 |
/images/archive/gallery/304/424.jpg קרן מיכאלי לדפנה לוינסון.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| איתי יעקב לא מבין למה דוגמניות עבר ושחקניות דמיקולו מקבלות פה עבודה ממעצבי אופנה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
18/5/2005 12:34 |
|
|
|
|
|
|
|
על שער גיליון "את" האחרון מתנוססת תמונתה של הדוגמנית הצעירה ליאל דניר מסוכנות "לוק", שנבחרה להוביל את קמפיין הג'ינס של מעצב האופנה האיטלקי ג'יאנפרנקו פרה. אסתי גינזבורג לסוכנות "עלית מודלס", צעירה ממנה בארבע שנים לערך, תוביל בעונה הבאה את הקמפיינים של "ברברי" ו"פרנץ' קונקשן" - צמד מותגים מובילים וחשובים בעולם.
עם הצלחה שכזו ויופי עוצר נשימה לא פחות, קשה לי שלא לתהות מדי יום מדוע מותגי האופנה והמעצבים המקומיים מתנהלים באופן ביזארי בכל הקשור לאופן הייצוג החזותי שלהם. כלומר, בעוד בניכר מצליחות בנות ישראל היפות, בישראל אנו זוכים לפרזנטוריות סוג ד', שבקושי מצליחות לשרוד פלאש אחד בודד של מערך יחסי ציבור.
הקש ששבר את גב הגמל במקרה הזה היה בחירתה של קרן מיכאלי, הפנים הכי יפות שהיו כאן בניינטיז, להוביל את מערך יחסי הציבור של אחת, דפנה לוינסון. מיכאלי, שפניה שחוקות כמו האספלט של כביש הערבה, נראית שם משומשת, עייפה. בשתי מילים: "עושה טובה".
למעט עיניה היפות ונתוני גופה המשודרגים,
מיכאלי נבחרה ודאי כי היא "סיפור חם". נכון, היא לא שופטת ב"הדוגמניות" או אוחזת בפינת סטייל ב"רשת על הבוקר", אבל על פי השמועות היא עומדת להתחתן בקרוב עם החבר הטייס, היא האקסית המיתולוגית של דודי בלסר, ותמיד אפשר לסגור איתה שער + כתבה + לבושה בבגדי המותג + תמונה מתוך הקולקציה, ולקשקש איתה על התדמית המפלצתית שנרקמה בחודשים האחרונים לבטי רוקאווי, הסוכנת שלה.
אבל כאן, לצערי, מתעוררות בדרך כלל הבעיות. כמי שנשלח לא אחת לראיין פרזנטוריות שכאלה - ויעידו על כך עיתונאים רבים - אתה לרוב נתקל במגיפת השעממת, כזו שגורמת לך לפתח בעיקר אנטגוניזם. לא מזמן נשלחתי לראיין איזה האז בין, שבמשך צמד פגישות בחרה להתיש אותי במשחקי כוחות. וזה הכי מצחיק, אגב, כי אחרי שרובן מבלות שבוע אחר שבוע במדורי רכילות ויודעות בע"פ את הנייד של ברק פכטר מ"רייטינג", הן פתאום לא מוכנות לדבר על הדייט התורן שלהן. מצד שני, הן חייבות לתאר בפירוט מה עבר עליהן בשיעור האחרון שלהן בסדנא למשחק מול מצלמה של עופרה ויינגרטן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דנה דבורין משחקת אותה למיקה בשן. צילום: יקי הלפרין
|
|
|
 |
|
 |
|
שימו לב לאבסורד
|
|
|
 |
|
|
|
אבל השאלה המתבקשת היא לא עד כמה מעניינות הפרזנטוריות לכתבה עיתונאית, אלא למה בכלל נבחרו רובן לקדם אופנה? אם נסכים עם ההנחה כי רובן אינן דוגמניות, אלא שחקניות אופי עלק, עולה הדיון על מימד העניין שבהן. על דוגמניות שעשו הסבה למשחק או הגשה דוגמת לינור אברג'יל (יוסף), מלאני פרס (יוסף למשביר החדש לצרכן) או מירי בוהדנה (גולברי), אין לי ולו טרוניה אחת, כיון שאת עבודת הצגת הבגד הן עושות כדבר טבעי.
הצרות מתחילות כשאושיות דוגמת דנה דבורין (מיקה, מאוזנר), שני פרידן (נירית לבב - מי זאת?), אביטל דיקר (ברכה בר און, אורלי גולן) או רוני דואני (בננה) מוזמנות אחר כבוד לעסוק בדוגמנות. נכון שחלק נתנו ידן במקצוע מדי פעם, אבל אף אחת מהן לא ראתה את האטלייה של איב סן לורן או אפילו של ירון מינקובסקי מקרוב. מקסימום אושידה.
לשמחתי, עדיין יש מספר מעצבים שבחרו להאמין שאת עבודת הדוגמנית, אף מגישה שמחזיקה כתבת שער ב"אנשים" לא מסוגלת לעשות. רק שימו לב לאבסורד, בעוד שהמותגים הגדולים מבליטים דוגמניות בקו הראשון (קסטרו, גולף, כאוס, רנואר), המעצבים הקטנים, החתרניים יותר, העצמאיים יותר, בוחרים בכל מיני האז בין. ראויה להרמת גבה גברת מיקה בשן, שבמשך שנים צילמה את בתה היפה אלינור ולא נכנעה ליחסי הציבור, ועכשיו בחרה את דבורין להובלת הקולקציה.
אבל יכול להיות, וזאת רק השערה שלי, שעולם התקשורת, יחסי הציבור והפרסום בישראל, כל כך שבוי בגישת הפרזנטורית המובילה, שאולי, כל שעלייך לעשות הוא פשוט להמתין מספר שנים לא מבוטל בשקט כמו מיכאלה ברקו, להשמין, להרזות כשלושים קילו - כך על פי השמועות - לזכות באיזה קמפיין למותג לא מוביל או חשוב במיוחד, והכול בשביל הכתבה שתתפרסם אוטוטו במוסף סוף השבוע של המדינה. אנחנו לא ממש בעד, גם לא ממש נגד. עד אז, ברחוב נח מוזס שומרים על השתיקה, אבל מוכנים למסור: "ברקו לא בטוח תזכה לשער, מינימום - הפניה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
![]()
|
 |  | | /images/archive/gallery/110/692.jpg  | | | רוני סופרסטאר לבננה | |  | ![]()
|
|
|
|
|
