 |
/images/archive/gallery/124/122.jpg
 |
|
|
|
|
| מתרגלי יוגה מתמודדים עם בעיה חמורה: הסירחון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גליה עזרן
19/8/2004 11:06 |
|
|
|
|
|
|
|
לא נעים לומר, ויסלחו לי כל מורי היוגה, אבל אין כמעט אף חלל יוגה - קטן כגדול - שאינו סובל מבעיה מטרידה ביותר: ניחוח בלתי נעים שיושב לו בעיקשות יוגית כמעט בין נקבוביות המזרנים, שהם כמובן, לצד המתרגל והמורה, שחקן שלישי שאף שיעור יוגה אינו יכול להתקיים בלעדיהם, לפחות לא בגירסה המערבית השכיחה של מורה-תלמיד-מזרן ו-45 שקלים.
לטובת מי שאינו פוקד שיעורי יוגה, הנה הסבר קצר: שיעור יוגה ממוצע אורך כשעה וחצי, בהן עומד, יושב ושוכב המתרגל על מזרן דקיק, שכפי הנראה ניחן ביכולת מרשימה לספוג ריחות. מיותר לציין שנלווית לעניין גם הזעה רבה, שגוברת במיוחד בשיעורי האשטנגה האנרגטיים, בהם בדרך כלל נמנעים מהדלקת מזגן, וזאת על מנת להגביר את ההזעה והאש הפנימית, לצורכי היטהרות.
טלו מזרן אחד כזה,
שעליו תירגלו במקרה הטוב לפחות כמאה אנשים לפניכם (אם נלך על סטודיו ממוצע), תכפילו את הניחוח שנודף ממנו במספר האנשים שמשתתפים בשיעור (בין 10 ל-40), וקחו בחשבון שהמזרן של השכן הוא בעל ניחוח שאינו נופל משלכם, ותקבלו פצצת סירחון מתקתקת שתיקח אתכם אחורה בזמן אל הימים של לפני המצאת הדיאודורנט. או במילים אחרות: אינטימיות כפויה עם ריחות גוף של לא מעט אנשים אחרים. אגב, ניסיון לטשטש את ריח המזרנים המהול בזיעת המתרגלים בניחוח קטורת זולה רק מחמיר את המצב.
וניחא בתנוחות העמידה. הבעיה נעשית בלתי אפשרית כשמדובר בתנוחות שכיבה, שלא נדבר על תנוחות שמחייבות הנחת פרצוף או מצח על המזרן. אז כבר ממש בלתי אפשרי להתרכז בנשימה, האלמנט המרכזי שהופך את התרגול מסתם רצף של פעולות פיזיות - ליוגה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הפתרון - מזרן אישי
|
|
|
 |
|
|
|
התופעה מטרידה. ולא רק ברמה הקטנונית. למעשה, התופעה מנוגדת לרוח היוגה, המטיפה לניקיון מנטלי שמקורו קודם כל בניקיון פיזי (ביוגה סוטרא של פטנג'לי, ה"תנ"ך" של היוגים, מצווה מתרגל היוגה לגשת למלאכתו ביראת קודש, לרחוץ את גופו ואף לטהר את החלל שבו מתבצע התרגול) - שהרי מדובר בעבודה רוחנית.
אפשר שוב להאשים את ההתמערבות ההרסנית של תורות מזרחיות, שהרי יוגים קדמונים בוודאי לא סבלו מצחנת מזרנים מאחר והם היו מתרגלים על האדמה, אבל אפשר גם ללכת קצת פחות רחוק ופשוט לדרוש ממורי היוגה לתחזק את אספקת המזרנים בצורה קצת יותר הולמת. לכבס אותם בתדירות קצת יותר גבוהה; אולי אפילו לקנות מזרנים חדשים לעתים קרובות יותר.
בנקודה זו, ובצדק, יטענו אקולוגיסטים שלהשחית כל כך הרבה גומי ופלסטיק והשד יודע מה עוד מרכיב את המזרנים האלה, הוא חטא בלתי נסלח לכדור הארץ. אז אולי הפתרון האלגנטי והמתחשב ביותר יהיה אם כל אחד מאיתנו יצטייד במזרן פרטי משל עצמו, ידאג לתחזוקת הריח השוטפת שלו, שהיא בלתי נמנעת כמובן, ובכך נפתור את הבעיה.
הבעיה היחידה עם שיטת המזרנים הפרטיים היא שהיא מדכאת את הספונטניות. גמרת מהר מן הצפוי את כל מטלותיך בעבודה, כרסך לא עיכלה מזון לפחות שעתיים, הצצה חפוזה בלוח השעות של שיעורי היוגה מסמנת ששיעור מתחיל בדיוק עוד חצי שעה, והנה את כבר שם, שוב שרועה על המזרן הניחוחי. איך תדעי בתשע בבוקר כשאת יוצאת את ביתך שבשבע בערב תוכלי להגיע לשיעור יוגה? תיקחי את הצ'אנס ותיסחבי יום שלם עם מזרן?
בואו נגיד שהשיעורים הספונטניים, אלה שמחליטים עליהם ברגע, יסבלו מזרן ציבורי, העיקר שביתר הזמן - ושזה יהיה הרוב, בבקשה - נגיע כולנו עם המזרן הפרטי שלנו, שרק ההפרשות שלנו יושבות עליו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תיק יוגה. צילום: שי רטנר
|
|
|
|
|
|
|
פתרון יותר ספציפי - תיק למזרן
|
|
|
|
|
|
|
שי רטנר, בחור חביב שהתחבט באותן שאלות, מייצר תיקים מצוינים לנשיאת מזרני יוגה, שלא רק שהם יושבים מצויין על הגב, הם גם מתלבשים טוב על הרמה של האופניים.
מזרני יוגה אגב ממש לא כדאי לקנות במכוני יוגה, מאחר והם עולים שם הרבה יותר. תמצאו אותם בחנויות ספורט. גירסה זולה יותר (בין 30 ל-50 ש"ח, לעומת 180 עד 250 ש"ח למזרנים שנמכרים במכוני יוגה) אפשר למצוא בחנויות למטיילים, שם מוכרים מזרנים שמיועדים בעיקרון ללינה בשטח, אבל עושים את העבודה טוב מאוד גם לצורכי יוגה.
שי רטנר: 054-7248078.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
