 |
/images/archive/gallery/148/657.jpg יובל גיל.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| יובל גיל הוא מורה הזן הכי מרענן שייצא לכם לפגוש הקיץ |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רונית בר אילן
5/8/2004 9:38 |
|
|
|
|
|
|
|
כשהכל פועל באופן טבעי,
הלב מגיב ספונטנית
עם התגובה הנכונה.
(פתגם זן)
כשהבן שלי היה בן חצי שנה, הרשיתי לעצמי להתרחק ממנו לשעתיים. הלכתי לשיננית. זה היה באוגוסט לפני שנתיים. נכנסתי והתקדמתי אל עבר הקולר לשתות מים. ישב שם אדם שנראה לי נורא מוכר. לידו היה כיסא ריק, אז התיישבתי. ככה ישבנו אחד ליד השני, שותקים.
הייתי חייבת לראות את הפנים שלו. ממול, בזווית מסוימת, היה כיסא ריק. כוח פנימי הדף אותי ממקום מושבי והלכתי
לשבת שם, מתוך סקרנות אקטיבית. נעצתי בו מבט בלי בושה ובסוף הודיתי: "אתה מוכר לי". ראיתי שהוא היה ערני לראות מתי אני אפנה אליו. הוא חייך חיוך כובש וענה בקול עמוק ומהפנט: "מאיפה?". התחלנו לדסקס את קורותינו והשיחה זרמה בטבעיות, נושא הוביל לנושא. לפני שנכנסתי לשיננית החלפנו כרטיסי ביקור. חלפו שנתיים. לאט לאט התעמעם בי זיכרון המפגש אבל מדי פעם, כשעשיתי סדר בניירות, הכרטיס שלו היה מתגלה לי ומזכיר.
והנה - החודש התגלגל אלי גיליון "חיים אחרים".
תוך דפדוף שגרתי פתאום ראיתי את התמונה שלו. מאוד פוטוגני. "יובל גיל - עורך דין ומגשר, מומחה לגישור ארגוני. מורה זן בכיר בבית הספר הבינלאומי לזן ועומד בראש זנדו , המרכז הישראלי לזן". אהה, זה מסביר משהו. אשה צעירה אחרי הריון ראשון, תינוק יונק בבית, עולם הפוך, נפגשת במרפאת שיניים עם מורה לזן. משהו בשקט שלו מזכיר לה מקום פנימי ולא כאוטי, והיא נמשכת לאיכות הזאת כמו למגנט. טוב נכון, הוא גם נראה מצוין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
צעדים ראשונים
|
|
|
 |
|
|
|
השלולית
צפרדע קופצת פנימה -
ספלש!
(שיר זן)
סוף יולי 2004. יום רביעי בערב, בית חיים אחרים. המקום בתפוסה מלאה. אני חומקת אל עבר כיסא ריק בירכתי האולם הקטנטן. הנה הוא, כמו שזכרתי, לבוש בטריינינג ובחולצת טי מהוהה, פותח בהרצאה. הנושא: זוגיות ואינטימיות בדרך הזן. חם באולם, המזגן לא עובד. חוץ מזה יש צפצוף מונוטוני שמוציא אותי מדעתי לאט אבל בטוח. יובל גיל ממוקד בהרצאה, מסביר את תולדות הזן, מבודהה עד לשושלת ממנה הוא עצמו בא. אם הוא שם לב לצפצוף הרי שזה לא ניכר בו. הוא מצליח לשלב ידע רחב עם גישה עממית אבל לא מתנשאת, ולאט לאט אוסף אליו את הריכוז המוחלט של הקהל. "חם לנו?", הוא עושה סימן ראשון של חיבור לכאן ועכשיו. "כן" "כן" "כן", הקהל מהנהן. המזגן נדלק. זה הזמן לתרגיל הראשון. כולנו נושמים שלוש ושואפים שש. תרגיל בסיסי ומעולה להירגעות. בדרך נס הצפצוף נפסק והערב ממשיך להתגלגל באופן נעים וערני.
לא יצאתי משם עם בשורה גדולה על זוגיות ואינטימיות, אבל עוד יש סיכוי: סדרת הרצאות הזן בבית חיים אחרים ממשיכה להתקיים ולהוביל את המשתתפים שמעוניינים להמשיך לסופשבוע של זן - סדנת סופשבוע קסומה בבית אורן שביערות הכרמל. מקום עם בריזה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
