 |
/images/archive/gallery/164/384.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| וכל רגע הוא הרגע המוחלט. יוסי רז על הפסקות רוחניות, עננים חלביים וקליגרפיה יפנית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
6/9/2004 9:28 |
|
|
|
|
|
|
|
כשהיצירתיות של תומס אדיסון נתקעה, הוא לקח בידו אבן, עלה על הספה ועצם את עיניו. לאט לאט מוחו החל להירגע והרעיונות המשיכו לזרום ממנו כמקודם. רק רעש האבן שנפלה מידו היתה סימן עבורו לקפוץ מהספה ולשוב במרץ לעבודתו.
בניגוד לחיים במערב, בהם כידוע ההפסקות הן חלק קטן ומוגבל בתפריט היומי העמוס, במזרח יש נטייה גדולה לעודד הפסקות ממושכות יותר. במקומות רבים, לפני התחלת יום העבודה, נהוג
לתרגל מדיטציה או יוגה. בצהריים במקומות מסוימים מתרגלים טאי צ'י, צ'י קונג או תרגילי נשימה בקבוצה. לרשות העובדים עומד צוות עם ארגז כלים גדוש בטכניקות המיועדות לאפשר להם פסק זמן להירהור, עיבוד והתבוננות.
מנקודת ראות מעשית, ניתן לומר שההשקעה בהפסקות הרוחניות מתבררת כיעילה. עובד שיעשה את עבודתו ממקום של נוכחות מודעת ומיקוד יוכל להפיק עבור מקום עבודתו פירות טובים יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מלמטה הדברים נראים אחרת
|
|
|
 |
|
|
|
דמיינו את עצמכם כיישות חלבית עצומה הנמצאת גבוה מעל כדור הארץ. נסו לחשוב לרגע שנולדתם לתוכה ומעולם לא יצאתם ממנה. האם אתם מרגישים את תחושת הלובן האינסופי, את הקרירות הנעימה, את השקט, את המסתורין הפנימי? כל אלה הן החוויות הנעימות שלכם מאז ומעולם.
עכשיו תדמיינו שקרתה תקלה בלתי צפויה ונזרקתם אל כדור הארץ. אנשים מצביעים עליכם בבהלה וקוראים "ענן! ענן!" ובו זמנית גם מצביעים לכיוון השמים. אתם מביטים לשמים ורואים את הישות החלבית שלכם, ה"ענן", כפי שהיא נראית בעיני בני האדם - בסך הכל גבעה לבנה וגמדית שניתן לתפוס בקלות בשתי ידיים.
כששוחים בתוך הקריירה התקועה או במערכת היחסים המתסכלת, קשה לאמוד את המימדים של הבעיה. ממש כמו בתוך ענן שבו הכל צבוע לבן אחיד. אבל מלמטה רואים שמלבד הענן יש גם שמים, בתים, עצים ואנשים.
אפשר לראות את הענן גם כיישות מתפתחת ומשתנה. הענן מצליח להתמיר את הרוח לגשם ולמים חיים. ואולי נוכל בכלל להתייחס לתקיעות כאל גשר שיוכל להוביל אותנו לצד השמח של החיים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להבריק את הזהב
|
|
|
|
|
|
|
מזהב אפשר ליצור תכשיטים נאים. אם נתיך את תכשיטי הזהב ונעשה מהם מאפרה נוכל להכניס בה אפר ולכלוך. השימוש בזהב ישתנה, אך המהות שלו תישאר זהה. כך גם אנחנו: המהות הנצחית הטהורה שלנו קורנת ומלאת ערך, למרות שלעתים אנחנו לא מבחינים בה, ולרוב אנחנו משתמשים בה אחרת ממה שראוי לה.
פסק הזמן הרוחני מסמל לנו שהגיע הזמן להבריק את מהות הזהב שלנו לפני שיהיה קשה לנקות את הלכלוך והכל ישחיר. או במילים אחרות - הפסקה אותה נקדיש להתבוננות בערך המוחלט והטהור של עצמנו.
אני עוצם את העיניים, נושם עמוק ולא עושה דבר מיוחד. זו ההפסקה שבה אני מרשה לעצמי להתבונן בחצר הפנימית שלי; האם היא רועשת מדי? מי הם הקולות המתווכחים זה עם זה? מי עומד על קצה אצבעות כדי שיראו אותו? מי מרים את הקול כדי שישמעו אותו? פתאום התרגשות רבה, שקט בחצר. דמות לבנה חצי שקופה פוסעת במהירות מצפון לדרום. כל יושבי החצר בוהים מוקסמים במהות הלבנה שהופיעה לרגע וחמקה מול עיניהם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הביטוי "כל יום הוא יום טוב"
|
|
|
|
|
|
|
רק היום
|
|
|
|
|
|
|
המטרה של מתרגלים רוחניים רבים היא לחוות את הרגע, את העכשיו. הרייקי היפני מציע לאמץ את העקרון "רק היום" כתמרור דרך חשוב ביומיום שלנו. רק היום לא לכעוס, רק היום לא לדאוג. כל יום הוא רק היום.
תורת הזן מציעה שנתייחס לנוכחות המודעת של הרגע הזה כאל שער מקודש המאפשר לנו לפתוח את ליבנו למה שמזמן לנו העכשיו. אמן הקליגרפיה היפנית צייר את הביטוי "כל יום הוא יום טוב" מתוך כוונה שנתייחס לכל רגע כאל הרגע המוחלט, ללא דחייה או היקשרות אליו.
בקליגרפיה הביטוי היפני מצויר באופן מיוחד. המילה "יום" חוזרת מספר פעמים, אבל בכל פעם היא מצוירת באופן שונה. בכך מדגיש האמן שבכל יום קורים לנו דברים שונים, ולמרות זאת, כל יום הוא עדיין יום טוב. כל מה שקורה לנו ברגע הזה הוא הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות לנו, גם אם זה משהו שלא מוצא חן בעינינו, שלא ציפינו לו או שלא מתאים לנו.
ישנו שיר יפני שמקורו בחידת זן המתייחסת לבעיות היומיום כאל מרכיב חשוב בדרך הרוחנית:
"הזמן הכי טוב לפרחים הוא האביב.
לירח - הסתיו
ולשלג החורף.
אבל לא לעשות דבר הוא הזמן הטוב ביותר עבורך"
כשאני קורא את השיר הזה, אני רוצה להתייחס למצבי התקיעות שלי כאל הזמן הכי טוב לעצור, לעשות פסק זמן רוחני, להתבונן. לא לעשות דבר עם השכל. רק היום אהיה פתוח ומקבל. לא אשפוט אף אדם. לא אאחז בדבר. כל יום הוא היום הטוב ביותר עבורי.
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
