 |
/images/archive/gallery/318/231.jpg ילדה מדגמנת מיניות בתצוגת אופנה בברזיל.
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| איפה עובר הגבול בין משחק התבגרות תמים לניצול, ואיך מתמודדים עם ההתפתחות המינית של הילדים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
עדי כץ
15/6/2005 9:05 |
|
|
|
|
|
|
|
הכל התחיל כשהמלה "כוסית" חדרה הביתה. הבן הגדול, אז בן שבע וחצי, שמע אותה ממדריך בקייטנה, אימץ אותה אל לבו ומאז היא אצלנו, דיירת קבע. בשנתיים שחלפו, נוספו לרפרטואר שלו ושל אחיו הצעיר בשנתיים פנינים רבות, רובן מתחילות באות השביעית. הידע שלהם לגבי משמעות הדברים התרחב גם הוא, והעיסוק בנושא תכוף ומעיק בהחלט.
מיניות אצל ילדים, בדיבור ובמעשה, מעוררת בנו מבוכה גדולה ולא פעם גם דאגה. אנחנו לא משוכנעים שזה טבעי שבן השלוש מאונן במרץ; לא משוכנעים שמשחקי המין של בן השש עם בת דודתו, לא מנבאים את התברגותו לתפקיד האנס הסדרתי הבא, וחוששים שהידע של בת החמש בתחום, מעיד שעברה חלילה תקיפה מינית. ומה פתאום הם רוצים
לגעת בציצי של אמא ומתעניינים ב"בולבול" של אבא? האם ההתנהגויות המיניות שלהם טבעיות, או שזהו תוצר של שטף האינפורמציה במדיה והפתיחות המוגזמת שלנו ההורים?
"המיניות מתעוררת ממש עם הלידה", מרגיעה מאירה פלשטיין, מנחה בכירה לחינוך מיני. "ויש אומרים שנצפתה זקפת דגדגן עוד בקרב עוברות ברחם. האוננות מתחילה כשהתינוק מצליח להשתחרר מהחיתול ולגעת באיבר המין, כשבת השנתיים מתחככת בפינת המיטה, ותלוי מאוד איך ההורים מגיבים לזה. אם הם היסטריים, מביעים הסתייגות או מבוכה, זה מסר ראשון שמשהו לא בסדר. אם הם לא עושים מזה עניין, ויותר מזה, אם יש בין שניהם ליטוף, מגע וחום, הם מעבירים לילד מסר חיובי לגבי המיניות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לגמור מהר וללכת
|
|
|
 |
|
|
|
אבל מעבר למנגנונים הגופניים הטבעיים, ילדים לומדים היום, לדברי פלשטיין, על מין מהמתרחש סביבם, גם ללא סיוע של ההורים. "היום ילד מקבל חינוך מיני מהטלוויזיה, מפרסומות, משיחות של מבוגרים, מאורח החיים, והשאלה היא האם ההורים ייקחו בזה חלק, או שישאירו את זה ליד המקרה. הורים נבונים כן ייקחו חלק, אבל כדי לעשות את זה נכון, גם ההורה צריך לעבור דרך ולהבין שמין זה דבר טוב. אם הוא יבין שהיכולת שלנו ליהנות את עצמנו בילדות וגם בבגרות היא דבר נפלא, טבעי ונורמאלי, הוא ישמח אפילו לגילויי המיניות של הילדים, מובן שבתנאים ובמצבים מסוימים".
אז איך צריך לנהוג כשההתעוררות המינית מתחילה?
"קודם כל, צריך להסביר לילד שאוננות היא דבר פרטי. היא לא אסורה ולא מגעילה, אבל נעשית לבד בחדר, וזה באמת מה שרוב הילדים עושים. בגילאים הנמוכים אפשר לראות ילדים מאוננים בגלוי, אבל בהמשך הם מבינים שצריך לעשות את זה בפרטיות וגם שהחברה לא מרוצה מזה. אז מתחילים גם רגשות האשם. התהייה העיקרית של ילדים היא לגבי המינון והתשובה צריכה להיות, שזה בסדר עד כמה שזה לא מפריע לחיי היומיום. תחושת האשם עלולה להוביל, בין השאר, לאוננות חפוזה, ובנים מסגלים גישה שצריך 'לגמור מהר וללכת'. בבגרות הם יגלו, שכדי ליהנות עם בת הזוג, הם צריכים להשהות את האורגזמה שלהם ולשלוט בה".
אבל בעוד שעם האוננות מוכנים רוב ההורים לחיות, בתנאי שתתרחש הרחק מעיניהם, הגילוי של ילדים הבוחשים זה באיבריו של זה, כבר מעורר פאניקה של ממש. "אם הם קטנים והפרש הגילאים קטן, זה יכול להיות חלק ממשחק, 'רופא וחולה', 'אבא ואמא' וכו'. זה קורה בין אחים ובין חברים, גם בני אותו מין, ולא מעיד על נטייה הומוסקסואלית בעתיד. זה חלק מהסקרנות המינית ואין כאן ניצול, או אלמנט פתולוגי".
מתי העניין מתחיל להיות בעייתי?
"כשהפרש הגילאים בין הילדים גדול מארבע שנים, כשהקטן פחות בר דעת, מתחילים לראות סכנה של ניצול מיני. כאן כבר אין שיתוף, רמת הגירוי שונה, ההתפתחות שונה. בחברה שלנו יש המון מקרי התעללות במשפחה, שברוב המקרים נופלות לו קורבן ילדות חסרות ישע, ואח גדול הוא דמות שנותנים בו אמון. לכן צריך להיות ערניים לדברים האלה. להפריד בין החדרים, לא לתת לישון ביחד, להסביר שזה לא בסדר, כי לפעמים גם הגדול לא מבין את זה, ולא להגיע מייד למסקנה שיש לנו עבריין מין בבית. בנוסף, חשוב לתת חום ותמיכה לא רק לקורבן, אלא גם לצד השני, כי אולי הדברים נעשו בתום לב. אם זה חוזר על עצמו, כדאי לפנות לאיש מקצוע".
כתובת אפשרית היא המרכז למניעה וטיפול באלימות מינית בקרב ילדים (טל': 03-6477898) של עמותת על"ם. "צריך לברר האם מדובר בסקרנות טבעית או בבעיה", אומרת ד"ר טליה אתגר, פסיכולוגית חברתית ומומחית בנושא תקיפה מינית, העומדת בראש המרכז. "האם זהו ילד שסקרן באופן כללי, או שסקרנותו מכוונת למין בלבד? האם זהו שעשוע מזדמן, או עיסוק אובססיבי? האם הוא מפסיק כשאומרים לו, או לא מצליח להיגמל מזה? האם הוא משחק עם חברים במגוון משחקים ובהם משחקי מין, או רק באחרונים? והאם שני הצדדים שווים, או קרובים בגיל וברמת המשכל, כלומר האם יש הדדיות".
כשהורה מגלה שדפוסי ההתנהגות המינית אצל ילדו הם בעייתיים, יש להקפיד קודם כל על העברת מסר חד משמעי נגד הדברים האלה. "זה צריך להישמע נחרץ כמו ה'לא' שאומרים כשילד תוקע מברג לשקע החשמלי. לצערנו, כשמדובר בנושא שמביך את ההורים כמו מין, המסר הוא לא מספיק ברור. צריך להבהיר לילד שזו התנהגות לא מקובלת בגיל שלו, ובדרך שבה הוא עושה זאת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
משחקים זה בסדר. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
אפילו מין אוראלי
|
|
|
|
|
|
|
"נסענו לא מזמן לצימר שהיתה בו קומת גלריה לילדים", מספרת אפרת (כל השמות בכתבה בדויים, למעט שמות המומחים), אם לבן 16 וחצי ובת 11 וחצי, "ואוטומטית שמתי את שניהם למעלה. פתאום הבנתי שכבר אי אפשר שהם יישנו ביחד, וזה נורא הלחיץ אותי. את קולטת שדברים השתנו. כבר כמה שנים, מאז שהוא היה בן שבע או שמונה, אני לא הולכת לידו עירומה, ואפילו לא בלי חזייה, כי לא צריך את הגירויים האלה בבית. גם אם אני הולכת עם חולצה קצת שקופה, אני רואה שהוא מסתכל".
מה לגבי הבת?
"גם את הבת שלי אני מלמדת לשמור על גבולות, כי היא לא מודעת לזה. אני מסבירה לה שהיא כבר לא ילדה, והיא לא יכולה להסתובב עירומה בבית, כי אח שלה מתבאס. האמת שגם אני נורא נלחצת מזה. כשניסיתי לדבר עם הבן שלי על קונדום, הוא התעצבן, ואמר שאני לא אחשוב שכולם כבר עושים את זה בגיל שלו. היום הוא כבר לא רוצה לדבר על הנושא הזה, אבל כשהוא היה קטן הוא שאל שאלות. בגיל ארבע הוא החליט שהוא שם כיסא ליד המיטה שלנו כדי לראות איך באים ילדים לעולם".
רונית , אם לבת שבע ובת שלוש וחצי, קיבלה לפני כמה חודשים דיווח מהגננת על בתה הצעירה, שזו נמצאה בפינת החצר בגן עם אחד הבנים, כשמכנסיה מופשלים והיא מציגה לו את איבריה. "די נכנסתי להיסטריה", היא מספרת. "דיברתי עם אמא של הילד וגם היא נורא נלחצה. באנו לשיחה עם הגננת והיא אמרה שזה היה אירוע חד פעמי ושהיא תשתדל לשים עין. בעלי ואני לא נרגענו והתייעצנו עם פסיכולוגית, אבל היא אמרה שבגיל הזה טבעי שמשחקים במשחקי מין מתוך סקרנות, וזה לא אומר שיש בעיה. בכל מקרה, מאז כל פעם שבא חבר לבת שלי אני עושה תצפיות".
לדברי פלשטיין, רואים היום אצל ילדים גם פעילות מינית מתקדמת יותר מהצגת איברים, אפילו מין אוראלי. "ברור שזה דבר שהם ראו בטלוויזיה או במקום אחר. זו לא פעולה טבעית שעולה בדעתו של ילד, זה משהו נלמד ורואים את המשחקים האלה אפילו בגיל הגן. אבל זה היה קיים גם בעבר. כשמבקשים אנשים מבוגרים לשחזר את החוויות המיניות הראשונות שלהם, הרבה פעמים עולים משחקי המין מהילדות".
בקיאות יתר אצל ילד בנושא לא יכולה להעיד על תקיפה מינית שעבר?
"לא בהכרח. סימנים של תקיפה מינית הם רבים ומורכבים, הסתגרות, ירידה במצב הרוח, גמגום, הרטבת לילה, סיוטים, התנהגות אלימה ועוד".
הורה שתופס את ילדיו בסיטואציה שכזאת, צריך לדברי פלשטיין להגיב בצורה שקטה ובלי דרמות. "לומר לילדים להתלבש, להסביר שזה דבר שלא נעים לראות, שזה מעשה שמבוגרים עושים כשהם אוהבים, ושזה לא מתאים לילדים. לא לתת הרגשה שזה דבר נורא; אבל שוב, לבדוק שאין צד מנוצל וצד מנצל, ושזה לא נובע מצורך לחפות על דימוי עצמי נמוך אצל אחד הצדדים".
איך עונים על שאלות של ילדים על מין?
"תחום אחד הוא שאלות על אוננות, שעליהן צריך לענות בצורה ברורה, שאנשים נהנים ממגע באיברי המין שלהם, ואין בכך שום רע. כשהורה נשאל על חיי המין שלו, לעומת זאת, צריך לשים גבולות ברורים, אבל בנעימות ובלי כעס. לומר שזה דבר פרטי, שההורים אוהבים זה את זה, אבל בשום אופן לא להיכנס לפרטים".
באיזה גיל הורה צריך להתחיל להסתיר את מערומיו בפני הילד?
"יש שחושבים שאפשר להיות עירום במשפחה כל החיים, אבל רוב הפסיכולוגים חושבים שבסביבות גיל חמש, ילד מתחיל להרגיש מגורה וגם מאוים מהעירום של ההורה; אך ההורה צריך להרגיש את הילד, אין כאן קביעה ברורה. אולי כשהעירום הוא טבעי וחלק מהחיים, זה מוריד את ההיבט המיני".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בגלל הטאבו
|
|
|
|
|
|
|
דור הררי, פסיכולוג חינוכי ומרצה במכללת סמינר הקיבוצים, טוען שדיבורים על מין, שימוש במילים גסות, או אפילו מעשים מיניים בגיל טרום התבגרות, אינם קשורים בהתעוררות המיניות. "המיניות, העיסוק, הסקרנות לגעת ולדבר על זה, קיימת מגיל אפס ורק ביטוייה משתנים עם הגיל. ילדים שמשחקים במין מחקים את המבוגרים בלי להבין את המשמעות. זה לא הדבר האמיתי. מיניות במובן של סקס, מתחילה רק בגיל ההתבגרות. בסביבות גיל 10-9 יש כבר התחלה של שינויים ומחשבה על הנושא, התנהגות פרה-מינית, למרות שאין עדיין תהליך גופני. זה פותח בגיל הזה אופציה להשתעשע במיני התרסות. מי שמעז לומר מילים גסות ומיניות, נחשב למגניב אצל החבר'ה ומצליח לעורר מהומה בבית. זו חלק מבדיקת הגבולות. זו גם תוצאה של הסוציאליזציה. אם מין לא היה כזה טאבו בחברה שלנו, הילדים לא היו עסוקים בזה".
איפה עובר הגבול?
"כשזה יתחיל באמת להעסיק את הילד, יביך אותו לדבר על זה. אז פתאום הוא יסגור דלת, יסתגר בשירותים. הוא רוצה להציץ בחוברת הפורנו, או באתר הסקס באינטרנט בלי שיראו אותו. בעניין הזה אין חוכמות, זה לא יקרה לפני שזה צריך לקרות".
אבל לצד ההתפתחות הטבעית, נוצרים גם עיוותים בהשפעת עודף המידע. "כשקוראים בעיתון שבני 13 אנסו בת 12, ברור שזו תוצאה של הפורנו, הטלוויזיה, האינטרנט, ששותלים לילדים האלה מסרים ואינפורמציות טרם זמנם וגורמים לתפישת מין מעוותת; ובפעם הראשונה שיש להם זקפה, הם אונסים. הדמויות הנשיות והגבריות והאקטים שהם רואים במגזינים ובסרטים הכחולים, מביאים לתפישות מוטעות. אין להם בגיל הזה כישורים להבדיל בין רגשות, ערכים והתנהגות. הם לוקחים את כל הסיפור לצד הטכני שלו ומגיעים לזה עתירי ידע, אבל לא בשלים רגשית".
גם הררי מאמין שתגובה שלווה ועניינית של ההורה לתפישת ילדיו על חם, היא המועדפת, אך חשוב שיהיה מסר בצידה. "צריך להפסיק את זה בתקיפות ולהבהיר שהעניין כשלעצמו בסדר, אבל חשוב עם מי עושים, מתי ואיפה. כדאי, בהזדמנות אחרת, לקיים שיחה יותר משמעותית בנושא".
עירום הורי בנוכחות הילדים הוא בסדר, לדעתו של הררי, כשהוא בא בקונטקסט חברתי-תרבותי מתאים. "במשפחה שחיה בסגנון פתוח, זה יכול להתאים; אבל בתרבות העירונית הנורמטיבית שרובנו חיים בה, הורה לא יכול להרשות לעצמו ספונטאניות, כי הוא מודל לחיקוי. כשילד נחשף למסרים מיניים או פרובוקטיביים מההורה, ואחר כך דורשים ממנו לא להתנהג כך, יש בעיה".
אבל לא רק עירום, גם לבוש פרובוקטיבי של ההורה יכול להיות בעייתי. הררי חושב שבנושא הזה הגבולות מיטשטשים, כי החברה כולה כיום מתלבשת נועז. "לפעמים נערה מתבגרת מתלבשת יותר סולידי מאמא שלה, אבל אין כאן מרשם. כל הורה צריך למצוא לעצמו את המינון הנכון של סייגים וגבולות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
