 |
/images/archive/gallery/122/272.jpg עינת ניב.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| עינת ניב כורעת תחת רשימת מטלות שמגיעה מרעננה עד פ"ת. דרך ריו דה ז'נרו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
עינת ניב
15/6/2005 11:06 |
|
|
|
|
|
|
|
לזכור שחגים הם עניין חולף ושחג השבועות שאני נלחצת בגללו כל כך יעבור עם הזר לראש ועם החולצה הלבנה למסיבת הכיתה ועם הטנא (רגע, שבועות זה החג עם הטנא?) ושהמטרה האמיתית שיש להתביית עליה היא מציאת קייטנה הגונה. בינתיים, לקבוע עם אמא של בן למסיבה של הכיתה. לשאול אותה אם היא מתכוונת לבוא עם חולצה לבנה כמו שכתוב בפתק (משמין!), או שאנחנו יכולות לחפף יחד בשחור המסורתי. לבקש שתביא את הכיסאות המעולים שבעלה גרר למדורה של ל"ג בעומר.
לברר אצל הורים על קייטנות. לברר בעיקר עם הורים של בנות. ככה גם נצא פי.סי, וגם נבטיח שהילד יחזור שלם הביתה. אפשר לבדוק גם עם אמא של עילי. הוא לא בנות, אבל נדמה לי שהוא לא כל כך בעניין של מכות. לשאול את הילד אם הוא רוצה בכלל ללכת לקייטנה. אם הוא לא, להציע לו להישאר נעול בחדר עד סוף אוגוסט.
להעיף מהחדר של הילדים כל מה שלא צריך. לאסוף בשקית גדולה את כל הבגדים מהקיץ שעבר שלא עולים עליהם יותר ולהניח מקופל יפה בפתח של המעון לנשים מוכות. הם אמרו שהם צריכים בגדים. הסקוץ' בסנדלים של הילדה נקרע. לקנות "סופר גלו". אם לא עוזר, לחזור לחנות ולבקש תיקון. באותה הזדמנות לקנות עוד זוג. כדאי שהיא תנעל משהו בזמן התיקון. חם בחוץ.
לקנות לילד בגד ים. זה היפה משנה שעברה מסתיים עשרה ס"מ מעל הברך שלו. לצרף גם אותו לשקית הבגדים, למרות שהוא חדש. להעלים את בגד הים הגלותי שאמא שלי קנתה לו. מספיק התבאסנו ממנו לפני שבועיים בים המלח. לקנות לי כרטיסייה חדשה לבריכה. לחדש את שיעורי השחייה לילד. לבדוק מה מצב השחייה אצל הילדים בכיתה. אם חצי עוד לא יודעים, אפשר לדחות בחודש. לבקש, להתחנן, לכרוע ברך, להציע הצעות מגונות לאבא של הילד - אולי זה יגרום לו סוף סוף ללמד אותו לנסוע על אופניים בלי גלגלי עזר.
להתקשר לספקית האינטרנט. לבדוק למה חשבון האינטרנט הוכפל החודש. להתקשר ל"טיפת חלב", לקבוע לילדה תור לחיסון של גיל שנתיים. טוב, של שנתיים וחודשיים. לעשות כבר את האיסוף שתן. לשלוח את האבא של הילדים לכל הבדיקות שצמודות כבר חודש למקרר. לבדוק אם הן עדיין בתוקף. לקנות מגבות לבנות חדשות. הלבנות הישנות כבר לא לבנות, למרות שהטבעתי אותן ב"טייד" והרתחתי את האמא שלהן. לקנות טמפונים. לקנות "אקמולי". לקנות שמפו נגד שבירת שיער. משהו חייב לעבוד. לקבוע תור לרופא. למה הנשירה הזו? אני צריכה אבץ? לקבוע תור לגוונים. או יותר טוב לקבוע לרונית, להסתפר אצלה, ואז ללכת לעשות גוונים אצל פטי. ככה השיער יותר קצר, ובמקום 500 זה נהיה 400 שקל. להגיד לאמא שלי שזה עלה רק 300. להגיד לג' את האמת, שקרעו לי את הצורה, ושעם החמצן הסגול שמורחים לי בשיער, הייתי מחמצנת לה את השפם בכיתה ח' בחמישה שקלים.
לשכתב את קורות החיים שהתחלתי לכתוב לפני שבוע. לתת לאורן לקרוא, וגם לג', וגם לאורית. ולכל מי שיסכים להעיר את הערותיו החכמות, בעצם. לחשוב מה אני באמת רוצה. זאת אומרת, להכיר בזה שאני באמת רוצה את מה שאני רוצה. לקבוע עם ליאת ועם עדנה. יהיו להן עצות מפתח בעניין. ללכת לקחת את הילדים מאמא שלי. להשכיב אותם לישון. להוריד שערות מהרגליים ולשחות מחר על הבוקר. בעצם, להתחיל בכלל ממחר בבוקר. תאריך מעולה, אגב, המחר בבוקר הזה.
אי אפשר להשאיר תגובות. אפשר לשלוח מייל.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
