 |
/images/archive/gallery/167/282.jpg ''על קוסמים ונוודים''.
מאתר הסרט.  |
|
|
|
|
| "על קוסמים ונוודים" הוא סרט עם תובנות בודהיסטיות לא מסובכות ותיבול חושני קל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
13/9/2004 10:22 |
|
|
|
|
|
|
|
"על קוסמים ונוודים" הוא סרט בהוטני שבוים ונכתב על ידי הלאמה קנטש נורבו ובמרכזו אמירה בודהיסטית בסיסית: תשוקות=סבל.
דונדפ הוא גבר צעיר, שבתוקף תפקידו כפקיד ממשלתי נאלץ לחיות בכפר קטן. חיי הכפר משעממים את דונדפ, הוא חולם על אמריקה ועל כסף גדול ובינתיים מקיף את עצמו בסמלי סטטוס שמכריזים: "אני לא שייך לכאן". נעלי כדורסל מגושמות, רדיוטייפ שצווח מוזיקה מערבית, סיגריות. התחנה הראשונה של הפקיד המתוסכל בדרך אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות היא העיר הגדולה.
ללא הצלחה יתרה דונדפ מנסה לעצור טרמפים ולמגינת לבו טרמפיסטים נוספים מצטרפים אליו בדרך ומקטינים את סיכוייו לעלות על אחד מאותם רכבים מעטים שחולפים על הכביש הנידח.
השותפים למסע הם "איש תפוחים" קשיש, מוכר נייר אורז המלווה בבתו היפה ונזיר ידידותי אבל נודניק. בתחילת המסע שואל הנזיר את דונדפ לתכניותיו. הטרמפיסט חסר הסבלנות מפגין קוצר רוח כלפי כל מה שמייצג בעיניו את עולמו הישן (כלומר זה שיהפוך במהרה לישן, כך הוא מאמין) ועונה באנטיפטיות מודגשת היטב, שהוא מקווה להגיע אל העיר תוך יומיים. "התקווה גורמת סבל", עונה לו הנזיר ומהנקודה הזאת והלאה העלילה וסיפור המסגרת המוכל בה מדגימים את האמירה הנחרצת. כבר אמרתי שזה סרט של לאמה?
התנועה בבהוטן כנראה דלילה מאוד והחבורה מבלה יחדיו שני ימים ושני לילות. דונדפ, גם אם בעקימת פרצוף, נאלץ להצטרף אל היתר שישנים ביחד, מדליקים מדורה ומתחלקים ביניהם במזון. את הגבינה המיובשת שקיבל מאחת מנשות הכפר הוא השליך לנהר בבוקר בו יצא לדרך. אם תרצו זה המקום לומר "הכל קארמה".
לאורך הדרך מספר הנזיר סיפור בהמשכים. גם הסיפור של הנזיר הוא סיפור מסגרת ובתוכו חלום שהוא לבו של הסרט. חלום עם מוסר השכל.
באחד הטרמפים שמצליחה החבורה ההררית לתפוס אומר הנזיר לאחד מנוסעי המשאית: "אנחנו נוסעים לעיר והוא, דונדפ, נוסע לארץ החלומות".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
