 |
/images/archive/gallery/150/636.jpg אוכל במקום פצצות, דיזנגוף סנטר.
צילום: אמירה נירנפלד  |
|
|
|
|
| אמירה נירנפלד הצטרפה לחבורת "אוכל במקום פצצות", חילקה אוכל לעוברים והשבים ולמדה שיעור במחאה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אמירה נירנפלד
10/8/2004 11:07 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום חמישי חם ולח במיוחד, שרוב בני האדם היו מעדיפים לבלות אותו בחיבוק עם המזגן או בתוך אמבטיה של קרח, הצטרפתי לחבורת
"אוכל במקום פצצות" שמחלקת מדי יום חמישי אוכל חינם לעוברים ושבים בכיכר דיזנגוף בתל אביב. האוכל מתבשל במטבחי סלון מזל בתל אביב ונאסף יום קודם ממה שנשאר בשווקים ובמאפיות, או בלשונם של החבר'ה מה"דמבסטר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אפשר לחיות מהזבל
|
|
|
 |
|
|
|
"אוכל במקום פצצות" (FNB - Food Not Bombs) הוקמה לראשונה בבוסטון ב-1980, כחלק מתנועת ההתנגדות לנשק הגרעיני, במטרה לנקוט בפעולה ישירה ולא אלימה על מנת לשנות את החברה.
מתוך הפלאייר שחולק במקום: "בגלל שלכולם מגיע אוכל, בגלל שיש מספיק אוכל לכולם, בגלל שבכסף שהעולם משקיע בנשק בשבוע, אפשר להאכיל את כל אוכלוסיית תושביו למשך שנה. בגלל שאוכל כן גדל על העצים, בגלל שאפשר לשבוע בלי לפגוע, בגלל שכל יום נזרק אוכל, בגלל שאנחנו צריכים למחזר במקום לבזבז, בגלל שעוני הוא לא חטא, בגלל שהקפיטליזם הפך את האוכל מזכות בסיסית למוצר, בגלל שאוכל צריך להיות מקור לחיים ולא לרווחים, בגלל שאנחנו רוצים יותר כוח לקהילה ופחות לממשלה..". בדרך זו מוגשות בכל שבוע על ידי קבוצות אוכל במקום פצצות אלפי ארוחות בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה ומזה כשנתיים גם בישראל. "זאת לא צדקה, זאת מחאה", מסכם הפלאייר. וטיאה, אחת הבחורות החביבות שפוקדת את האירוע באופן קבוע מוסיפה: "כל כך הרבה אוכל נזרק בעולם המערבי. אנחנו בסך רוצים להראות שאפשר לחיות רק מהזבל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ההכנות
|
|
|
|
|
|
|
יום חמישי, 16:00, כיכר דיזנגוף. הסעודה
|
|
|
|
|
|
|
הגענו. פתחנו שולחן ופרשנו עליו מפה רקומה. הסירים סודרו באווירת בופה וכולם הוזמנו לגשת ולהשביע את כרסם במיטב מטעמי המטבח של "אוכל במקום פצצות": תבשיל טופו מוקפץ, קדירת ירקות מבושלים, שעועית ברוטב עגבניות רעננות וסלט מירקות העונה.
אחרי שחלק מהמארגנים סיימו לאכול הם גם סיפקו לסועדים המזדמנים מופעי ג'אגלינג מרהיבים.
עידן, עובר אורח, נתן לקדירת הירקות את הציון 9. לתבשיל הירקות הוא נתן 7. החבורה התקבלה בהתלהבות, כ-15 עוברי אורח עצרו, השתוממו מעט לגבי המתרחש אבל בסוף ניאותו לקבל צלחת מהבילה של אוכל צמחוני מבושל. למעט, אשה מבוגרת אחת, יוצאת מדינה מזרח אירופאית, שהשילוב בין אוכל שנאסף מהשוק והגשתו ברחוב עורר בה תחושה אוטומטית של בחילה, שהיא גם דאגה להפגין אותה
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוכלים
|
|
|
|
|
|
|
מי שרעב יצטרף
|
|
|
|
|
|
|
אולי רק ה"שיווק" לקה מעט בחסר; אף אחד לא ממש הפציר בעוברים והשבים לאכול. רק מי שניגש והביע עניין, כובד בצלחת מהבילה של אוכל. אבל גם זה חלק מהאג'נדה: מי שרעב יצטרף. את האוכל שנשאר בסוף האירוע הם מחלקים מדי שבוע לדרי הרחוב שלא יכלו לקום ולהצטרף לסעודה.
|
|
|
|
|
|
|  | | עוברת אורח שהצטרפה | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
