 |
/images/archive/gallery/306/435.jpg אורו.
צילום: אייל פישר  |
|
|
| מיוחדת, במובן הטוב של המילה |
|
| שגיא כהן הדרים עד מושב גאליה כדי למצוא מסעדה בשם אורו עם קול ייחודי שכולו שלה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
21/5/2005 12:08 |
|
|
|
|
|
|
|
יום העצמאות, או ה"נכבה" כפי שהוא מכונה אצל הפרגיות, הוא יום החיפוש הגדול אחרי המכנה המשותף. זה לא פלא שצלחת חומוס הופיעה על יותר שערים של מוספי חג מאשר, נניח, דגל ישראל. שהרי על הדגל, כפי שכולנו יודעים, השתלט בנק אחד, וצלחת החומוס, בעיקר הקומפלט, עודנה של כולנו.
הבעיה האמיתית מתחילה ביום שאחרי. חלק, מסוחררים משמחת השיפודים ומשתיקת הטלאים במרינדה, ממשיכים גם אחרי שכוך עשן המנגל באותו מאמץ בלתי נלאה בחיפוש אחר מכנה משותף. לא פלא שרבים מהם עושים את זה בתחום הפרעס. שהרי בו בזמן שהשאלה "מיהו יהודי?" עודנה פתוחה כאן למשא ומתן, השאלה "מיהו ישראלי?" הוכרעה מזמן: ישראלי הוא מי שאביו מנפנף כהלכה ודודו מנגב חומוס דאורייתא. האשליה הזו, שיום העצמאות הוא חגה הגדול, שבניגוד לכל מה שאנחנו יודעים כור ההיתוך הבן-גוריוני אכן יצר כאן מכנה משותף, היא בעצם הרציונל של תעשיית המסעדנות שלנו.
ההנחה היא שישראלים יכולים להיות שונים זה מזה כמטרונית עטויית פראדה מרמת אביב ג' מחקלאי קרקעות מלוחות בערבה, אבל שניהם לא יהיו מסוגלים להתאפק מול פילה דניס בתנור (בשמן זית ועשבי תיבול). ומאחר שכמעט כל המסעדות אצלנו
נפתחות קודם כל כעסק ורק אחר כך כמוסד קולינרי, החיפוש הזה אחר המכנה המשותף, היום עצמאותי, גרם לכך שחלק גדול מאוד ממסעדות ארצנו הן בעצם אותה מסעדה.
השאלה היא, וזו שאלה שמתחדדת הודות לפריחה שמתחילה להיות מורגשת בענף (אחרי שנים של ירידות, המחירים במסעדות מצליחות עלו בשלושת החודשים האחרונים בכעשרה אחוזים, וכמות פתיחות הקיץ מספקת פרנסה לגדוד שלם של יחצנים ויחצניות), היא, אם כך, מדוע שאנשים יבואו דווקא למסעדה שלך? והתשובה שרוב המסעדנים שפותחים את מסעדות שיפודי הפרגית, פילה הדניס ומלבי הבית נותנים לשאלה הזו היא, תתפלאו: למה לא? הם הולכים לכל האחרים, למה שלא יבואו אצלי? והם צודקים.
אם המסעדה נמצאת במקום מרכזי, הטבח מסוגל להוציא את הדניס מהתנור רגע אחרי שהפך צחיח, אבל שנייה לפני שהפך לגחלים, ואם על המלבי (תוצרת בית) יש שכבה אלגנטית של תחליף מיץ פטל, באמת שאין סיבה שלא. הבעיה מתחילה כשהמסעדה איננה נמצאת במקום מרכזי, כשאנשים אמורים להגיע במיוחד. או אז למסעדות התפריט האחיד יש בעיה. אדם, עם כל הכבוד, צריך סיבה טובה יותר לנסוע עד מושב גאליה מאשר פילה דניס (בשמן זית ועשבי תיבול).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עוד מבט על אורו. צילום: אייל פישר
|
|
|
 |
|
 |
|
בעיה מסויימת עם הבשר
|
|
|
 |
|
|
|
הבעלים של מסעדת אורו החדשה (בכניסה למושב גאליה) היטיבו להבין את זה. לא פלא, הם באים מענף אולמות האירועים. ואולמות אירועים, תגידו מה שתגידו, מלמדים את בעליהם לפחות לקח חשוב אחד: מה אנשים אוהבים. מה חוזר למטבח ואיזה צלחות צריך למלא פעם רביעית, איזה טעמים פופולריים ואיזה לא, מה הולך ומה לא ילך גם אם תוליך אותו בכוח. לכן, כשהבעלים של אורו לקחו את החלל הגדול והיפה הזה, הם החליטו שהם מקימים מסעדה אחרת. ואורו היא אכן אחרת, במובן הטוב של המילה.
קודם כל, זו מסעדה מפוארת. לא בדיוק מה שהיית מצפה למצוא בתחנת דלק בין יבנה לרחובות: חלל גבוה ורחב ידיים, קיר שכולו מצופה אריחים צבועי זהב, קיר שני, יפהפה, מכוסה בקבוקי יין, סכמת צבעים כהה ומרשימה, בר אלגנטי, שולחנות מרווחים, כיסאות נוחים ובכלל אווירה של חגיגה. ומה שהרבה יותר חשוב הוא החגיגה שבצלחות.
התפריט (שעליו אחראי השף גיא פרץ) הוא תפריט של אוכל צפון אפריקני משודרג. כלומר, טעים כמו אוכל צפון אפריקני, אלגנטי כמו אוכל של מסעדה. הנה כמה דוגמאות מגרות: סרדין מוגדור - סרדינים במילוי ביצי דגים עם ממרח פלפלים, שום וכוסברה מטוגנים בציפוי פריך, או טלה בגלימה - תאנים במילוי בשר טלה קצוץ עם צנוברים ונענע צלויים בריבת בצלי שאלוט ורוטב יין.
וזו רק ההתחלה. התפריט כולל מדור שלם של תבשילי טאג'ין. חלקם (דוגמת טאג'ין קזבלנקה, תבשיל של בשר ראש עם גרגירי חומוס ברוטב אדום) אכן מתבשלים בטאג'ין, אחרים (דוגמת טאג'ין הטלה האפוי בתנור עם פרוסות תפוחי אדמה דקיקות ומתובלות להפליא), רק מוגשים בו.
מנת הפתיחה שנקראת נגיעה מזרחית, שלושה סלטים מעולים עם לחם מרוקאי חם ורך מהתנור, יוצאת מהכלל (בעיקר הסלט המפתיע של גזר עם תמרים ושום, בתיבול שמכיל קינמון שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול). המנות הראשונות מצוינות (הסרדינים הם אחת ממנות הדגים הטובות שאכלתי בזמן האחרון, הטלה בגלימה המוצלח היה יכול להיות טוב אפילו יותר אם הוא היה קצת פחות מתקתק) ומנות הטאג'ין עסיסיות ונהדרות.
המסעדה כשרה, וכדרכן של מסעדות כשרות יש לה בעיה מסוימת עם הבשר. הייתי מתעלם, לפיכך, מסקציית הבשרים בגריל (חוץ מזה, את זה הרי אפשר למצוא בכל מקום) ומתמקד במה שמייחד את המקום: תזמינו את הנגיעה המזרחית, מנות ראשונות, ולכו על תבשילי הטאג'ין. לא יהיה לכם ספק בסוף הערב, אחרי שתשאירו סכום סביר ביותר של בערך 250 שקל לזוג, שטוב עשיתם שטרחתם והגעתם עד למושב גאליה. ועוד יותר מכך, שטוב, טוב מאוד אפילו, עשו הבעלים של אורו המקסימה שהחליטו, ודווקא ערב יום העצמאות, להעז ולא להיות חלק מהעדר.
אורו. תחנת דלק אלון, מושב גאליה. טל': 08-9316617.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
