 |
/images/archive/gallery/158/886.jpg מקלחת בשני זרמים: יעילות מול מהירות.
איור: יוסף ראלט  |
|
|
| איך הופכים חיפושית לפרארי |
|
| לד''ר דינה ראלט יש הסבר מעניין ללמה באמת כדאי לנו לזוז כל יום |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ד''ר דינה ראלט
26/8/2004 9:56 |
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד לדעה הרווחת שהשמנה נובעת בסך הכל מאכילת יתר והיא לפיכך עונשה של גרגרנות, ברצוני להציג מנגנון-על לבקרת מידת האכילה המסביר כי למרות יכולתנו הניכרת להחליט כמה ומה אנו אוכלים בכל רגע נתון, הרי שלאורך זמן מידת האכילה אינה לגמרי פעולה רצונית. שהרי ביכולתנו להשפיע על מידת האכילה בעקיפין, בעזרתה של תנועה פיזית המשפרת באופן טבעי את מגוון תפקודי הגוף.
בעולם המערבי מסווגים יותר מ-40 אחוז מהאנשים כבעלי משקל עודף. ברוב מקרי ההשמנה ניתקל בשלוש תופעות הגורמות יחד או בנפרד לצבירת היתר של השומן:
1. אכילת יתר.
2. יעילות גדולה יותר בניצול אנרגיה מהמזון.
3. מיעוט פעילות גופנית.
המתבונן הקפדן ודאי יבחין כי לשלושת התופעות מכנה משותף והוא ניסיונו של הגוף להשלים חוסר באנרגיה; אם מבחינת חסכון בהוצאת האנרגיה, התייעלות בשימושה או הכנסת מקורות אנרגיה בקצב מוגבר (אכילת יתר).
קצת מפתיע לחשוב על האדם השמן כחסר אנרגיה, שהרי לגוף שמן יש כמובן הרבה אנרגיה "פוטנציאלית", אך זו אגורה כשומן ואינה זמינה לשימוש מיידי.
דומה
הדבר להבדל שבין חשבון עובר ושב בבנק לבין חשבון חסכון. כמו ניהול המשאבים הכלכליים כך גם ניהול המשאבים האנרגטיים של הגוף. לשימוש זמין/שוטף עומדים לרשות הגוף בעיקר הסוכרים שבדם ומאגר הגליקוגן, ואילו ניצול מאגרי השומן שמור לזמני חסר קשים במיוחד. כך קורה שלמרות שלמעשה חוסר האנרגיה אינו מוחלט, הרי שבפועל מרגיש האדם השמן מצוקה מתמדת וגופו מתנהל בקצב איטי הבא לידי ביטוי לא רק בשלושת התופעות שצוינו לעיל אלא אף בנטייה מוגברת למחלות.
גופנו, מערכת מורכבת (ומתוחכמת) המוציאה לפועל מגוון תהליכים, ערוך לתיאום בין קצב העבודה הנדרש ובין צרכיו. בדומה ליכולתנו להחליף הילוך במכונית כשברצוננו לנסוע מהר יותר, כך גם הגוף יכול לשנות את קצב העבודה שלו בהתאם. אין טעם לעבוד מהר כשיש מעט מטלות ורצוי מאוד להזדרז כשיש הרבה עבודה. המנגנון הקובע את קצב העבודה פועל על ידי שינוי מידת הצימוד בין התהליכים האנרגטיים. קצב איטי - צימוד הדוק, הוא יעיל ביותר בניצול האנרגיה ולעומתו קצב מהיר - צימוד רופף, יעיל פחות בניצול האנרגיה אך מגדיל את הספק המערכת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קצב הגוף קובע את מידת האכילה
|
|
|
 |
|
|
|
הקצב הקובע את מידת זמינותה של האנרגיה בגוף הוא המבדיל בין השמן והרזה בעוד שגופו של הרזה מתנהל בקצב מתאים הרי שגופו של השמן מתנהל תמיד בקצב איטי מדי.
לכל אדם קצב משלו, והתנודות, בהתאם לצורכי הגוף המשתנים, נעות סביב קצב בסיסי האופייני לכל אחד ותלוי בעיקרו בגורמים גנטיים (%70) ובחלקו בגורמים סביבתיים (%30). נקודה זו חשובה להבנה שכן אם כל הרצון והיכולת העומדים לרשותנו, ישנם גורמים בסיסיים המשפיעים במידה רבה על משקלנו ויכולתנו לשנותו היא לא בלתי מוגבלת.
היזכרו במכונית, החלפת ההילוך משפיעה במידה רבה על מהירותה של המכונית אבל אינה יכולה להפוך חיפושית לפרארי.
הנחת היסוד המוצגת כאן היא שקצב הגוף קובע את מידת האכילה, במידה וקצב הגוף איטי מדי הרי שתינתנה הוראות אוטומטיות לאכילה - פתאום "מתחשק" לנו לאכול ואנו, כביכול ללא יכולת שליטה, מוצאים את עצמנו מול המקרר הפתוח. מנגנון-על זה בא להבטיח שבכל מקרה לא יחסר לנו מזון (אנרגיה).
מערך בקרה זה נכנס לפעולה רק במידה ומנגנוני הרעב הראשוניים (כמו התרוקנות הקיבה או ירידת רמת הסוכר בדם) לא גורמים לנו לאכול מספיק לצורכי גופנו. זו הסיבה לכך שהרבה מהנוטים להשמנה מדווחים על אכילה שאינה קשורה ברעב. העיקרון על פיו פועל מנגנון זה, דומה למנגנון המפעיל את הכנסת הקיטור ברכבת קיטור: רק כאשר קצב תנועת גלגלי הרכבת יורד מתחת למינימום קבוע, נפתח שסתום מיכל הקיטור למעבר האדים למנוע.
בניסויים בהם נתנו לאנשים לשתות משקה שערכו הקלורי אינו ידוע להם, נמצא כי הם שתו ממנו כמות שערכה הקלורי היה שווה לממוצע הקלוריות שהם רגילים לאכול ולפיכך ניתן היה להסיק שהגוף "יודע" כמה קלוריות הוא צריך. ברור לכן, שניתן לצפות שבמוקדם או במאוחר יש סיכוי סביר שאנו נמצא עצמנו "נשברים" מכל דיאטה דלת קלוריות זו או אחרת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוראות אוטומטיות של מנגנון אוטונומי
|
|
|
|
|
|
|
מידת האכילה היא תוצאה מדויקת של צרכי הגוף להוציא לפועל את מגוון פעולות החיים ולכן הסיכוי לבצע החלטה רצונית של קיצוץ במזון מתנגשת ביעדי הגוף לחיים.
מערך בקרה זה חיוני לחיינו והניסיון העיקש לנטרל אותו עלול להסתיים בתוצאות הרות אסון המוכרות לנו כאנורקסיה. במצב בו שובשה הבקרה מאבד האדם את הידיעה האינטואיטיבית של מידת האכילה ועלול להגיע למצב של חוסר אונים מוחלט המתבטא בחוסר אכילה גם כשמערכות הגוף קורסות מחוסר אנרגיה. סכנה זו אינה חריפה אצל הנוטים להשמנה שכן קצב גופם האיטי מדי גורם להם בדרך כלל לאכול יותר מכפי שגופם יכול לנצל. אכילת יתר אצל האחרונים, היא בראש ובראשונה ניסיון לפתור את מצוקת האנרגיה המורגשת בגוף (קצב איטי).
כל אחד חש לעתים במצוקת אנרגיה, אותה הוא פותר על ידי ארוחה מתאימה ומנוחה הולמת (הוראות אוטומטיות של מנגנון אוטונומי). לעומת זאת האדם השמן "תקוע" כל הזמן במצב המצוקה וכל ניסיונותיו לאכול או לנוח מסתיימים בצבירת יתר של שומן, כאשר אין ביכולת הגוף לעבור לקצב מספיק שישחרר את הגוף ממצוקתו.
הנטייה להשמנה (או כאמור לעיל, הנטייה לקצב גוף איטי) היא ברובה תורשתית ובחלקה סביבתית. ברור לפיכך שהגברת קצב הגוף ("החלפת הילוך") היא תנאי הכרחי להרזיה. שינוי כזה חייב להקדים כל "החלטה" על דיאטה להרזיה מסוג זה או אחר והוא כמובן עקב האכילס של רוב תכניות ההרזיה בהן כמעט כל המרזים חוזרים ומשמינים תוך שנה-שנתיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוכלים, זזים ומשמינים פחות
|
|
|
|
|
|
|
איך מחליפים הילוך?
|
|
|
|
|
|
|
התנועה הפיזית היא החשובה מכל תהליכי הגוף בקביעת קצב הגוף. בניגוד לרוב תיפקודי הגוף הקבועים בדרך כלל, מידת התנועה היא גורם משתנה ובלתי ידוע מראש. בנוסף, מירב משאבי האנרגיה בגוף מופנים לתנועה שבעזרתה משיג הגוף שני יעדים עיקריים: מזון ורבייה (בשעת פעילות גופנית מאומצת, צורכת מערכת השרירים 80%-85% מכלל תצרוכת החמצן בגוף).
תנועה פיזית מחייבת את הגוף להיערך לקצב פעולה מוגבר - "החלפת הילוך". קצב פעולה מוגבר מאופיין על ידי פליטת חלק גדול יותר מן האנרגיה כחום (ויתור על יעילות תמורת מהירות).
כדאי לשים לב, כמו שיכולת בזבוז כסף מעידה על עושרו של האדם, כך היכולת להרשות "בזבוז" אנרגיה כחום, משקף שפע אנרגיה בגוף. מצב כזה, מיתרגם בגוף באמצעותן של תרכובות מקבוצת האנדורפינים, לתחושת השפע המוכרת של מוטיבציה, שמחה וחיוניות.
גוף הפועל בקצב מספיק ליעדיו, אינו חווה את תחושת מצוקת האנרגיה ולכן אינו שולח הוראות לאכילת יתר. מכך נוכל להבין כיצד התנועה מאפשרת לנו לאכול פחות, גוף ב"הילוך" נכון מתפקד באופן אופטימלי ולכן נעדר צורך להפעיל את מערך האכילה.
הקצב המתאים הינו חיוני לגופנו. גוף הפועל בקצב נכון יכול "להספיק" להוציא לפועל את מכלול הפעולות הדרושות לפעילותו התקינה (מרץ/בריאות), בעוד שגוף המתנהל לאיטו ייאלץ לוותר על חלקן (עייפות/חולי). הגוף "מרגיש" / "יודע את עצמו" בהתאם לפוטנציאל התנועה שלו ("אין לי כוח לכלום" או לחילופין "שום דבר לא יכול לעצור אותי").
היות והקצב קובע את פעילותן של כל מערכות הגוף אין זה פלא שתנועה נמצאה להיות יעילה בשיפור כל התפקודים החל בלמידה וכלה בהרזיה וביצירתיות.
התנועה כאמור גורמת לגוף ל"החליף הילוך" אולם היעדרה יחזיר את הגוף לקצב איטי יותר תוך כ- 24 שעות. משך השפעת התנועה על הגוף הוא אישי ותלוי במבנה הספציפי. אצל גברים שלהם מסת שרירים יחסית גדולה יותר משך ההשפעה ארוך יותר (ככל שמסת השומן היחסית בגוף גדולה יותר משך השפעת התנועה קצר יותר).
לאור כל הממצאים שנאספו ממליץ המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (N.I.H.) לכל אחד מאיתנו על תנועה פיזית מדי יום במשך 30-60 דקות. המלצה טובה לכל מי שרוצה ליהנות משמחת חיים, יכולת מוגברת, הרזיה ובריאות.
לשאלות ומידע נוסף ניתן לפנות לדינה ראלט במייל ralt1@netvision.net.il | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
