 |
כשלוקחים שניה או שתיים לחשוב על זה לעומק, ממש לא מפתיע אותי שלדור שלי כבר לא איכפת ממעדני חלב. כמי שגדלו בשנות השמונים על מילקי, בלרינה/דניאלה או שוקולד-תפוז של מעדן הגולן - ה"אייבי רואד", "פט סאונדז" ו"מארקי מון" של המעדנים, בהתאמה - קשה שלא לשים לב שמאז אותם ימים לא יצא מהמעבדות של שטראוס, תנובה או טרה שום דבר שמחייב ריצה למקרר של הסופר.
מאז, כמו בתחומים נוספים אגב, יצאו פה בעיקר גימיקים, או בני כלאיים, או כל מיני יציאות משונות שמטרתן היתה קודם כל להרחיב ולחזק את המותג, ודברים כאלה, אבל לא שום דבר עם דמיון. ואל תשכחו שישראל היא מעצמה עולמית בתחום מעדני החלב.
גם היציאה האחרונה של שטראוס-עלית בתחום, שמרחיבה את סדרת מעדני הפרה לאזורי הדני, לא נושאת עימה שום בשורה רצינית. מעדני "פרה אגוז" ו"פרה בננה" אמנם עשויים בשיא המקצועיות, עם המרקם המדוייק והטעם המכוונן בעדינות, אבל אין בהם שום דבר שיצליח לרגש או להזיז למי שגדל בשנים הנכונות.
יחד עם כל הווריאציות הפרועות שיצאו לאחרונה תחת מטריית המילקי, קשה שלא להכיר בכך שתעשיית מעדני החלב מצוייה במשבר יצירתי עמוק. הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות במקרה כזה, זה להוציא שיטפון של מוצרים בינוניים במקרה הטוב או כושלים במקרה הפחות טוב, שאף אחד לא יזכור עוד שנתיים. במקרה הטוב.
מחיר: 1.99 ש"ח לגביע. ציון:
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
או במילים: 3 מתוך 5
|
|
|