קיצור תולדות הקונדום: סקס, פרעונים ומעיים של עיזים
השתמשו בו בטקסים פולחניים, ייצרו אותו משלפוחיות דגים וממעיים של בעלי חיים, נלחמו איתו בעגבת וקזנובה לא זז בלעדיו. לרגל חג האהבה החלטנו לחקור את תולדות אמצעי המניעה הוותיק בעולם: הקונדום
ברחבי העולם מציינים היום את יום ולנטינוס הקדוש או בשפה העממית ה"ולנטיין" – חג האהבה. אחד הכוכבים הסמויים של היום, שלא מרבים לדבר עליו, הוא אמצעי המניעה העתיק והוותיק ביותר: הקונדום. למרבה הפליאה, הקונדום הפציע לאוויר העולם לפני 2,000 שנה לפני הספירה במצרים הפרעונית. נכון לראשית המאה ה-21 מדובר באמצעי המניעה לגברים הנפוץ בעולם ושני בתפוצתו רק לגלולה למניעת הריון, מבין כל אמצעי המניעה.
מקור השם הוא נושא שנוי במחלוקת. יש הטוענים כי ד"ר קונדום, שהיה רופאו של מלך אנגליה, צ'ארלס השני, בשנת 1640 המציא עבורו את הקונדום. אחרים טוענים כי הוא בא מהמילה הלטינית "קונדוס", שמשמעה כלי קיבול. מנגד, הצרפתים, טוענים כי הוא הומצא בעיר "קונדום". בעיר זו נערכות מידי שנה תערוכות בנושא, וראש העיר חושב להקים בעיר את מוזיאון הקונדום.
בכל שנה נמכרים יותר מ-20 מיליון קונדומים ביחידות בודדות ברחבי העולם, אך בחינת ההיסטוריה שלו מגלה כי ההבדלים בין אמצעי המניעה המודרני לזה שהיה בשימוש לפני אלפי שנים אינם גדולים כפי שהיה אפשר לצפות.
עדויות לשימוש בקונדומים קיימות כבר במצרים העתיקה, שם השתמשו בקונוסים מבד. בין היתר נמצאו גם ציורי קיר ומגילות שתוארכו ל-2,000 שנה לפני הספירה, המסבירים כיצד עושים בו שימוש. באותה תקופה גברים במספר שבטים מצריים קדמוניים, כך מראים הממצאים, נהגו לעטוף את איבר מינם בשרוול בד צבעוני בעת קיום יחסי מין.
קונדום הבד הצבעוני היה ככל הנראה בעל שתי מטרות עיקריות: הקטנת הסיכויים להדבקות במחלות מין שונות וכן אמצעי ששימש כחלק מפולחן טקסי שנקשר ביחסי מין. קצת מאוחר יותר, השתמשו הרומאים בעור, שלפוחית שתן ומעי של עיזים כבסיס לקונדום. למעשה, עד היום ניתן למצוא קונדומים העשויים מאיברים של עיזים.
קפיצה למאה ה-16 חושפת שימוש ראשוני בקונדום כאמצעי הגנה מפני הדבקות במחלות מין. בתקופה זו, רופא איטלקי בשם גבריאל פלופיו ביצע ניסויים עם בדי פשתן וצמר כאמצעי למניעת מחלות כגון עגבת. הקונדומים שאותם הוא מתאר היו עשויים מבדים שנטבלו בתמיסה כימית מסוימת ויובשו טרם השימוש בהם. אותן פיסות בד שימשו לכיסוי של עטרת הפין בלבד, וכדי לסייע בשימוש פיסות בד אלה הוחזקו על ידי סוג של רצועה שהייתה מחוברת אליהן.
במחקרו עוסק פלופיו בעגבת, לה הוא קורא "המחלה הצרפתית", ומציין כי שימוש בקונדומים יכול למנוע את ההידבקות בה. מתוך 1,100 הנבדקים שלו, אף אחד לא נדבק. אפילו על קזנובה, המאהב הנודע (1798 – 1725), נאמר שהשתמש באמצעי המניעה המוקדם, כדי להגן על עצמו ממחלות מין ולהימנע מהריון לא רצוני.
עד השנים המוקדמות של המאה ה-18 יוצרו הקונדומים ממעיים של בעלי חיים, בדי פשתן, שלפוחיות של דגים ועוד. חלק מהסוגים היו רב פעמיים, שכיסו את איבר המין בחלקו ולא הולבשו לכל אורכו. במהלך המאה ה-19 חל שינוי נוסף בעולם אמצעי המניעה כאשר מרבית החברות אשר עסקו בייצור קונדומים עברו להשתמש בגומי, העשוי משרף של עץ הגומי, כחומר הגלם עיקרי.
בשנים הבאות הפכו הקונדומים למוצר פופולארי ורק ב-1930 החל ייצור קונדומים מלטקס נוזלי, החומר שממנו מייצרים קונדומים כיום. בתחילה, ממש כמו גלולות ההיריון, הקונדומים ניתנו רק במרשם. השימוש בקונדומים נעשה תחילה על ידי זונות, לצורך מניעת התפשטות מחלות מין. אך במהרה הבינו שהקונדום יכול להיות יעיל גם במניעת היריון, וגברים החלו להשתמש בו גם עם בנות הזוג שלהם.
עד למאה ה-20 היו הקונדומים אסורים למכירה במקומות רבים מטעמים דתיים. אך הגבלת מכירתם השתנתה במלחמת העולם השנייה, שאז חנויות שפעלו בבסיסים האמריקאים חויבו למכרם, בין אם מדאגה להכנסת נשים להיריון ובין אם ממטרה למנוע הכנסת מחלות לשטחי ארה"ב. עד היום הכנסייה הקתולית אוסרת על שימוש באמצעי מניעה. האפיפיור יוחנן פאולוס השני אסר על שימוש בקונדומים גם לצורך הצלת חיים על ידי מניעת הידבקות.
לאורך השנים, חברות הקונדומים התחילו להציע מגוון קונדומים על מנת להתאים לקהלים שונים ולגוון את חיי המין. כך לדוגמה ניתן למצוא היום קונדומים מחוספסים ובטעמים של המותג R3 ושל מותגים אחרים.
אקו"ם