 |
/images/archive/gallery/305/212.jpg דגם של חוסיין שאלאיין.
צילום: כריס מור  |
|
|
|
|
| תערוכה חדשה שמוקדשת לחוסיין שאלאיין היא סיבה מספיק טובה לפרופיל מדוקדק של מעצב האופנה הרדיקאלי והמרתק הזה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
20/5/2005 17:57 |
|
|
|
|
|
|
|
בחודש שעבר נפתחה במוזיאון חרונינגר שבצפון הולנד רטרוספקטיבה לציון עשור לעבודתו של המעצב חוסיין שאלאיין, אחד ממעצבי האופנה החדשניים והמשפיעים ביותר בתקופתנו. שאלאיין, יליד חלקה הטורקי של קפריסין ובוגר לימודי אופנה בסנט מרטינס שבלונדון, חוקר בקולקציות הנשים והגברים שלו עקרונות חזותיים כמו גם אינטלקטואליים. לראייה, הסופר והעיתונאי ברדלי קווין, פרסם בספר "Fashion Theory Vol. 6 Issue 4" שיצא בנובמבר 2002, את מאמרו המכונן: "הערה: חוסיין שאלאיין, אופנה וטכנולוגיה", בו הוא מסביר שעבודתו של המעצב "מייצגת מערך רעיונות המצביעים על כך שהאופנה והאדריכלות קרובות זו לזו יותר מאי פעם".
התערוכה, שתוצג במוזיאון
לצד תערוכה מעניינת נוספת החוקרת את עבדותם של הצמד ההולנדי ויקטור&רולף, תנעל ב-4 בספטמבר. בידיעה לעיתונות מטעם המוזיאון, צויינו שמות עבודותיו שייקחו חלק. בין היתר, תוצג "The Tangent Flows" - עבודת הגמר שלו משנת 1993, שהורכבה מסדרת בגדים שנקברו באדמה, והוצאו רגע לפני חשיפתם לציבור. הריקבון, המוות ופולחן הקבורה שהיו בעבודה זו, צדו את עיניה של ג'ואן בורשטיין מהבוטיק הלונדוני "Braown's", שביקשה להציג את האוסף בחלון הראווה שלה. מנקודה זו והלאה, הפך שאלאיין לחביבן של ביורק (שמצולמת על עטיפת אלבומה השני "פוסט" לבושה חולצה בעיצובו), עורכות האופנה העולמיות ולאחד הקולות המשפיעים והרדיקליים באופנה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דגם של שאלאיין. מקרב את האופנה לאדריכלות. צילום: כריס מור
|
|
|
 |
|
 |
|
השראה: קוסובו
|
|
|
 |
|
|
|
"בגדיו של שאלאיין הם מינימליים מבחינת מראה אך מקסימיליים מבחינת מחשבה", כותב קווין במאמרו. "העניין העז שלו באדריכלות, אווירודינמיקה, צורת הגוף וזהות, מובילים לעיצובים המבוססים על רעיונות או אשר מבטאים את הפרשנות האישית שלו לדינאמיקה המרחבית [...] האסטרטגיה שלו היא למזג בין הביגוד לבין סביבותיו, לא רק על ידי מתן מראה ארכיטקטוני לתלבושות, אלא גם על ידי בניית הבנה כוללת של סביבות שונות והגורמים השונים היוצרים אותן".
כדוגמה, הוא מביא את קולקציית "Geotrophics" של שאלאיין מאביב-קיץ 97', בה הוצגו "עיצובי כסאות" שייצגו את הרעיון של קיום נוודי וסביבה הניתנת לשינוע. הרעיון התפתח מאוחר יותר באחת הקולקציות המפורסמות ביותר שלו, "After Words" מחורף 2000. התצוגה, שהוצגה לראשונה באולם Sadler's Wells בלונדון, הכילה רהיטים בסגנון שנות החמישים, שאומצו כבגדים לגוף הדוגמניות בסיום התצוגה. כיסויי השולחן הפכו לשמלות, הכיסאות למזוודות והשולחן לחצאית (ראו תמונה). בראיונות קודמים שהעניק, הסביר שאלאיין כי ההשראה לקולקציה הייתה מאורעות הדמים בקוסבו, ארעיות של פליטים המסתירים ואוספים בחופזה את רכושם. עבודת הווידאו שסיקרה את מיצג האופנה הוצגה לפני כשלוש שנים במוזיאון תל אביב ולפני כחודש וחצי בגלריית שנקר.
"חלק מהרעיון היה הסוואה, כך שניתן יהיה להשאיר חפצים במקום מתבקש ועדיין למצאם בעת החזרה הביתה", הסביר שאלאיין לקווין. "זה היה הקונספט מאחורי חלק מהעיצובים. כלומר, שהם היו משהו בעל ערך המוסווה בתור כיסויים לכיסאות שאף אחד לא היה טורח לקחת. דברים כאלו קרו למשפחתי בקפריסין. שמעתי סיפורים על דברים שקרו להם ולכל היתר. איכשהו אנשים היו מתגנבים בחזרה לבתיהם כדי לקחת דברים שהיו שייכים להם - דבר שנאסר עליהם - כך שהראיתי גם כיצד ניתן לרוקן מרחב אט אט, כמעט בחשאי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האסטרטגיה היא למזג בין הביגוד לסביבותיו. צילום: כריס מור
|
|
|
|
|
|
|
בשלט רחוק
|
|
|
|
|
|
|
זהות ומקום נוכחים כיום בעיקר בשדה האמנות והעיצוב, אך גם באופנה מחלחלות שאלות שכאלו. תהיות מקומיות על כיבוש, עקירה, דת ולאום באופן כה מוחצן, עדיין לא נצפו באף אחת מעבודותיהם של המעצבים העכשוויים. מצד שני, כמו שאומרים, אין ציפיות - אין אכזבות. אי לכך, מרתק למצוא את זהותו הקפריסאית-טורקית של שאלאיין, 34, הופכת לאישו בעבודותיו.
במיני ראיון שהעניק לאחרונה לסוזי מנקס, עורכת האופנה של ההראלד טריביון, סיפר: "אני חי על קו התפר בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי. הייתי המום כשאמרו שאני מעצב מוסלמי, אבל אני חושב שזה נפלא שיש מעצב אופנה ששמו חוסיין". הוא עצמו מאמין שהרקע הדו תרבותי שבו צמח, והעובדה שהוא יוצר בלונדון, חושפת אותו ליותר רבדים תרבותיים. "היום הייתי אומר שאני רואה את עצמי בתור מעצב בריטי, בגלל שהתחנכתי בבריטניה", אמר בראיון אחר. "כך שבמונחים של דיסציפלינה אכן עברתי תהליך אנגליזציה, אך בכל האמור ברגישויות שלי, גישתי מתייחסת לאדריכלות, סביבה וטכנולוגיה".
שאלאיין רצה להיות טייס בתחילה ולאחר מכן אדריכל. חלומות אלו השפיעו על עיצוביו יותר מכל, והחלו לבלוט ביצירותיו כבר בקולקציית סתיו-חורף 95' עם שמלת העפיפון ושמלת המטוס המפורסמת, שהגיעה עם לוחות הנפתחים בעזרת חשמל וחושפים חלק מהגוף. זה המשיך לקולקציות ארכיטקטוניות דוגמת הקולקציה הגיאומטרית "Panoramic" מסתיו חורף 98'; ו"Before minus now" מאביב קיץ 2000, שנעשתה בשיתוף פעולה עם חברת מהנדסי הבנייה הלונדונית B Consultants.
זו האחרונה כללה גם את אחת מהשמלות המפורסמות שלו, "Remote Control", שנחשבת עד היום כפורצת דרך. במאמרו מספר קווין, כי השמלה נוצרה על ידי טכנולוגיה מורכבת המשמשת לבניית מטוסים, ושילבה עקרונות אווירודימיים בצורתה ובאסתטיקה שלה. "השמלה ביטאה את הזיקה שבין הגוף לבין המון ישויות בלתי ניתנות לחלוקה ובלתי מוחשיות - כוח המשיכה, מזג האוויר, טיסה, גלי רדיו, מהירות וכו'", כתב. "חלק מזה נעשה במטרה להפוך את הבלתי נראה למוחשי, ולהראות כי הבלתי נראה יכול לשנות משהו ולומר משהו על הזיקה בין האובייקט - במקרה זה, השמלה - לבין האדם הלובש אותה והסביבה שמסביבו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דגם מתוך התערוכה. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
צורת חשיבה חדשה
|
|
|
|
|
|
|
ארבעה עמודים במאמרו מקדיש קווין לאותה שמלה חלוצית, כאשר המסקנה הסופית היא שאותה שמלה "מזכירה לנו שאנו תמיד מגולמים, בעוד שהיא מראה כי הברירות העתידיות של הגילום, ממש כמו ברירות הלבוש, אולי לא תמיד יהיו פשוטות. ככל ששאלאיין ממשיך להרחיב את חשיבתו מעבר לייצוגים אלה, בגדיו דורשים גוף עם בטחון עצמי שיאפשר לו לשאת ביגוד שעדיין מכביד עליו תהליך החשיבה שיצר אותו".
בתערוכה מוצגים דגמים מתוחכמים מאוד, ופחות פריטים לבישים, אבל לא לאנשים כמו מנהל המוזיאון קס ואן טוויסט או לשאלאיין זה מפריע. "צורת חשיבה זו על האופנה עדיין חדשה מאוד", מסכים שאלאיין עם קווין במאמרו שפורסם, כאמור, לפני כשלוש שנים. "אך היא זו שמקדמת דברים. קהל האופנה אינו באמת יודע על טכנולוגיה או אדריכלות, אך הם ידעו בקרוב מאוד".
שעות פתיחה: ג'-א': 17:00-10:00, ב': סגור. מחיר כניסה: 8-4 יורו.
כתובת: Groninger Museum, Museumeiland 1, Groninger
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
