 |
/images/archive/gallery/135/487.jpg אלכסנדרו זודורובסקי.
צילום: יואב בן דב  |
|
|
|
|
| יואב בן דב על אלכסנדרו ז'ודורובסקי, האיש שהמציא את הפסיכומאגיה, כישוף יצירתי במיוחד שמעורר כוחות נפש לא מודעים
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יואב בן דב
9/7/2004 10:16 |
|
|
|
|
|
|
|
את המונח פסיכומאגיה המציא אלכסנדרו ז'ודורובסקי
(Jodorowsky), יהודי ממוצא צ'יליאני שחי בפריז וידוע כבמאי תיאטרון וקולנוע נסיוני, כסופר ומחבר ספרי קומיקס, וכמורה לקלפי טארוט ולהתפתחות רוחנית שלמדתי אצלו במשך כמה שנים. בעקבות נסיונו הרב בסדנאות ובייעוץ אישי, הגיע "ז'ודו" למסקנה שכל אחד מאיתנו נושא איתו דרמות ומצוקות רגשיות שהן ירושה של דורות רבים בעץ המשפחתי שלנו. אפשר לאבחן את השפעתן של בעיות משפחתיות כאלה על חיינו בעזרת קריאה בקלפי טארוט, כאשר הקלפים משמשים כשפת סמלים שהרובד הלא מודע מתבטא באמצעותה. אולם כדי להניע תהליך של תיקון וריפוי יש צורך במשהו נוסף: לא רק להקשיב ללא מודע, אלא גם לדבר אליו בשפת הסמלים ולסמן עבורו את התיקון הרצוי. לשם כך יש צורך באקטים "פסיכומאגיים", שיפעלו על הרובד הלא מודע ובכך יביאו לשיפור ממשי בחיי האדם.
האקט
הפסיכומאגי מיועד לפעול על מעמקי הנפש, ולשם כך הוא משתמש בטכניקות ועקרונות הלקוחים משיטות של כישוף ומאגיה. אולם כפי שז'ודורובסקי מאמין, ההשפעה של אקטים כאלה איננה רק נפשית וסובייקטיבית. לרבדים הלא מודעים של הנפש יש כוחות שחורגים מיכולת ההבנה הרציונלית, ולכן הם מסוגלים להניע מאורעות חיצוניים באופן שיכול להיראות "על טבעי". לדוגמה, בעקבות אקט פסיכומאגי יכול להתרחש צירוף מקרים בלתי סביר שיאפשר לחיי האדם שעליו מדובר למצוא כיוון חדש, או אולי פשוט יאשר לו את העובדה שאנו חיים במציאות מופלאה בעלת פוטנציאל בלתי נדלה. במובן זה, האקט הפסיכומאגי פועל כביכול ככישוף. הנקודה המשמעותית היא שהפעולה הזאת אינה מכנית: הטקס או האקט הפסיכומאגי אינו יוצר את ההשפעה המבוקשת באופן ישיר, אלא מפעיל את כוחות הנפש הלא מודעים ומעורר את היכולות הטבעיות והעל-טבעיות שלהם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הסטירה, התפוזים והעציץ עם זרעי החיטה
|
|
|
 |
|
|
|
בספרו "תיאטרון הריפוי" (Le the'atre de la gue'rison, Albin Michel 1996) מביא ז'ודורובסקי כמה דוגמאות לאקטים פסיכומאגיים שהמציא עבור אנשים שביקשו ממנו עזרה. חלקם יכולים להיראות קלים ורכים יחסית. לדוגמה הצייר מוביוס, ששיתף איתו פעולה בכמה פרויקטים, ביקש ממנו אקט שיעזור לו להפסיק לעשן. ז'ודו נטל את קופסת הסיגריות הלא גמורה שלו וכתב בצידה האחד את המילה "לא" ובצידה השני "אני יכול". מוביוס שמר את הקופסה במשך שבועיים בלי לגעת בה, ואז העביר אותה למישהו אחר משום שלא היה לו עוד צורך בסיגריות.
אקטים אחרים יכולים להיות קשים לביצוע ובעלי משמעות סמלית מורכבת וטעונה. להלן כמה דוגמאות לאקטים כאלה.
אשה באמצע שנותיה הגיעה עם הסיפור הבא: אביה נסע לפרו כשהיתה בת 8 ואחרי כמה שנים מת שם, ואמה שנשארה בפריז השמידה את כל המסמכים והתמונות שלו. בעקבות זאת היא נשארה "תקועה" עם התנהגות וצורת ביטוי ילדותית, האופיינית לאותו גיל. בעצת ז'ודורובסקי היא נסעה לפרו, הגיעה לאכסנייה שבה אביה התגורר, ושם גילתה שהוא השאיר אוסף של מכתבים ותמונות שלו, שכביכול המתינו עבורה במשך שנים. כהמשך לאקט הפסיכומאגי, כשחזרה לפריז היא פגשה את אמה וסטרה לה. האם המופתעת שאלה מה פירוש הדבר, ובעקבות השיחה היא הבינה את המחיר שבתה שילמה על נסיונה "למחוק" את האב וביקשה ממנה לתת לה סטירה נוספת.
אדם צעיר התלונן שהוא אינו מסוגל "להתחבר לאדמה" ולהתקדם כדי להגשים את עצמו מבחינה מקצועית וכלכלית. הוא קיבל אקט פסיכומאגי, שבו נדרש לתפור שני מטבעות זהב בתוך סוליות נעליו כך שיוכל "ללכת על זהב" במשך כל היום.
אשה שאביה התאבד ביום שבת כשהייתה בת 12, ואמה מתה קצת אחר כך, חיה במסלול של הרס עצמי ומצוקה. האקט שקיבלה: לקנות 12 תפוזים, וביום שבת ללכת לבית אבות, למצוא 12 אנשים זקנים, לתת לכל אחד מהם תפוז ולשוחח איתו 12 דקות. האנשים הזקנים מייצגים את אביה, והמספר 12 גם את הגיל שבו הייתה כשאביה מת, וגם את קלף התלוי שמתאר את מצבה ותחושותיה.
אשה שהרגישה תקועה בחייה וביחסיה האישים פנתה לייעוץ אצל ז'ודו, ומקריאת הקלפים התברר שהיא חייה בכעס מתמיד על קרובת משפחה שטיפלה בה בילדותה תוך התעללות. כדי לצאת מהמצב התקוע, היא קיבלה כאקט פסיכומאגי את המשימה להוציא את זעמה על הקבר של אותה קרובה, שמתה בינתיים, ולבטא זאת בצעקות, מכות ועשיית צרכים. לאחר מכן, כאשר היא עצמה חשה צורך בכך, היא שבה לקבר, ניקתה אותו וקישטה אותו בפרחים כדי לבטא גם את האהבה והכרת התודה שחשה מתחת לכעס.
פסיכולוגית שלא הצליחה לעבוד במקצועה קיבלה מז'ודו את האקט הפסיכומאגי הבא: לקנות עציץ בצורת ריבוע כפול (צורת קלפי הטארוט), לזרוע מחצית ממנו בזרעי חיטה בשורות זוגיות ואי זוגיות (שילוב של צד גברי וצד נשי), ואת המחצית השנייה לזרוע באופן אקראי (שילוב של סדר ואי סדר). את העציץ היא השקתה במים מקודשים שעמדו לפני פסל בודהה שהיה ברשותה, וטיפלה בו עד שהזרעים נבטו.
בת לאב ויאטנמי ואם צרפתיה גדלה בצרפת באווירה של ניכור ודחייה של מוצאה האסיאתי, ובעקבות זאת פיתחה רגשות שליליים כלפי המראה והנשיות שלה. האקט שקיבלה: לאכול מנגו בחג המולד, לשמור את הגרעין ולהנביט אותו בעציץ במשך 33 ימים (ישו נולד בחג המולד ונצלב בגיל 33, והסמלים הנוצריים מבטאים את הצד האירופי של מוצאה). לאחר מכן היא לקחה את הגרעין לוויאטנם, ונטעה אותו בחצר הבית ששימש את משפחת אביה. באופן זה היא השכינה שלום בין שתי המסורות שנלחמו בתוך נפשה.
גבר ואשה הגיעו "במקרה" באותו זמן וללא קשר ביניהם כאשר שניהם סובלים מבעיה דומה: שניהם היו ממוצא מעורב אירופי ואפריקאי, והחלק האפריקאי עורר אצלם רגשות נחיתות ובושה. הם קיבלו אפוא אקט פסיכומאגי משותף: ראשית, הוא התאפר כאדם שחור והיא כאשה לבנה, ואז שניהם ירדו שלובי זרוע לכל אורך שדרות שאנז אליזה. לאחר מכן, הם חזרו לנקודת המוצא ועשו זאת שוב בהיפוך תפקידים: הוא מאופר כלבן והיא כשחורה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
