 |
/images/archive/gallery/271/830.jpg אייל שני.
צילום: ע.ש  |
|
|
|
|
| גבי בר חיים ממפה שבעה טרנדים קולינריים עדכניים, מאייל שני ועד פריחתה של הקינואה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גבי בר חיים
14/3/2005 11:05 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
לא ממש: אייל שני
|
|
|
 |
|
|
|
נכון, הוא עושה יופי של אוכל (זאת אומרת, כשהוא לא מתפייט יותר מדי), אבל בלי קשר למה שהוא יודע לעשות ללוקוס, לחשיפה תקשורתית חייב להיות גבול. שכן, בלי ששמנו לב עבר שני טרנספורמציה מפייטן לתאגיד תקשורת משומן: זה התחיל בתוכניות טלוויזיה, המשיך במדור האוכל (המשובח, אגב) במוסף הארץ, ונכון לרגע זה, הגיע לשיא שלילי עם הפרסומת לתמי 4.
למעשה, ובלי התרעה מוקדמת, הפך משרד הפרסום את שני משף קפריזי עם נטיות אמנותיות לסוג של מאמא עוף שנתפסה בפריים, המסביר לילדה על סוד הטריות של המים. וכל זאת - תאמינו או לא - תוך שהוא פוכר מעדנות בין עליה של חסה. מה הוביל את שני לתרום את פניו ושמו דווקא למותג אפרורי של פילטרים? כנראה שכסף. ועדיין - אנחנו לא חייבים לאהוב את זה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חלבה. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
לא ממש: חלבה
|
|
|
|
|
|
|
מגיפת המתוקים היא לא דבר חדש - אבל מה שהתחיל בניינטיז עם הפבלובה, עבר כבר מזמן הילוך לקונסטרוקציות מסובכות (בעיקר לגובה), מרקי שוקולד כבדים ושאר בונבוניירות. ואחרי שיצאתי כאן בעבר כנגד מגיפת שיערות הקדאיף, הגיע הזמן לסמן תפלצת חדשה בתחום: החלבה. שכן, מה שתפקד רוב חיינו כגוש עממיקו בלתי מזיק, הפך להיות אביזר חובה במיטב מסעדות ישראל, כגלידה, כעוגה, בקרם או עם הל. בחיי, הצעד הבא יהיה לדחוף אותו לתוך קניידל, ולשווקו לנו כ'מנה המדגימה את החושניות האקלקטית שבמפגש בין מזרח למערב'. חלאס.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מרק בטטה וחסילונים. צילום: אירית זילברמן
|
|
|
|
|
|
|
לא ממש: מרק כתום
|
|
|
|
|
|
|
קטגוריה שנוצרה כתוצאה מתלונות הציבור. לפי הטענה, האזור שפעם היה חביב יחסית בתפריט, מאוכלס כיום בעיקר בגרברים כתומים ומגוונים: גזר, דלעת, בטטה, ושילובים ביזאריים בין השלושה. כמי שאינה נוטה לכיוון הנוזלי על בסיס קבוע, השתדלתי השבוע לבדוק האם מדובר בתלונה אמיתית, או במרירות הרגילה. המסקנה: מדובר בתלונה מוצדקת. או יותר נכון - בהסתלבטות קשה על חשבוננו מצד המטבח, המופיעה ביותר מדי מקומות, יותר מדי זמן. ראו הוזהרתם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כך צריך פירה להיראות, במנה של מסעדת וינה. צילום: נאור רהב
|
|
|
|
|
|
|
לא ממש: דיזיינר פירה
|
|
|
|
|
|
|
פעם, פירה היה מתפוחי אדמה. מי שרצו להתפרע, היו מוסיפים לו שמנת, או מקסימום עירית או בטטה, בשביל הדאווין. בשנה האחרונה? קבלו: פירה ירקות שורש, פירה סלרי, פירה חצילים ופירה ארטישוק ירושלמי הם רק חלק מהמחיות שתקבלו במיטב מהמסעדות המקומיות. האמת? זה טעים. ובכל זאת, מדי פעם נובטים בנו גם געגועים ליידישקייט - אותו פירה מסורתי, מאותו עידן פרה מתוחכם, או לחילופין, לאכילת אובייקטים במצבם המקורי והמוצק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא ממש: אה, הבנתי
|
|
|
|
|
|
|
לא מדובר בטעות עריכה. 'אה הבנתי', הוא שם הקוד העדכני של מלצריות ארצנו כשהתשובה לשאלת ה'הכל בסדר?' המסורתית שלהן היא 'לא'. ההיתקלות האחרונה שלי עם הז'אנר המחוצף אירעה לפני כשלושה ימים, במקום נחשב מאוד, בעיקר בעיני עצמו. האירוע: אחרי שהמנה נשארה ערירית בצלחת, בשלמותה, התגובה היחידה של הפוסטמה המשרתת אותנו הייתה הנ"ל.
השאלה היא כזו: למה רק במסעדות העילית בארץ נוהגים במקרה שכזה להחליף מנה/ /לזכות/ או לפחות לתחקר את הסועד? סליחה - האם עסקית של צהריים לא מחייבת את אותו יחס, שבסך הכל נותן כבוד לסועד? על כן, המשיכו נא עם התשובות האנטיפתיות שלכן. אנחנו, על יחס כזה, נמשיך שלא להשאיר טיפ.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אהלן, ברווזים. צילום: איי-פי
|
|
|
|
|
|
|
איזה כיף: הברווז מתקאמבק
|
|
|
|
|
|
|
שלא תגידו שלא אמרנו לכם: הברווז, שזה כמו אווז רק יותר נכון פוליטית, הוא החיה שתופסת יותר ויותר תאוצה במטבח העולמי. המגזין האמריקאי "גורמה" כבר הכתיר בגיליון ינואר שלו את השנה הקרובה כשנת הברווז, בטוענה שהנ"ל מתעתד לדחוק גם מהמטבח הביתי את הפרה והתרנגולת, לטובת תדמית אלגנטית יותר בצלחת.
אבל אל פחד, קשה להאמין שבישראל יהיה אובייקט - מכל סוג שהוא - שיקרא תיגר על השניצל המסורתי. מצד שני, כבר עכשיו אפשר לצפות בברווז מככב יותר ויותר בתפריטים של רוב מסעדות העילית בארץ, בעיקר כחזה ברווז, המתבוסס ברטבים מתקתקים על בסיס פירות יער, הדרים או סילאן. אם זו כוס התה שלכם - זכיתם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איזה כיף: קינואה
|
|
|
|
|
|
|
תחשבו מה שתחשבו עליה, הקינואה - ככל הנראה - תחליף במהרה את מקומו של הדיזיינר פירה (ע"ע) ושאר תוספות. למי שלא מכיר את הגרעין, נציין רק שהוא חביבם של בריאותיים למיניהם, בשל תכולת החלבונים הגבוהה שלו, כמו גם בזכות טעם שאוהביו מכנים כ'אגוזי'. חוץ מזה, הוא גם הרבה יותר אלגנטי מדוחן, בשם כמו גם במרקם, מה שמאפשר לו כרטיס כניסה למיטב מסעדות ישראל. במקרה הזה, יעשה כל אדם על פי צו מצפונו. אני, למשל, מעדיפה במקום לראות את הפרסומת של אייל שני. בלופ.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
