 |
/images/archive/gallery/127/936.jpg תאשי גייצן.
שחר שילוח  |
|
|
|
|
| שחר שילוח בילתה שישה שבועות עם צייר טהנקה טיבטי ונדהמה לגלות שיש עדיין אמנים שמציירים ללא צל צילו של אגו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
27/6/2004 9:09 |
|
|
|
|
|
|
|
הערפל המונסוני הסמיך גלש מפסגות ההרים וזרם דרך החלון אל תוך המסעדה הטיבטית הקטנה במקלוד גאנג', דרמסאלה, מרכז הקהילה הטיבטית הגולה בהודו. המקום היה מלא במטיילים מערביים ובפליטים טיבטים, כולם אכלו אוכל חריף ובכל המנות כיכבו שום וכרוב.
לצד השולחן היה תלוי לוח מכוסה במודעות שמציעות כמעט כל קורס העולה על הדעת - מרייקי ועד בישול טיבטי, מבישול הודי ועד מסאז' שבדי וגם יוגה, המון יוגה. מתחת לכל אלה היה נעוץ דף מודפס במחשב, שלכד את עיני. "תאשי, צייר טהנקה, נותן שיעורי ציור טיבטי מסורתי. לא ידעתי מה זה טהנקה, אבל היה לי שמץ של מושג מה זה ציור ומה זה טיבטי. את השבדים, את המסאז' ואת הודו העדפתי לערבב ולשלב בכוחות עצמי.
למחרת פסעתי נמרצות ברחוב הראשי של מקלוד גאנג', אוספת בסוליות נעלי את הבוץ הכהה שמייצר המונסון, אל שיעור הטהנקה הראשון שלי.
טהנקה היא אמנות בודהיסטית-טיבטית מסורתית קדושה. ציורי הטהנקה המציגים דמויות דתיות, מנדאלות או את "גלגל החיים" תלויים במקדשים, אצל המנהיגים הרוחניים (הלאמות) ובבתי המאמינים. שורשי ציור הטהנקה
הם באמנות ההודית הדתית. בתי הספר לציור היו ממוקמים במערב הודו ופעלו בין המאה השביעית לשמינית לספירה. השפעתם התפשטה למרכז ולמזרח הודו, משם לנפאל, מנפאל לטיבט.
בימים עברו בטיבט ציור הטהנקה היה נוצר כתוצאה ממפגש של המאמין הבודהיסט, האמן והלאמה. הלאמה היה מייעץ למאמין איזו מהדמויות שבפנתיאון הבודהיזם הטיבטי תועיל לו ביותר בתרגול הרוחני שלו. לכל אחת מהדמויות האלה משמעות סמלית והיא בעלת כוחות המיוחדים לה, כוחות העשויים לסייע למאמין בדרכו הרוחנית ובחיי היומיום שלו. לאחר שבועיים עד חודש, בהם התארח האמן בביתו של מזמין העבודה וזכה להכנסת אורחים מכובדת, הציור היה מוכן מבלי שהצייר יותיר בו ולו שמץ של חותם אישי. במהלך תקופה זו אין המאמין מאיץ בצייר, ואילו הצייר מצידו ניגש למלאכה תוך התכוונות טהורה, בשמחה וללא מטרת רווח. האנרגיה הנוצרת מהמפגש של המאמין, האמן והלאמה, היא שמעניקה לטהנקה את סגולותיה המיוחדות. את הקנבס מסגרו אז וגם היום במסגרת תפורה מבדי משי. המזמין היה משלם לצייר לפי רצונו או לפי יכולתו. המחיר על כל פנים מעולם לא נקבע מראש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ציור טהנקה מסורתי
|
|
|
 |
|
 |
|
הסטודיו של תאשי
|
|
|
 |
|
|
|
טיבט נמצאת היום תחת כיבוש סיני והטיבטים החיים בה נתונים לדיכוי תרבותי. הממשלה הטיבטית הגולה, היושבת בהודו, עושה רבות כדי לשמר את אורח החיים, ובכלל זה גם את האמנויות המסורתיות. תאשי גיילצן צ'ודל, המורה שלי לציור, מאמין שהאמנות הייחודית הזאת לא תיעלם כל עוד הבודהיזם קיים: "ציור הטהנקה ישרוד, כי יותר ויותר אנשים מתעניינים בבודהיזם והטהנקה היא חלק בלתי נפרד מהבודהיזם. זאת אמנות מאוד ייחודית, בעיקר בגלל הפרופורציות. אני לא יודע לאורך כמה שנים היא תשתמר, אבל אני מניח שכל עוד הבודהיזם קיים, גם אמנות הטהנקה תתקיים".
את הטהנקות ניתן למצוא די בקלות בהודו, המשמשת מאז 1959 בית לפליטים הטיבטים, שברחו ועדיין בורחים מאימת הסינים. אמני הטהנקה אמנם כבר לא מתארחים בבתי האנשים שמזמינים את העבודה והמחירים נקובים מראש, אבל האמנות עדיין חיה, גם אם הפכה במידה מסוימת למסחרית. מאסטרים ממשיכים ללמד וסדנאות טהנקה פועלות במספר מקומות בהודו. הבודהיסטים-הטיבטים עדין מזמינים טהנקות עם הדמויות שהם אוהבים, לפי המלצות הלאמה או האסטרולוג שלהם.
תאשי חי בדירת חדר קטנה אותה הוא חולק עם דודתו הצעירה ינצ'ן. שתי מיטות יחיד צמודות אל הקירות, טלוויזיה, ארון מתכת גדול, שולחן קטן, כיסא פלסטיק, המון שמיכות צמר וכמו בכל בית בודהיסטי - תמונה של כבוד הדלאי לאמה מוארת בנרות ומקושטת בפרחים. טהנקה ססגונית תלויה על הקיר וצופה על הממלכה הקטנה הזאת. לבעלת הבית יש עדר של עשרה כלבים בלונדיניים ארוכי שיער המקדמים את פני הבאים בנביחות צורמות. הטיבטים הם עם שאוהב כלבים, אבל הכלבים האלה הם עם שלא אוהב אנשים עגולי עיניים או אנשים בכלל. רוח הבודהיזם הטיבטי לא דבקה בכנופיה הנבחנית.
כשנכנסתי בפעם הראשונה לדירה הייתי נבוכה. שאלתי בהיסוס האם השיעורים יתקיימו שם בחדר, שהוא חדר מגורים, חדר שינה ופינת אוכל. התשובה היתה כן. דירת החדר היא גם סטודיו, למרות ששום צייר טהנקה לא יכנה כך את חדר העבודה שלו. המיטה של תאשי ניצבת ליד החלון, מקור האור העיקרי. על הקיר שעונה מסגרת עץ שבין צלעותיה מתוח בד הציור ועליו שלב אחר שלב, יום אחר יום, כמו פאזל, נוצרת הטהנקה הנוכחית, שהוזמנה על ידי אחד מבני משפחתו. פרטי הציור הכה קטנים והכה מדויקים הם מדהימים. העדינות, הצבעוניות, השלמות. כמעצבת גראפית המורגלת כל כך להשאיר את הדיוק למחשב, זה נראה היה לי כמו משהו בלתי אפשרי. רמת הריכוז, יציבות היד והביטחון העצמי הנדרשים בסוג האמנות הזה הם עצומים. הפונקציה של undo פשוט לא קיימת. לאגו, שלא כמו באמנות המערבית, אין שום תפקיד במשחק. כל צייר טהנקה עוקב אחרי הקווים שמתווה המאסטר שלו. למרות שלכל מאסטר יש תלמידים ציירים שממשיכים את דרכו, אין מדובר באסכולות, ודאי שלא בז'אנרים. טכניקת הציור היא קבועה ומורכבת. החל בהכנת הבד וכלה בקיבוע הצבע. גם המוטיבים והדמויות המופיעים על בדי הציור אינם פרי דמיונם של המאסטרים ואינם כלי לביטוי אישי של אף אחד. במרכז הבד מצוירת דמות מהפנתיאון הבודהיסטי ומסביבה רקע שכולל דימויי טבע בדרך כלל. ישנה צורה קבועה לכל אלמנט: פרח, להבה, עלה, ענן, מפל וכו'. גם לדמויות יש פרופורציות קבועות - מערכת גדלים לדמויות הנקביות, מערכת גדלים לדמויות הזכריות ומערכת נפרדת לבודהה, שהוא מעט יותר גדול מהדמויות הזכריות האחרות. הראש, לדוגמה הוא 12 יחידות גובה, הצוואר 4, העיניים 1, האוזניים 4, לא כולל התנוך.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
