 |
/images/archive/gallery/173/392.jpg הירה ראטן מאטק, ''המהנדס'', בילה שנה שלמה בצום.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| לכל מי שחושב שצום של יום בשנה הוא סיפור מההפטרה, הנה סיפור על אנשים שצמים 365 ימים בשנה, ועוד טוענים שזה בריא
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב
23/9/2004 9:04 |
|
|
|
|
|
|
|
אם הצום של יום כיפור נראה לכם קשה, הגיע הזמן שתכירו אנשים שבשבילם צום הוא דרך חיים. אנשים שלטענתם אוכל הוא משהו מיותר שהגוף שלנו ממש לא צריך. אנשים שחושבים
שלאכול ולשתות זה בסך הכל הרגל מגונה, התמכרות. בדיוק כמו עישון. אנשים שטוענים שהם חיים - הרבה יותר טוב ובריא - בלי לאכול ובלי לשתות. בכלל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מטאג'י. טוען שלא אכל שישים שנה
|
|
|
 |
|
 |
|
בעל החור
|
|
|
 |
|
|
|
במהלך ההיסטוריה נרשמו כמה וכמה מקרים של אנשים שחיו בהצלחה יתרה למרות - ואם תשאלו אותם אז בגלל - שוויתרו על תזונה רגילה, כלומר על אוכל. ברוב המקרים זה קרה בהקשר רוחני כלשהו. היוגים ההינדים הם כמובן המובילים בתחום, והם טוענים לכוח על טבעי שכזה ("סידהי") מזה אלפי שנים. פטנג'אלי, הקדוש המפורסם מהמאה הרביעית לפני הספירה כתב ב"יוגה סוטרה" על שליטה ברעב וצמא כסידהי, אחד מיני רבים, שביכולתו של היוגי להשיג. היכולת הזאת, כך מסתבר, עדיין קיימת ולאחרונה אפילו צצו ממשיכים שלה.
הראשון הוא קדוש הודי בשם פרהלד ג'אני (Prahlad Jahni), הידוע גם כ"מטאג'י". את כינויו קיבל ג'אני לאחר שבגיל 8 בורך על ידי אלה בזמן שביקר במקדש. מאז הוא מסתובב בבגד נשי דמוי סארי אדום, מקושט בצמידים ובפרחים. הוא בילה את רוב ימיו במערות שבאזור אמבג'י, ושם, בזכות חסדה של האלה, לא בא דבר אוכל או שתייה אל פיו כבר יותר מ-60 שנה, כך הוא מספר. מטאג'י הנכבד חדר לתודעה הציבורית בזכות העובדה שהסכים להיבדק רפואית ולהוכיח את העובדה שאין הוא תלוי באוכל ובשתייה. הוא נבדק בבית חולים באחמדבד, שם הושם במעקב 24 שעות ביממה.
על פי הידוע לרפואה המודרנית, אדם יכול לשרוד מספר שבועות ללא אוכל, אך לא יותר משלושה ארבעה ימים ללא שתייה. כמו כן, אדם מסוגל להימנע מלהוציא שתן במשך שבעה ימים בלבד עד שכליותיו קורסות. למרות שהניסוי תוכנן להימשך שבעה ימים בלבד, מטאג'י שרד ללא קושי במשך עשרה ימים. הוא לא אכל דבר, קיבל 100 מיליליטר של מים לשטיפת פיו ביום (אותם החזיר לכלי והם נמדדו על מנת לוודא שלא בלע אותם), לא התרחץ (לבקשת הרופאים) ולא היו לו יציאות כלל. הניסוי נפסק רק משום שבית החולים הוצף במבקרים שרצו לחזות בפלא. הרופאים שבדקו אותו עדיין סקפטיים לגבי היכולת להחזיק מעמד ללא אוכל במשך יותר משישים שנה, אך אינם יכולים להסביר כיצד שרד ללא קושי עשרה ימים שכאלה. למטאג'י עצמו יש הסבר מקורי אך הזוי: לטענתו הוא שורד בעזרת חור בחך שלו, דרכו מחלחל "נקטר החיים" המחזיק אותו בחיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מטאג'י תחת פיקוח רפואי
|
|
|
|
|
|
|
הבוהה בשמש
|
|
|
|
|
|
|
מקרה נוסף שהתפרסם בשנים האחרונות הוא סיפורו של הירה ראטן מאטק (Hira Ratan Matek). מאטק, פנסיונר, מהנדס מכונות בעברו, התפרסם בעיתונות בסוף שנת 2000 לאחר שבילה שנה שלמה בצום, שלפי הדיווחים לווה במעקב רפואי ומדעי. "המהנדס" הצהיר באותם ימים כי הוא בדרכו לארצות הברית בעקבות בקשה שהגיעה אליו מגורמים בנאס"א שביקשו לבדוק אותו. במידה ויוכיח להם את יכולתו, הסביר, מתעתדת נאס"א לאמן אסטרונאוטים כך שיוכלו להתקיים בחלל ללא אוכל. העובדה שבנאס"א הכחישו את הסיפור, לא מנעה מהמהנדס לנסוע לארצות הברית ולהרצות באינטנסיביות בכל רחבי המדינה.
שיטתו של המהנדס להישרדות ללא אוכל ושתייה תפיל לרצפה כל רופא שעדיין עומד לאחר ששמע על אנשים שאינם אוכלים כלל: את האנרגיה שלו הוא מקבל, לטענתו, מבהייה בשמש. כן, כן, הוא לא מתעוור מזה, ככה הוא אוכל. את הבהייה בשמש יש לבצע אך ורק בשעות הזריחה והשקיעה. הטכניקה לא תעבוד אם הבוהה אינו עומד על האדמה ברגליים יחפות, אך מצד שני מותר לו למצמץ, אם הוא צריך.
בהייה בשמש היא עניין הדרגתי, הוא מסביר. ביום הראשון בוהים במשך 10 שניות בלבד. ביום השני מוסיפים 10 שניות, וכך בכל יום נוסף. כשתגיעו ל-15 עד-30 דקות ליום של בהייה, אומר המהנדס, כל החוליים הפיזיים יעזבו אתכם, מאחר והמוח והגוף יתרגלו לקבל את האנרגיה שלהם מהשמש. באזור ה-35 דקות בהייה אמור הרצון לאכול לדעוך מעצמו, ובערך באזור ה-44 דקות בהייה, כלומר לאחר 9 חודשים, ידעך גם הרצון לשתות. "מסיבות רפואיות", אומר המהנדס, אין לבהות בשמש יותר מ-44 דקות. על כן, לאחר 9 חודשים הוא מחליף את הרגל הבהייה ב-45 דקות הליכה ברגליים יחפות על פני אדמה. בשלב זה, הוא מסביר, מספיקה השהייה בשמש לצורך "טעינה", ואין צורך לבהות בה ישירות. אשרי המאמין והבוהה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מאטק. ניזון מבהייה בשמש
|
|
|
|
|
|
|
הנושמים
|
|
|
|
|
|
|
גם במערב ידועים כמה וכמה מקרים של אנשים שהתקיימו ללא אוכל ושתייה. אחד הידועים שבהם הוא המקרה של הנזירה הגרמנייה תרזה ניומן, שבשנים 1926 עד 1962 התקיימה ללא אוכל ושתייה. הדבר היחיד שבא אל פיה בשנים אלו היה "לחם הקודש" הקתולי, מעין קרקר קטן ויבש, שגם אותו אכלה רק פעם ביום.
במשך השנים זכתה התופעה לשם "אינֶדיה" (Inedia). לאחרונה, בגלגול הניו אייג'י שלה, מכונים הבלתי אוכלים בשם "Breatherians", ה"נושמים". שם נוסף, והרבה יותר מוצלח, לאנשים שחיים ללא אוכל הוא "חיים על אור". עם זאת, ההיסטוריה המודרנית של חיים ללא אוכל במערב הרבה פחות משגשגת מאשר במזרח.
שני מורים שנויים במחלוקת תרמו לתופעה. הראשון הוא בחור בשם וויילי ברוקס, שבשנות השמונים היה נביא ה"אי האכילה". ברוקס התפרסם כאדם שאינו אוכל, אינו שותה וכמעט ואינו ישן. הוא צוטט כאומר: "אם אוכל זה טוב, אז איך זה שהגוף ממשיך לנסות ולהיפטר ממנו? האדם לא יועד להיות פח אשפה". הטכניקה שלו, שהתבססה על קבלת האנרגיה הנחוצה לגוף על ידי הנשימה (פראנה), זכתה לפופולריות רבה. הוא ערך סמינרים מבוקשים, בהם תמורת כ-400 דולר לימד אנשים כיצד להפסיק לאכול. הכל היה טוב ויפה עד שברוקס נתפס באמצע הלילה זולל ג'אנק פוד בסבן אילבן.
ושלא תחשבו שהחשיפה המביכה הזאת גרמה לו להתחרט. הוא הוריד פרופיל לכמה שנים, ולאחרונה החל לצוץ שוב. כמובן שעל פי הגירסה שלו הוא ירד למחתרת מרצונו, וזאת על מנת לנסות ולהבין מדוע הוא בכל זאת היה זקוק לאוכל. עכשיו, כשהוא הבין למה, (תיכנסו לאתר שלו, הוא יסביר לכם) הוא בשל לחזור לפעילות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ווילי ברוקס. נתפס זולל
|
|
|
|
|
|
|
המנשנשת
|
|
|
|
|
|
|
המורה השנייה היא סיפור אחר. ג'סמוהין (Jasmuheen), או בשמה הקודם אלן גריב, היא אוסטרלית שמתפקדת בשנים האחרונות בתור הכוהנת בגדולה של עסקי ה(אי-)אכילה. גם היא דוגלת בשימוש באנרגיית פראנה במקום באנרגיה המתקבלת מאוכל. היא כותבת ספרים בנושא, מרצה בכל העולם ומלמדת אנשים כיצד להיפטר מהתלות באוכל ובשתייה על ידי תהליך ארוך שתלוי ב-21 הימים הראשונים והקריטיים. בשנים האחרונות גם היא הורידה פרופיל (והתמסרה לפרויקטים הומניטריים), וזאת בעקבות סדקים די גדולים שהתגלו בתדמיתה ובמשנתה.
זה התחיל בעובדה שמראיינים שהגיעו לביתה גילו שהוא עמוס באוכל. היא בתגובה טענה שהאוכל הוא בשביל בעלה. בסופו של דבר היא התוודתה שמפעם לפעם היא מנשנשת ממתק. רק בשביל חווית הטעם, לא בשביל האנרגיה. הסדקים התרחבו כשאירעו מספר מקרי מוות(לפחות שלושה) של אנשים שניסו להפסיק לאכול על פי שיטת 21 הימים שהיא ממליצה עליה. התשובה של ג'סמוהין לעניין היתה שהם לא פעלו לפי הוראותיה המדויקות, או לחילופין לא היו מתקדמים מספיק מבחינה רוחנית על מנת להתקיים על פראנה בלבד.
וזה עוד לא הכל. תדמיתה של ג'סמוהין התמוטטה כמעט לחלוטין כאשר צוות תוכנית "60 דקות" האוסטרלית הציע לבחון את יכולת אי האכילה שלה בתנאי מעבדה. היא הסכימה, ושוכנה תחת מעקב מצלמות ורופאים בחדר מלון סגור. לאחר יום ללא אוכל היא החלה להראות סימני חולשה. היא התלוננה שמכיוון שהיא בחדר מלון בלב העיר, ליד כביש עמוס, היא לא מקבלת את האוויר הנקי שהיא זקוקה לו. צוות התוכנית העביר אותה לאזור מבודד בטבע, שם נמשך המעקב. לאחר שלושה ימים נוספים החליטו הרופאים המלווים שיש להפסיק את הניסוי מחשש לבריאותה, מאחר ותסמינים מדאיגים כמו חולשה, אישונים מורחבים, דיבור איטי ודומיהם החלו להופיע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'סמוהין. "זה בשביל הבעל"
|
|
|
|
|
|
|
גם הפולנים בעניין
|
|
|
|
|
|
|
למרות ששני מובילי טרנד אי האכילה נחשפו כשרלטנים, הנושא מסרב לגווע (באמת שלא התכוונתי). ברחבי העולם יש אלפי אנשים הטוענים שהם חיים ללא אוכל וללא שתייה מזה שנים. ריכוזים כאלו נצפו בהודו, בסין, ולאחרונה עולה גם כוחה הסצנה הפולנית. אפילו כאן, בארץ הקודש, התקבלו דיווחים לא סדירים בעניין.
גיבוב שטויות מופרכות או פתרון מהפכני לבעיות העולם? אתם מוזמנים לשוטט באתרים שצורפו ולהחליט בעצמכם. בינתיים, אל תעשו חתך בחך, אל תבהו בשמש ואל תנסו לחיות על נשימה בלבד. המלצת המערכת: תאכלו ותיהנו.
קישורים נוספים:
הרצאה של הירה מאנק, המהנדס
האתר של המהנדס
מילון הסקפטים מטפל בנושא
הבי.בי.סימדווח על מאטאג'י
הבי.בי.סי מדווח על מותה של וריטי לין
ה-CIA בגרסה של ג'סמוהין
כתבה של אורי יריב על צום להתעלות רוחנית
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
