 |
/images/archive/gallery/171/051.jpg ביירון קייטי.
צילום: מתוך אתר הבית  |
|
|
|
|
| 10 שנות דיכאון ושהות במוסד סגור הוציאו מביירון קייטי את המיטב: היא חוותה התעוררות רוחנית והמציאה את ה"עבודה"
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב
19/9/2004 10:20 |
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 2000, במסגרת ההכנות לקראת המילניום החדש, פרסם ה"טיים מגזין" רשימה של
כל האנשים שתרמו משהו חשוב ומשמעותי לשנות האלפיים. אחת מהן היתה אישה בשם ביירון קייטי. 14 שנה קודם לכן, אי שם בקליפורניה, התעוררה ביירון קת'לין ריד בחדרה שבמוסד לאנשים עם הפרעות אכילה, לשם הגיעה לאחר עשר שנים של דיכאון שהתחיל בשנות השלושים לחייה. היא התעללה במשפחתה, פלירטטה עם המוות, פיתחה פחד ממקומות פתוחים ופרנויה ולא יצאה ממיטתה במשך כשנתיים. מצבה של ביירון היה קשה. היא שוכנה בעליית הגג של המוסד, לבד, שם ישנה על הרצפה. באותו בוקר של שנת 1986 הקיצה משנתה ביירון קייטי כשחשה משהו זוחל על רגלה. היא הסתכלה וראתה ג'וק מטייל על רגלה. הדבר הבא שעבר עליה ניתן לתיאור רק כהתעוררות רוחנית.
ביירון קייטי עצמה מעדיפה שלא להיכנס להגדרות של מה שעבר עליה. "התעוררות רוחנית", "חווית התעלות נמשכת", "הארה", כל אלו רק מילים מבחינתה. כשנשאלה בראיון אמרה "אלו המילים שבהן הייתי משתמשת: 'זוהי זכות גדולה יותר מכל דבר שאוכל לומר במילים'". תקראו לזה איך שתקראו, התוצאה של החוויה הבלתי פוסקת הזאת היא שינוי של 180 מעלות בחייה של קייטי.
את ההבנה ששינתה את חייה מסבירים באתר שלה במילים אלו: "קייטי ראתה שכאשר היא האמינה שמשהו צריך להיות שונה מאיך שהוא ('בעלי צריך לאהוב אותי יותר', 'הילדים שלי צריכים להעריך אותי') היא סבלה. וכשהיא לא האמינה במחשבות האלו, היא היתה שלווה. היא הבינה שמה שגרם לדיכאון שלה הוא לא העולם שמסביבה, אלא האמונות שהיו לה לגבי העולם שסביבה. בהבזק של תובנה, קייטי ראתה שהניסיונות שלנו למצוא אושר פועלים פעולה הפוכה - במקום לנסות ללא תועלת לשנות את העולם כך שיתאים למחשבותינו על הדרך בה הוא צריך להיות, אנחנו יכולים להטיל ספק במחשבות האלו, ועל ידי קבלת המציאות כפי שהיא, לחוות חופש ואושר מעבר לכל דמיון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"העבודה"
|
|
|
 |
|
|
|
התובנות ששינו את חייה של ביירון היו טובות מדי מכדי לשמור אותן לעצמה ולא עבר זמן רב עד שהיא גיבשה אותן למה שמכונה היום "העבודה" (The work). למרות השם האפרורי משהו, "העבודה" של ביירון קייטי מצליחה למשוך אליה קהל הולך וגדל. הקסם שבה הוא בעובדה שהיא קלה להבנה וליישום, לא עולה כסף, ולא דורשת מדיטציה, או תרגול רוחני מסוג כלשהו (לפחות לא במובן הרגיל וה"מפחיד" של המושג). כל מה שצריך זה עיפרון, נייר, וכנות. ובהתחלה לא יזיק אם יהיה חבר טוב, או מישהו שאפשר לסמוך עליו שינחה את התהליך. הפשטות והיעילות של התהליך שיצרה ביירון קייטי, בלי שום ידע קודם בבודהיזם, פסיכולוגיה או כל תורה רוחנית, עזרה להתפשטות שלו וכיום הוא נלמד ומתורגל ביותר משלושים מדינות. קייטי עצמה מסתובבת ומלמדת את העבודה, מתרגלת אותה ללא הפסק עם אנשים, פרסמה ספר (Loving What Is), והיום גם יש לה תכנית שבועית ברדיו אינטרנט, שם אפשר לשמוע אותה מדברת, ועם קצת מזל גם לעשות איתה את "העבודה" אונליין.
אז איך עושים את "העבודה"? פשוט מאוד. כאמור, יש להצטייד בכלי כתיבה ודף. השלב הראשון (שאינו נטול הנאה) הוא לבחור תלונה ולשפוך על הדף את כל פרטיה. בעזרת כמה שאלות מנחות ("מי מרגיז, מבלבל, או מאכזב אותי, ולמה?", "איך היית רוצה שהוא ישתנה?", ועד "מה לא היית רוצה לחוות עם האיש הזה יותר אף פעם?", סה"כ 6 שאלות) יש לנו את הרשות המלאה להתלונן, להתבכיין, להתעצבן וכן הלאה. ההגבלה היחידה היא הבקשה לא לצנזר את עצמנו. מותר לנו להיות קטנוניים, ביקורתיים, או כל דבר אחר שנרצה. עדיף לנסח את התלונה במשפטים קצרים ופשוטים, כמו "אני כועס על אשתי כי היא לא מבינה אותי".
לאחר שהוצאנו את התסכולים שלנו על הנייר, חוויה משחררת לכשעצמה, מגיע שלב השאלות הזהות. בשלב זה אנו בוחנים כל אחת מההצהרות שרשמנו בתלונה שלנו בעזרת ארבע שאלות פשוטות אך יעילות בצורה מפתיעה, שהן למעשה לב השיטה.
1. האם זו האמת? (Is it true?)
2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזו האמת? (Can you absolutely know it's true?)
3. איך אתם מגיבים כשאתם חושבים את המחשבה הזו? (How do you react when you think that thought?)
4. מי תהיו ללא המחשבה הזו? (Who would you be without the thought?)
המפתח בהתמודדות עם השאלות, על פי ביירון קייטי, הוא "ללכת מעבר לתשובות המהירות של האינטלקט ולהתחבר לתבונה עמוקה יותר. שאלו, ואז היו דוממים וחכו לקול הפנימי שיגיב".
נשמע פשוט? אפילו פשטני? עשרות אלפי מתנסים נשבעים שזה עובד. לאחר שכל הצהרה שלנו נבדקה בעזרת ארבע השאלות, משלימים את התהליך בשני שלבים נוספים. ראשית הופכים את משמעותם של כל אחת מההצהרות המקוריות שלנו, וחוזרים עליה במשמעות הפוכה ("אני לא כועס על אשתי", "אשתי לא צריכה להבין אותי", וכן הלאה). ובשלב האחרון של התהליך לוקחים את התשובות המקוריות לשאלה השישית ("מה לא היית רוצה לחוות עם האיש הזה יותר אף פעם?") והופכים גם אותן. כלומר, אם במקור אמרתי "אני לא רוצה להתווכח עם החברה שלי יותר אף פעם", הפעם אומר "אני מצפה ומייחל להתווכח שוב עם החברה שלי". מה ההיגיון מאחורי הצהרות אלו? "חלק זה הוא קבלת המיינד והחיים ללא פחד והיפתחות למציאות", אומרת ביירון.
אגב, למי שרוצה להתנסות ב"עבודה", הייתי ממליץ למצוא מנחה מוסמך לכך (יש גם בארץ), או מישהו שכבר עשה את התהליך כמה פעמים, או לפחות לבדוק את האתר של ביירון כדי לקבל את הנוסח המלא של "העבודה" וההנחיה הנחוצה לה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם למי שאלרגי
|
|
|
|
|
|
|
ללא תרגול רוחני ממוסד או הכשרה כלשהי, ביירון קייטי הפכה לאחת המורות הרוחניות החשובות והמוערכות ביותר, ו"העבודה" לתרגול רוחני שמתאים לזמננו ומקובל גם על מי שאלרגי לניו אייג'. ההתעוררות הספונטנית שחוותה (למרות שיש הסופרים את השנים בהן סבלה מדיכאון כשנות חיפוש והכנה רוחנית) הפכה את ביירון מעוד קורבן של המשבר הקיומי של החברה האמריקאית לסמל של הצלחה. ולא הצלחה כלכלית או חברתית, כמקובל. האומה האמריקאית חרתה על דגלה את "המרדף אחר האושר", וביירון מצאה אותו. הוא לא היה טמון במשפחתה ובילדיה, לא בעושר כלכלי, ולא בשום סוג אחר של הגשמה עצמית. האושר שלה היה בראש שלה, בשינוי פשוט של נקודת המבט שלה, ואת האמת הבסיסית הזאת היא מנסה להעביר הלאה.
קישורים נוספים:
קטעים מהספר Loving What is
את ה"עבודה" של קייטי ביירון מלמדים בישראל שי טובלי, ארנינה קשתן ומורים נוספים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
