 |
/images/archive/gallery/344/332.jpg מנה בפרי מגדים.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| פרי מגדים שבמזכרת בתיה לא מתנצלת על ריח הטחול הניצלה, ועל כך מגיעה לה נשיקה משגיא כהן |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
13/8/2005 10:08 |
|
|
|
|
|
|
|
אדם נכנס למסעדה, מתיישב ושואל את המלצר: "נו, מה יש לך?". " יש לי", עונה המלצר, "רגל קרושה, כבד קצוץ, טחול ממולא...". "בחייך", קוטע אותו הלקוח, "צרות יש לי משלי. מה יש לך לאכול?".
קל להיזכר בבדיחה הישנה הזו כשמעיינים בתפריט רחב היריעה של מסעדת פרי מגדים שבמזכרת בתיה. זה לא תפריט, זו אנציקלופדיה. מה אין בתפריט הזה? מקורקבני אווז ועד טחולי עגל, מכבדי עוף ועד זנב בקר, ממח עגל ועד חזה אווז, מכליות עגל ועד עצמות בקר. יש משהו מרתיע בתפריט זואולוגי כל כך: ברור שמסעדה כזו (ובעצם, אף מסעדה) לא יכולה להחזיק במלאי את כל החלקים, של כל החיות, ולהתקין אותם במקום. וכשלוקחים בחשבון שבעניין חלקי הפנים טריות היא מילת המפתח, בכלל מתקבלת קומבינציה די מאיימת.
ובכל זאת, לא רע. לגמרי לא רע. הדבר הנחמד ביותר בפרי מגדים הוא הריח. אחד המאפיינים הבולטים של הציוויליזציה האמריקנית הוא הפוביה שלה מריחות. מספיק להסתכל על הפרסומות בערוץ אמריקני (כולל הערוצים האמריקניים שלנו) כדי להבין במה מדובר: חרדה מריח גוף, חרדה מריח פה, חרדה מריחות נשיים. ובכלל, חרדה מכל מה שעלול להזכיר שאדם הוא לא פסל שיש קלאסי במוזיאון. החרדה הזו מריחות - שיש עליה מאות ואלפי מחקרים שלא ניכנס אליהם כאן - מצאה את דרכה גם למסעדות אמריקניות ולמסעדות שמושפעות
ממסעדות אמריקניות: אלה מסעדות בלי ריח. למנות, לפעמים, יש ניחוח. ריח אין להן אף פעם. קצת מוזר, בהתחשב למשל במורשת המפוארת של הדיינר האמריקני, שכשהיית נכנס לתוכו היה מכה בך ענן מגרה של ריחות בצל מיטגן, ביצים מוקפצות על הגריל, המבורגר מבעבע ורוטב מייפל.
ובכל זאת, מסעדות מודרניות מקפידות מאוד שהלקוח יוכל לטפח את האשליה שהאוכל שמוגש לו הוא משהו מלאכותי - בדיוק כמו סוג מסוים של נשים - חסר ריח, אבל מדיף ניחוחות קנויים. לא מעט מסעדות מודרניות באירופה אימצו את הגישה הזו, ולמען האמת, כבר היו מבקרי מזון צרפתיים שטענו, לא לגמרי בצחוק, שהדרך להבדיל בין ביסטרו למסעדה היא על פי הריח: אם הריח הוא של בשר מתבשל ביין אדום, זה ביסטרו, אם הריח הוא אובסשן לקלווין קליין, זו מסעדה.
על פי ההגדרה הזו, פרי מגדים היא בלי ספק ביסטרו. מן המטבח עולה ניחוח נפלא של רוזמרין, בשר ניצלה ובישול עשיר רטבים שמזכיר את האוכל לפני שהתאורטיקנים השתלטו עליו. גם המסעדה עצמה מזכירה ימים אחרים. היא מתוקה. אין לזה מילה אחרת. צריף עם גג גבוה שלאורכו פזורים שולחנות לא אחידים, אבל נוחים מאוד, ועל קירותיו תלויות בחוסר סדר מוקפד כרזות אמנותיות. וכך, כשאתה יודע בדיוק איפה אתה נמצא, אתה גם יודע בדיוק למה לצפות מהאוכל. והוא לא מאכזב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
פרי מגדים. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
מעורב ירושלמי משובח
|
|
|
 |
|
|
|
כדי לבדוק אם התפריט הוא התייהרות או רשימת מצאי אמיתית בחרתי שתי מנות שנראה היה לי שתשובתה של המלצרית עליהן תהיה,"'צטערת". לא 'צטערת ולא נעליים. התגובה היחידה לטחול הממולא היתה שכדאי לי לקחת בחשבון שזו מנה שמנה וחריפה. בעל הבית הצטרף כדי להבהיר שהטחול ממולא בכבד עוף ובשומן כבש. כשאמרתי לו שהדבר היחיד שמעניין אותי הוא אם היא טעימה, עלה דוק מצועף בעיניו: "אני אוכל כל יום שתיים-שלוש פרוסות ממנו", הוא ענה.
המלצה טובה מזו לא יכולנו לקבל. ובאמת הטחול היה מנה טובה. כפי שניתן לצפות, זו לא מנה שנעשתה היום (או אתמול) אלא מנה שחוממה, והתוצאה היתה שכבד העוף היה יבש ומפורר, ולמרות זאת החריפות המתונה של המנה עם טעמי שומן הכבש שחילחלו לטחול (העגל) יצרו מנה שהזכירה, משום מה, מעורב ירושלמי משובח.
כשלשולחן הגיעה פיתה ירושלמית קלויה, ונאמר לנו שכדאי לאכול את הטחול על הפיתה, השמחה היתה שלמה. הפיתות הירושלמיות, כידוע, שמנמנות ומתקתקות, וטעם הפיתה באמת עטף באופן נפלא את הטחול. מנה שאם היית צריך לנקד לפי הספר, יש בה אינסוף פגמים. אבל אם אתה צריך פשוט לאכול אותה, חייבים להודות שזו היתה מנה מענגת מאוד.
מנה אחרת, קורקבני אווזים (איזה קורקבנים ואיזה בטיח: אלה קיבות אווזים) ברוטב חום עשיר, היתה מענגת לא פחות, והלחם שהגיע איתה - הפעם לחמניות קטנות ומתוקות - ספג את הרוטב העשיר בהצלחה כזו, שהצלחת חזרה למטבח נקייה ומבהיקה.
מנה ראשונה אחרת, רביולי במילוי גבינות צאן, היתה אולי המנה הטובה בארוחה: הבצק היה נגיס ועשיר טעם, ומילוי גבינות הצאן היה עדין ופיקנטי. הרוטב השמנתי הסמיך שבו הגיעה המנה הזו נעלם - מעשה שטן - גם הוא. ובכלל, רטבים זה עניין חזק מאוד כאן. השארנו קרוב ל-300 שקל (שני אנשים, רק קינוח אחד). לא זול. לגמרי לא זול.
פרי מגדים. רוטשילד 3, מזכרת בתיה. טל': 08-9340856. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
