 |
/images/archive/gallery/137/154.jpg כלב עושה קוברה.
צילום: מתוך הספר Doga - Yoga for Dogs  |
|
|
|
|
| ענת מסינג חושבת שלקחת כלב לשיעור יוגה זה כמעט כמו לפתוח קורס לעקרון הרצף בשבט אפריקאי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ענת מסינג
13/7/2004 9:41 |
|
|
|
|
|
|
|
אין גבול. אין גבול לדמיון, לתעוזה ולחשיבה המקורית של היזמים. אין גבול גם לפתיחותם של הלקוחות, או שמא יש לומר לתמימותם, העניין עדיין לא ברור. ביום שישי האחרון
(9.7.04) התפרסמה ב'הארץ' כתבה שבישרה על הטרנד הבא שעומד לשגע את המדינה, ותאמינו לי, זו רק שאלה של זמן: דוגה - יוגה לכלבים.
לטובת מי שהכתבה חמקה מעיניו, הנה עיקרי הדברים: גברת בשם סוזי טייטלמן, אמריקאית (איך לא?), מדריכת יוגה, היא שהגתה את הרעיון המקורי - יוגה לכלבים. האירוע המכונן שהביא לתגלית ואחר כך להארה הגדולה היה גישתו האוהדת ליוגה של הקוקר ספניאל הפרטי שלה. בזמן שהיא תרגלה יוגה, הכלב שלה גילה עניין רב, טענה המייסדת, ועל בסיס זה נולדה השיטה. במועדוני היוגה בניו יורק מתכנסים מדי שבוע כמה עשרות כלבים ובעליהם ומתרגלים יחדיו תנוחות יוגה מרגיעות במשך מחצית השעה. למה רק חצי שעה? כי בכל זאת מדובר בכלבים וכושר הריכוז שלהם נמוך יותר.
אם חשבתם שמדובר בטרנד אמריקאי, הרי שעל פי הכתבה הדוגה כבר חצתה את האוקיאנוס
ונחתה לפני שבועיים גם באנגליה. שם, על הדשא בפארק, התכנסו בעלי כלבים, משועשעים במקצת אך ממושמעים, ותרגלו יוגה במשך שעתיים תמימות (באנגליה, כנראה לא מזלזלים בכושר הריכוז של הכלבים). התרגול כלל הרצאה קצרה על יחסי אדם-כלב, תרגול תנוחות לאנשים בלבד ולבסוף תרגול משולב אנשים-כלבים.
בדומה לשיעורי הבייבי יוגה, שם ההורים לוקחים אחריות על תרגול התינוק, גם כאן נאלצים הבעלים לקחת אחריות מלאה על הכלבים ולהניע את האיברים שלהם בהתאם להנחיות המדריך. הם משכיבים את הכלבים על הגב או על הבטן, מותחים את אבריהם לכל עבר, או מתרגלים תנוחות בעצמם כאשר הכלב צמוד אליהם, ומקווים כי תחושת הרוגע המתפשטת בגופם תחלחל איכשהו ותדביק גם את הכלבים, ולהפך. תקווה זו מבוססת בעיקרה על ההנחה האפריורית כי הכלב הוא בעל חיים נאמן הרואה בבעליו מודל לחיקוי: ברגע שיראה את מושא הערצתו - בעליו - שליו וזורם, גם הכלב יהפוך לכזה תוך מפגש או שניים. ובהקשר לישראל בחודש האחרון - אולי כדאי לחשוב גם על קבוצה מיוחדת לאמסטפים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
טובי בתנוחת אופבישטה קונאסנה
|
|
|
 |
|
 |
|
לא כל הכלבים מגלים עניין
|
|
|
 |
|
|
|
אי אפשר להתווכח עם זה שכלבים אוהבים למתוח איברים. הפלא ופלא, הם גם מבצעים את זה באופן טבעי. הרי היוגים הקדמונים, בשעה שפיתחו את תנוחות היוגה, התבוננו בטבע ובעולם החי ושאבו משם השראה רבה. תנוחות כמו קוברה, ארבה, צב וגמל הם תנוחות בסיסיות בכל תרגול יוגה, ומקובלות, בגירסה זו או אחרת, על כל האסכולות. וכן, גם לכלב נמצא מקום של כבוד ברשימת בעלי החיים מעוררי ההשראה: "כלב מביט למטה" למשל היא תנוחה שאף תרגול של איינגר יוגה או אשטנגה לא בא לכדי מיצוי בלעדיה.
למעשה, אפשר להגיד שמדובר כאן בסוג של סגירת מעגל שבו מחזירים את היוגה, שבינתיים זכתה לעיבוד מודרני ואפילו יאפי, אל הטבע, אל המקום ממנו צמחה, אל מקור ההשראה. תארו לכם שיזמים עם תושייה היו פותחים קורס לעיקרון הרצף בשבט אפריקאי נידח.
מעבר לתרגול הפיזי ששומר על גוף בריא ומאוזן, ליוגה הרי תפקיד מהותי בפיתוח מודעות עצמית, פיתוח יכולת הקשבה לעצמי ולזולת, טיפוח תכונות כמו משמעת וסובלנות, חידוד ההכרה ושיפור הריכוז וכן השפעה על יכולת ההירגעות וההרפיה. האם ניתן לתלות בדוגים (כך מכונים הכלבים היוגים) ציפיות נעלות כל כך? ובכן, לפחות בכל הנוגע להירגעות - נראה כי היוגה אכן מרגיעה את הכלבים, אך עובדת עליהם בדיוק באותו אופן שבו יוגה משפיעה על אנשים - יש מי שאוהב ומתמסר ויש מי שחוטף עצבים ורק מחכה לסיגריה של אחרי השיעור (רשמים משיעור דוגה באנגליה: "לא כל הכלבים שותפים להתלהבות, כלבה אחת ניסתה לנשוך את מורה וכלבים אחרים הביעו עניין רב יותר בשכניהם מאשר בהוראות של הבעלים"). לגבי מודעות עצמית, אני עדיין לא השתכנעתי, אבל זו גם ככל הנראה לא מטרת התרגול המרכזית.
ועכשיו זו רק שאלה של זמן, מתי יתעוררו רוכבי הסוסים וחובבי החתולים, ובעלי האוגרים והתוכים, ואולי גם בעלי הצ'ינצ'ילות להציל את כבודם האבוד ולדרוש שיטה משלהם.
קישורים נוספים:
הכתבה בהארץ
הספר "יוגה לכלבים", לרכישה באמזון
כתבה על הנושא באתר בריאות, מדע וסביבה
עקרון הרצף
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
