד מאחורי המותג, יכולים לרכוש את הבושם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קום דה גרסון 2. מחפשים דרכים חדשות
|
|
|
|
|
|
|
שיתוף פעולה עם ספידו
|
|
|
|
|
|
|
מדוע אתם לא מעניקים רישיונות למשקפי שמש, קוסמטיקה או אביזרים נוספים, כמו יתר בתי האופנה?
"כשאתה מעניק רשיונות רבים, אתה מאבד שליטה על המותג שלך. עם בושם זה קשה מספיק לשמור על המותג. כשאתה מעניק רישיונות רבים אתה מוריד את ערך המותג. מה שאנחנו מעוניינים בו יותר, זה שיתופי פעולה דוגמת אלו שעשינו עם 'נייקי', 'פרד פרי' ו'ליויי'ס'. כך אנחנו נחשפים לקהל גדול וחדש. אני יכול לספר לך סקופ, אם אתה רוצה, שחתמנו על שיתוף פעולה עם 'ספידו' לקולקציית בגדי ים מצומצמת לנשים וגברים. אבל זה לא רישיון, זה שיתוף פעולה בינינו".
זה לא סוד שתעשיית האופנה כבר לא מרוויחה ממכירת בגדים. האם הקמת ליין הבישום לפני 11 שנים היה צעד כלכלי?
"לא ממש. זה היה כדי ליצור ערך חדש למותג, לא כדי להרוויח. אבל בגלל שאנחנו מותג עצמאי וצריכים כל הזמן להתחדש, לעורר עניין, כדי לגדול, ובגלל שהשוק הוא מאד מצומצם - בושם הוא עדיין במה מצוינת לעניין ולרגש. אבל אם יוצא מזה גם כסף, זה לא דבר נורא בכלל. את הכסף הזה אנחנו יכולים לבזבז על חנויות משוגעות שאנחנו מעצבים ברחבי העולם".
תקן אותי אם אני טועה, אבל אתם לוקחים את כל הצד הקריאייטיבי של המותג, די בחוש הומור. אני צודק?
"יש לנו בהחלט חוש הומור. אנחנו חייבים, אחרת נשתעמם".
המותג שלכם עדיין מנוהל על ידך ועל ידי גב' קאווקובו, ולא חבר לתאגידים דוגמת "LVMH", קבוצת פראדה או גוצ'י. קיבלתם הצעות רכישה בשנים האחרונות?
"לא ממש זכינו לקבל הצעות רכישה, כי כולם יודעים שבלתי אפשרי לרכוש אותנו. אנחנו חברה מאוד עצמאית. אנחנו לא יכולים למכור, כי אנחנו צריכים את השליטה שלנו כל הזמן. התחלנו מאפס ונצעד עם זה עד הסוף. אתה יודע, להרבה מהקבוצות האלו יש קבוצות עיצוב או סטייליסטים, ובשבילנו זה לא עובד כך".
עדיין, לכל מותג יש מנהל קריאייטיבי.
"אנחנו חייבים לדעת היכן הבגדים יימכרו, לעצב את הסביבה שלנו, להקפיד על בחירת הבד והאיכות שלו. אבל מי יודע, אולי יום אחד זה יקרה ונמכור את עצמנו כי נהיה מבוגרים או עייפים. אבל ביום שזה יקרה, נצטרך לשנות את רוח הערכים של 'קום דה גרסון', כדי שלא נצטרך לדאוג כל הזמן על הערכים והשליטה".
לפני חודשיים הודיע ברנרד ארנו, נשיא "LVMH" על מכירת בית האופנה של כריסטיאן לקרואה; פראדה והלמוט לאנג הפרידו כוחות; העתיד של ז'יבנשי וסלין לא ברור; ומספר בתי האופנה שהציגו בשבוע אופנת הקוטור מצטמצם משנה לשנה. האם אופנת העילית מתאיידת מעולמנו?
(צוחק). "אני וקאווקובו לא אוהבים לצאת בהצהרות שיפוטיות על תעשיית האופנה ואנחנו לא שופטים את עבודתם של אנשים אחרים. אנחנו חושבים שזה לא העסק שלנו. אבל אם אתה רוצה לשמוע את דעתי האישית, אז תעשיית האופנה שטוחה, גדולה ומשעממת. אני מרגיש שהמרכז משתנה ומשעמם, אבל הוא לא ייעלם, כי אופנה היא לתמיד. אנשים תמיד יצטרכו בגדים".
"אתה שואל למה ההוט קוטור לא שרד? בעולם של היום 10 לקוחות יכולים להרשות לעצמם קוטור. אין שם איזו יצירתיות, כי הם מייצרים פנטזיה המנותקת מהמציאות. אבל לך תדע, אולי הם גם לא מוכרים בשמים יותר, כי מזה הם מתפרנסים. אבל אני לא פרופסור לאופנה, אז אני לא יכול לומר לך מה הולך לקרות".
אז אני מבין שאתה מאמין שאופנה הופכת למשעממת למדי.
"להיפך, אני מאמין שאנחנו נמצאים בעידן מאוד מעניין באופנה. בכל עידן יש מהפכות ושינויים שבו אנשים עוזבים ומעצבים מתחלפים. אני חושב שכיום מעט מעצבים יודעים מה אנשים רוצים, אבל זה לא משנה לנו, כי אנחנו נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עצמאית. תמיד על הקצה. ואנחנו לא מסתכלים מה קורה בחוץ. לפעמים אפילו מגיבים נגד זה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אדריאן יופה בהשקת הבושם בישראל
|
|
|
|
|
|
|
מכירות גרילה
|
|
|
|
|
|
|
בעולם האופנה המיינסטרימי, לקיחת סיכונים קריאייטיבים זה מאוד נדיר. איך אתם מצליחים לשרוד בעולם האופנה?
"אני חושב שבלשמור על האמונה והאמת של המותג. אנחנו צריכים להמשיך לעשות מה שאנשים מצפים מאיתנו. אנחנו שורדים בדרגה מסוימת ולא גדלים לממדי ענק.איך? אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא לאמין בעצמך ולחדש כל הזמן. הבגדים משתנים כל הזמן, וגם הבשמים, וצריך לשמור על הרוח היסודית של המותג".
לפני כשנה פתחתם לראשונה את חנות הגרילה הראשונה שלכם בברלין. אתה יכול להסביר במילותיך על הקונספט שעמד מאחורי הרעיון?
"הרעיון מאחורי חנויות הגרילה נוצר לאחר ביקור שלי ושל קאווקובו בברלין המזרחית. מצאנו מלא חנויות קטנות של אנשים צעירים שמוכרים את הדברים שלהם באופן מאד עצמאי. הרבה אנרגיה הייתה שם, והרבה זמן חיפשתי רעיון שיאפשר לנו לנתץ את יסודות תעשיית האופנה. יש מדינות, כמו סינגפור, שאין בהן עונות, קיץ שם כל הזמן; או שכולם קונים את הבדים מחברות בדים איטלקית, מציגים פעמיים בשנה קולקציות וחוזר חלילה".
"חשבתי שעלינו לשבור את המעגליות הזו, של חורף/קיץ, ישן/חדש, וחנות גרילה נראתה ליפתאום כמו רעיון מעניין ואימאג'י, כמו גם ניסיון לתת לציבור את האופציה לגלות דבר חדש ב'קום דה גרסון'. חיפשנו מישהו מקומי שמפעיל את המקום, ואנחנו חותמים מולו חוזה לשנה. אין כאן סיכון עסקי".
ולמה אתם סוגרים את החנות לאחר שנה בדיוק?
"זה הדבר הכי מעניין במיזם. וזה למה אתה מופיע על השער של ה'ניו יורק טיימס'. לאחר שנה, גם אם זה מצליח, אנחנו סוגרים, כי הבטחנו לסגור. אנחנו לא משלמים שכירות גבוהה, לא משקיעים בפרסום של החנות, לא בעיצוב שלה, רק שומרים שתהיה נקייה. המיקום שלה הוא גם בדרך כלל צדדי ולא אופנתי. כלל מאוד חשוב הוא שהבעלים של החנויות לא יגיעו מתחום האופנה, כי אנחנו מאמינים שאופנה הפכה להיות כלא, עם קונבנציות סגורות. לכן אנחנו מקפידים שזה יהיה מישהו מתחום קריאייטיבי אחר - עיצוב גרפי, אדריכלות. אנשים כאלה מגיעים עם זוויות ראיה אחרות על הנושא ואנחנו לומדים הרבה מהם. החנות בברלין, למשל, הצליחה מעבר למצופה, והם רצו להמשיך את המיזם, אבל אמרנו שאנחנו מצטערים, ואנחנו צריכים לסגור. אבל קרוב לוודאי שנפתח חנות גרילה נוספת בברלין, בחלק מערבי וישן יותר. מקום אחר, קונספט אחר, אותם בעלים".
היכן יהיו החנויות הבאות?
"נכון לרגע זה יש לנו שש חנויות, ובקרוב נפתח בבואנוס איירס, הונג קונג וקופנהגן. יש לנו מספר מועמדים באיסטנבול. אני אשמח ומאוד רוצה גם לפתוח חנות גרילה של 'קום דה גרסון' בתל אביב, אבל אני לא יודע איך בדיוק".
ייתכן שהקונספט הזה נועד לשמר את רוח האוונגרד של המותג, אך עם זאת לספק רווחים נוספים?
"בהחלט. הרעיון הראשוני הוא לשמור על הרוח האוונגרדית של 'קום דה גרסון'. הרעיון השני הוא להמשיך להרוויח. זה לא נראה כך, אבל זו החלטה מסחרית מצוינת. זאת לא חנות מבצעים. ניתן למצוא שם את הבשמים שלנו, פריטים מהקולקציות הנוכחיות וגם פריטים מקולקציות קודמות שלא נמכרו. הפריטים הישנים נמכרים בהנחה רצינית יותר, כי אנחנו לא יכולים למכור אותם במחיר המקורי. מישהו כבר ראה אותם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חנות הבשמים של קום דה גרסון בפריז
|
|
|
|
|
|
|
מת על מקווה ישראל
|
|
|
|
|
|
|
אתה לא חושש לפתוח חנות דווקא באזור לא אופנתי?
"אנחנו לא מפחדים. הצעד הזה נעשה כי הוא זול יותר עבורנו. זה קרה גם בסוהו בניו יורק כשפתחנו לפני 10 שנים את החנות שם, ולא היה אף אחד סביבנו, והיום הוא הפך למקום טרנדי. אתה מכיר את המילה 'לקלרר'?".
אני מכיר חנות בגדים מפורסמת ויקרה רצח בפריז באותו שם.
(צוחק)."לא, לא החנות. אני מתכוון למשמעות של המילה. זה המילה לתיאור בן אדם שיש לו אור מעל הראש ומראה את הדרך. זה מה שאנחנו מנסים לעשות. להיות הראשונים ולהראות לאחרים את הדרך".
בספטמבר האחרון גם השקתם את "דובר סטריט מרקט" (השוק ברחוב דובר) בלונדון. מה הרעיון שעמד סביב 6 קומות הכאוס הללו?
"זו חנות של 6 קומות בהשקעה של מיליון ליש"ט, שזה המון כסף עבורנו. הרעיון היה לשלב בין מספר מעצבים ורעיונות וליצור שוק. ההשראה הייתה השוק הישן של קנסינגטון בלונדון, שפעל במאות ה-17 וה-18. כמו שוק, לכל אחד יש את המקום שלו, אין חוקים ויוצרים יחד כאוס מושלם. הזמנו אנשים להצטרף אלינו, אנשים שאנחנו מתחברים אליהם ומאד אוהבים את העבודה שלהם, שיש להם משהו אחר ומעניין לומר: הדי סלימאן (מנהל הקריאייטיב של 'דיור גברים', שמציג בחנות רהיטים; א.י), ראף סימונס, אזדין אלאייה ואלבר אלבז. יש בחנות חיות, בשמים ורהיטים של סלימאן. זה כמו שוק בעולם. אנחנו לא אוהבים את הגבולות בין ארכיטקטורה, אופנה, עיצוב גרפי. לקריאטיביות אין גבולות. זה האמת שלנו, שמובילה אותנו".
במשך כל השנים הללו "קום דה גרסון" יצרה מספר פרויקטים מרתקים, שיתופי פעולה, תערוכות, ספרים וכו'. אתה יכול אולי לספר לי על פרויקטים שלא יצאו לפועל, אם בגלל תקציב, אם בגלל גורל?
"אם יש לנו פרויקט, אנו מסיימים אותו. אנחנו עובדים על פרויקט חדש ועתידי, בחנות בטוקיו שעשינו בה את שיתוף הפעולה בינינו לבין "קולט" (חנות מעצבים פריזאית מאוד מפורסמת; א.י) שנגמר לפני כשישה חודשים. כרגע אנחנו עובדים באותו חלל עם האמן הבלגי יאן דה קוק. הוא עשה את הקומה השנייה ב"דובר סטריט מרקט", והולכת להיות לו תערוכה ב"טייט מודרן" בספטמבר הקרוב. הוא אמן לפני פריצה ועושה עבודת קריאייטיב באותו חלל בטוקיו, שבו אנחנו נפתח חנות לבגדי גברים בלבד שלנו ושל ראף סימונס, שתפתח לשנה בלבד. למקום יקראו 'מן פלייס'".
הסתובבנו כל הבוקר בחנויות מעצבים בתל אביב. מה אתה חושב על סצינת העיצוב בישראל?
"התרשמתי לטובה ממספר מעצבים שביקרתי אצלם. אני שמח לראות שהמעצבים הצעירים בישראל מגלים יצירתיות ומצליחים ליזום דברים לבד. תגיד, אתה כותב בכלל על מעצבים צעירים?".
בטח. הם דור העתיד שלנו, לא?
"בהחלט. מאוד התרשמתי מהקבוצה שנמצאת במקווה ישראל. כך גם אנחנו התחלנו, חנות קטנה, צוות קטן ותראה לאן הגענו אחרי 30 שנה".
מתי נזכה לחנות גרילה שלכם באזור?
"אני ממתין ליזמים מקומיים. בינתיים נראה לי שמתחם מקווה ישראל הוא האזור הטוב ביותר לחנות גרילה שלנו - תעשייתי, צדדי, לא מסחרי ומתפתח".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
