 |
 |
|
|
|
|
| בונים חופשיים שמכבדים את עצמם, לעולם לא יחשפו את לחיצת היד המסתורית, זו שנועדה לאפשר להם לזהות זה את זה בכל מקום בעולם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ענת מסינג
29/8/2004 9:59 |
|
|
|
|
|
|
|
בזמן שענן המסתורין שהאפיל על ימי הביניים הלך והתאדה, החלו לצאת לאור, כפטריות אחרי הגשם, מועדוני חברים, מעין לשכות קטנות שהתארגנו סביב פונדקים שכונתיים עם שמות מסתוריים כמו "בית כתר השיכר
ליד סמטת דרורי" או "פונדק הקנקן והעינב שבווסטמינסטר". אלה היו הניצנים הראשונים של מה שלימים ייקרא "הבונים החופשיים" (Freemasons), שם שרבים ודאי שמעו אבל מעטים יודעים לפרש ולהסביר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מיהו בונה חופשי?
|
|
|
 |
|
|
|
החברים, המכונים אחים, מזדהים כמסדר כלל עולמי ומתכנסים בלשכות, משהו מקביל לקינים של השומר הצעיר. אחים רצויים במסדר הם כמובן גברים, עם עדיפות למבוגרים, הדוגלים בחופש הדת אבל מחזיקים באמונה בסיסית באלוהים. בנוסף לכך עליהם כמובן להיות בריאים בנפשם ובגופם וחופשיים מלידה, כלומר כאלה שלא נולדו למשפחת עבדים. הם שוללים מחלוקות תיאולוגיות ופוליטיות ותומכים בחופש המצפון והמחשבה, בהתנהגות מוסרית ובמתן צדקה.
כמו את ימי הביניים, כך גם את תנועת הבונים החופשיים אופפת בורות ומסתורין. הנופך הסודי הזה, שהיה בגדר חוק ברזל עם היווסדות המסדרים הראשונים, שרד ומשמש היום כלא יותר מערך חברתי.
בתחילה הכל היה סודי, לעתים בצדק, שכן גילדות הבנאים, אבות אבותיהם של הבונים החופשיים, שמרו על הסודות המקצועיים שלהם. ממשיכי דרכם, מייסדי המסדר, כבר היו שותפים לרעיונות שהזינו את תנועת ההשכלה באירופה, ומכיוון שהיו מעורבים בפעילויות מחתרתיות, המשיכו גם הם לקדש את ערך הסודיות. על רקע מיתוס המסתוריות והסודיות, נרדפו הבונים על ידי הכנסיה, ומאוחר יותר גם על ידי משטרים טוטליטריים (היטלר שלח את הבונים החופשיים למחנות הריכוז).
ברבות השנים הסודיות הפכה לחלק מן הפולקלור המייסוני ושבועת הבונה הפכה להתחייבות אלגורית. הסודיות כאמור הפכה לערך חברתי, ובונה שמכבד את עצמו, גם היום, לא יחשוף בפנינו - מי שאינם בונים חופשיים - את צורת לחיצת היד המסתורית, למשל, זו שנועדה לאפשר לבונים לזהות זה את זה בכל מקום בעולם.
מה שבטוח, זה שאווירת הסודיות היוותה מוקד משיכה חזק ולעתים אף סיבה יחידה להצטרפותם של בונים חדשים למסדר. במונחים מודרניים, אפשר לראות בכך טריק שיווקי של חברה שאפתנית ומצליחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סמל הבונים החופשיים, מד זווית, מחוגה והאות G
|
|
|
|
|
|
|
מסדר האורגות
|
|
|
|
|
|
|
לסינג, סופר גרמני שחי במאה השמונה עשרה והיה בונה חופשי מהולל בזכות עצמו סבר כי מטרת הבניה החופשית היא לגשר על פערים שנוצרים כתוצאה מהבדלים בין מדינות, דתות ואנשים. גישה אופטימית אם כי עומדת בסתירה מסוימת לתנאי הקבלה הנוקשים של המסדר, שדחה נשים, נכים ואת כל מי שנולד למשפחות עבדים.
כיום אמנם המצב קצת שונה, ובמדינות מסוימות אף הוקמו לשכות מעורבות של גברים ונשים. בצפון אמריקה הקימו נשים מסדר נסמך המכונה כוכב המזרח. בהולנד הוקם מסדר אורגות מקביל (מלשון אריגה) ובאמריקה הוקם מסדר פרינס הול לשחורים. למרות זאת, הניחוח האליטסטי עדיין נותר, והלשכה האנגלית המרכזית, זו המטיפה לאוניברסליזם וגישור פערים, עדיין לא ממש נותנת את חסותה למסדרים הנסמכים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תודה לקולניאליזם הבריטי
|
|
|
|
|
|
|
חלק מן המחקרים מצביעים על כך ששורשיה של הבנייה החופשית בגילדות של ימי הביניים: בנאי האבן, הטמפלרים, מסדר ציון ועוד. חברי הכנסייה המורמונית מאידך, מעידים על דמיון בין הטקסים שלהם לטקסים של הבונים וטוענים לקיומו של אב משותף, שראשיתו בהתגלות ישירה של דברי האל בזמן בניית בית המקדש.
בשנת 1717 הוקמה בלונדון לשכת הבונים החופשיים הראשית של אנגליה, ובשנים שלאחר מכן קמו לשכות גדולות נוספות ברחבי אירופה. הבנייה החופשית התפשטה במהירות, בעיקר הודות לקולניאליזם הבריטי, שכן הרבה מאוד אנשי צבא התהדרו בהשתייכותם למסדר.
הלשכה הראשונה בישראל הוקמה בירושלים על ידי ד"ר מוריס וקיבלה את אישור הלשכה הקנדית בשנת 1873. בהמשך קמו לשכות בחסות מדינות נוספות כמו למשל לשכת המהנדסים הצרפתים שהגיעו לארץ על מנת להקים את מסילת הרכבת הגדולה שנועדה לחבר בין בירות לאלכסנדריה.
הלשכה הגדולה, שאיחדה את כל הלשכות הקטנות נוסדה ב-1933 וקיבלה את אישור המסדר הסקוטי. היום רשומים בארץ כ- 3,000 בונים חופשיים, מתוכם כ- 1,500 משלמי מסים ופעילים. חשוב לציין כי למסדר אין אופי מסיונרי ואסור לחבריו לשדל אנשים מן החוץ להצטרף. המוטיבציה להצטרפות צריכה לבוא מן הפרט ובטקס הקבלה שלו עליו להעיד כי לא שודל ולא אולץ על ידי איש וכי כוונתיו להצטרף למסדר טהורות. רק לאחרונה, מתוך חשש לשורות המידלדלות, פתחו הבונים החופשיים בישראל את שעריהם לציבור הרחב וערכו סיורים מאורגנים במוזיאון שלהם ובהיכלים, השוכנים בלשכה הגדולה, ברח' ויצמן בתל אביב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הבונים החופשיים בישראל
|
|
|
|
|
|
|
מד זווית - חומר, מחוגה - רוח
|
|
|
|
|
|
|
כיאה למסדר אוניברסלי הדוגל בחופש הדת, הסמל הרשמי של הבונים החופשיים מאחד בתוכו את סמלי שלושת הדתות המונותאיסטיות: מגן דוד, צלב וחצי סהר. אבל את מרכז העניין תופסים סמלים הלקוחים מעולם הבנייה כמו המחוגה ומד זווית.
בעוד שמד הזווית מייצג את החומר, המחוגה מייצגת את הנפש או את הרוח, רגליה המפוסקות, שמונחות משני צדי מד הזווית, מסמלות את התלות ההדדית בין השניים. ויש עוד פרשנות: מד הזווית מייצג את העולם המוחשי ומשמש כאבן בוחן למציאות, בעוד שהמחוגה מייצגת את השיפוט האינדיווידואלי. לעתים, ברווח שנוצר בין השניים, המחוגה ומד הזווית, מופיעה האות G. זו מייצגת לחילופין, את המילה God או את המילה Geometry. צריך לזכור כי בנאי ימי הביניים היו אנשים פשוטים שנזקקו לפולחן ולסמלים שיעניקו להם איזשהו תוכן פילוסופי.
במקביל להקמת קתדרלות וכנסיות התעורר גם הצורך לעורר ערכים מוסריים נאצלים. אחת הדרכים לעשות זאת היתה אימוץ מושגים מתחום הבנייה. בדיוק על רקע זה נולד הביטוי "ישר כמו סרגל".
אופיים הגיאומטרי של הסמלים גם משך לשורות המסדר רציונליסטים כמו וולטיר, פיכטה, גיטה, בנג'מין פרנקלין, מרק טווין ואחרים. עוד אפשר לראות כי סמלים מסוג זה - פלס ואנך, מד זווית ומחוגה - היו מזוהים לאורך שנים עם פסגת הטכנולוגיה והציתו את דמיונם של רבים. אפילו ציירי הרנסנס הכניסו אלמנטים דומים ליצירותיהם.
לצד המחוגה ומד הזווית מניחים הבונים עותק של התורה הקדושה, שהיא ספר התנ"ך, הברית החדשה או הקוראן. גם החוקה המייסונית או כל ספר פילוסופי טוב שכל חברי הלשכה מסכימים לגביו, יכול לשמש למטרה דומה. ובשעת דוחק, כאשר האחים מגיעים ממספר רב של זרמים דתיים ואין בנמצא ספר שמקובל על כולם, ניתן להשתמש גם בספר לבן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ויש גם סלנג מייסוני
|
|
|
|
|
|
|
"על מד הזווית" ("to be on the square") פירושו להיות אמין. "להיפגש על הפלס" ("Meeting on the level") פירושו מפגש בין אנשים ללא קשר למעמד חברתי כלכלי. העיסוק בבנייה החופשית בכלל מכונה בין האחים "האומנות" (The Craft), ואת האלוהים הם מכנים "המהנדס העליון".
נארטיב מרכזי שמלווה את הבנייה החופשית מתחילתה הוא בניין בית המקדש. הסיפור המקראי מדבר על כך ששלמה המלך, חירם מלך צור וחירם בן האלמנה, אנשים בני דתות שונות, חברו יחדיו לבניית בית המקדש.
הנארטיב הזה הוא הבסיס לטקס הדרגות, לפיו ישנן שלוש דרגות להתפתחות ולצמיחה: תלמיד בונה (Entered Apprentice), חבר בונה (Fellow Craft) ורב בונה (Master Mason). ההתקדמות מדרגה לדרגה תלויה כאמור בהשתתפות המועמד בטקס. הטקס משול להצגה, מעין אימפרוביזציה תיאטרלית שיש לה חוקים ברורים וידועים מראש.
חברי הלשכה מתארים בפני המועמד סיטואציה מסוימת, שבדרך כלל קשורה לסיפור בניין בית המקדש ומעוררת שורה של שאלות פילוסופיות עימן המועמד נשלח לביתו. לאחר זמן מה חוזר המועמד עם פרשנות חדשה משלו ובכך משלים את האפילוג של ההצגה.
לעתים, לקראת טקס קבלת דרגה, נדרשים הבונים להכין עבודה, משהו בסגנון עבודה סמינריונית בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה. לפעמים הם אף נדרשים לעשות רפרט ולהרצות בפני חברי הלשכה.
זה בשביל להתקבל. מי שסתם מעוניין להעמיק עוד קצת בסמליות המורכבת והמעניינת של הבונים החופשיים, מוזמן להאזין לאופרה "חליל הקסם". מוצרט, שהיה בונה חופשי בפני עצמו, עשה שימוש נרחב בסמלים מייסוניים בכלל ובאופרה זו בפרט.
קישורים נוספים:
מאמר על מסדר שחר הזהב
האתר אור גנוז
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
