 |
/images/archive/gallery/113/875.jpg שי בן צור.
צילום: גלובל לב  |
|
|
|
|
| שי בן צור, מהיציאות המבריקות של מוזיקת העולם, השיק דיסק חדש וקפץ מרג`סטאן לסיבובון הופעות. האווירה: אירוטית. מושא התשוקה: אלוהים
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד
8/6/2004 19:12 |
|
|
|
|
|
|
|
"אני מברך את השמש,
אני מברך את הפרחים,
אני מברך את החברים ואת הזרים,
אני מברך את הפסל, את התמונה ואת האבן,
כי בָכל אתה" (שי בן צור, מתוך "היאם")
לפני כל שיר הוא מקריא את הטקסט,
מתוך יראת כבוד למילים, למסורת או סתם בגלל שהמבטא ההודי עלול להישמע לא מובן. הודים וישראלים, חבורה מכובדת של נגנים וזמרים עם לב חם נותנת את הנשמה על הבמה, פותחת שערי שמים, באצילות ובצניעות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הרבה לפני
|
|
|
 |
|
|
|
השירה היא בסיס המסורת של כל תרבות. רבות מתופעות הטראנס משויכות לשירה ונגינה. בבתי התפילה של כל דת משתמשים במוזיקה על מנת לחבר את המאמינים לעצמם, לזולת, לאל.
קוואלי היא מוזיקה קדושה של סופים מהודו ומפקיסטן שנשמרה במשך מאות שנים. קבוצות הקוואלי הן קבוצות של מוזיקאים מוסלמים בעיקר מאזור רג'אסטן שבהודו. היצירה הקוואלית, שירה ונגינה, מתרחשת באתרי קדושה ובהתאספויות תפילה. הטקסטים נכתבו באורדו ובפרסית במקומות מעוררי השראה בטבע. חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הקוואלית הוא הליווי הווקאלי המדהים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תמיד
|
|
|
|
|
|
|
"היאם" משלב אנשים שהגיעו במקרה לכל מיני מקומות, אבל חוט אחד קישר בניהם באהבה רבה: המוזיקה. איזה יופי שבשירה וצלילים אפשר לשכוח מרחקים של קילומטרים, מלחמות של שנים ופערים תרבותיים. להיזכר באחד.
|
|
|
|
|
|
|  | | שי בן צור עם החבר'ה מרג'סטאן | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
