 |
/images/archive/gallery/187/502.jpg הייתם קונים כרטיס להופעה אילו הייתם יודעים שיש סיכוי גדול שהזמר כלל לא יגיע?
צילום: ארכיון  |
|
|
כשהדייג מחכה מספיק זמן לדגים שלא מופיעים, המים מתחילים לדוג את התודעה המתרוקנת של הדייגים. יוסי רז על דיג ומדיטציית זן
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז 20/10/2004 10:33 |
|
|
|
|
 |
במכתב הפתיחה
של פורום הדיג בקהילות NRG נכתב: "הדיג הוא לכולם. כדי להתחיל בכך, לא צריך להיות עשיר או מומחה. ציוד בסיסי מספיק. לדייג פנים רבות: הוא יכול להשתמש בחכת יד (בוס), בהטלה (רולר), בחכת גרירה ופתיון מלאכותי, במסירה או בצלילה חופשית. לא תמיד מצליחים, אבל מי שנתפס...". מעולם לא הבנתי למה אנשים שפויים משקיעים כסף, מאמצים וזמן, המון זמן, כדי ללכת לדוג, אם יש סיכוי שאפילו דג אחד לא ייתפס בחכתם. האם הייתם קונים כרטיס להופעה אילו הייתם יודעים שיש סיכוי גדול שהזמר כלל לא יגיע?
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
דיג במהופך
|
 |
|
 |
 |
 |
|
רבים מחכמי המזרח אהבו לגור על יד מקור מים. על פי מסורת הזן היפני, כאשר שלחו אותם חכמים את חכתם לדוג, התרחש תהליך התעוררות מעניין: חוט הדיג, שחיבר ביניהם לבין המים, הפך לחוט דיג דמיוני באורך 1,600 קילומטרים, וזאת על מנת שיספיק לתפוס את "דג ההארה בעל קשקשי הזהב". כמובן שהחוט מסמל תהליך של הרחבה תודעתית והיפרדות מהזמן הארצי לטובת הזמן הרוחני. קודם כל הם דגו דגים. אחר כך, כשחיכו זמן רב לדגים והם לא הופיעו, המים החלו לדוג את התודעה המתרוקנת של הדייגים. ככל שהזמן הארצי חלף, המודעות של הדייגים התרוקנה, עד כשנוצר "דיג במהופך": הדגים דגו את האנשים, המים דגו את המחשבות של האנשים, והדרך דגה את האני המתרוצץ והמחפש שלהם. תפיסתם הצרה התרחבה: מהידיעה העובדתית שהיקום מכיל מים - אל ההבנה החווייתית שהמים מכילים את היקום.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
פנינה בוהקת אחת
|
 |
|
 |
 |
 |
|
"איקה מיוג'ו" הוא ביטוי ביפנית שמשמעותו: כל היקום על עשרת כיווניו נמצא בפנינה בוהקת אחת. גם אם ננסה, לא נוכל להבין את הביטוי הזה באמצעות האינטלקט, ואף לא נוכל להסביר אותו במילים. המילים הן כבר קטגוריות, ואילו ההבנה של הביטוי הזה היא מעבר להגדרות ולקטגוריות. הדגים, המים, הירח, הזמן, המרחב ואנחנו - מקוטלגים על ידי השכל שלנו כדברים נפרדים מהפנינה, אך הפנינה היא מעבר להגדרות. "הכל בתוך הפנינה הבוהקת" משמעו שאין הפרדה. כל היקום וגם אנחנו נמצאים בתוך הפנינה המושלמת, השלמה והעגולה. כיצד אפשר לא לאהוב את הפנינה הבוהקת הזאת, אם אנחנו היקום הנפלא והנהדר, וכל קרן אור הנשברת מעלינו היא גוון נוסף של מהותנו המושלמת?
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
דג עם סנפיר של זהב
|
 |
|
 |
 |
 |
|
איך נראה פעוט הרואה בפעם המיליון את אותה קלטת וידיאו? הוא נראה בדיוק כפי שהוא נראה בפעם הראשונה בה צפה בקלטת: שמח וצוהל. זוהי התכונה הנהדרת של ילדים: היכולת לקבל את הדברים כפי שהם, מבלי להכניס שיפוט, ביקורת וכובד. לעומתם, אנחנו הבוגרים, מרבית היממה מעמידים בינינו לבין קלטות החיים שלנו שיפוט, אירוניה, תנאים וכאב.
מאוד קשה לנו להתלהב בפעם המיליון מביצה שמקפצת בתוך המים רותחים כשאנחנו מכינים לילד שלנו ארוחת ערב. בינינו לבין פלא הביצה עומדים יום העבודה שחלף וקיר הדאגות של מחר בבוקר. אנשים לומדים לתרגל מדיטציה ורייקי כדי למוטט את קירות הכעס (העבר) והדאגה (העתיד) שעומדים ביניהם לבין החיים המלאים. אמנות הדיג מחזקת את החוכמה המזרחית ומלמדת שהחיים המלאים הם הטלת החכה שלנו כאן ועכשיו וקבלת כל מה שהים נותן לנו. נוכל להיכנס אל ים האפשרויות האינסופי רק אחרי שנשאיר את העבר והעתיד שלנו בשער הכניסה. הדג עם סנפירי הזהב ייתפס בחוט שלנו, רק אם נוכל לשחזר את ההתלהבות הילדית שבנו, כשעדיין לא היינו צמודים לרצון הנואש ללכוד עוד אוצרות בחכה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
לא עבר לא עתיד
|
 |
|
 |
 |
 |
|
גם "סמל האיזון מרחוק" (הסמל השלישי ברייקי) מהווה עבור המתרגל חוט דיג באורך אלפי קילומטרים, בעזרתו ניתן להתחבר לים האפשרויות הגדול. סמל זה הוא החכה הווירטואלית שעוזרת לקשר בין "העבר" להווה ובין ההווה ל"עתיד". ניתן לייחס ל"סמל האיזון מרחוק" משמעות בודהיסטית - "לא עבר לא עתיד", מכיוון שרק כשאנחנו לומדים להפעיל את הסמל הזה, אנחנו חווים התמוטטות של כל האחיזות שהיו לנו במושגי הזמן והמרחב הארציים. אנחנו מבינים בחוויה ש"העכבר הוא זמן, הנמר הוא זמן" (כדברי מאסטר הזן דוגן), וגם ההר והמים ובני האדם הם זמן. מכאן שכל מה שבני האדם עושים ויוצרים הוא גם כן זמן. זהו זמן לא במשמעותו הרגילה, כמושג חיצוני, או כמין קטיגוריה טכנית לקיטלוג עולם האירועים והדברים שסביבנו. זהו הזמן הטראנסצנדנטלי, הזמן שמעבר לזמן, שהוא עצמו האירועים והדברים שנמצאים בנו ומסביבנו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
משה הדייג
|
 |
|
 |
 |
 |
|
איש קשיש ושזוף יושב ליד חכתו התקועה בחול. רחוק יותר במים עומדת גם הסירה הישנה שלו. "איך הדגים היום?", אני שואל אותו, אך כשאני מבחין שהוא אוכל משהו, אני מתחרט על חוסר הרגישות של שאלתי. "עם השנים למדתי, שכשהמזל לא נמצא בחכה שלי, אני תוקע את אותה בחול ואוכל פיתה. עשר דקות אחרי כן אני מצליח ללכוד איזה דג נחמד", אמר לי משה הדייג בחיוך, עיניו מתרחבות ושמחות מעצם הרעיון שמכל האנשים בחוף פניתי דווקא אליו והבעתי בו עניין. פטפטנו כרבע שעה, ואז החכה התקועה בחול החלה לפרכס. משה רץ למשוך אותה מהחול ולאחר מספר שניות ראינו דג נחמד רוקד באוויר. שמונה בערב, זמן טראנסצנדנטלי, חוף הסלע בת ים. משה מושך את סירתו אל החוף. למרות שלא ראיתי בתוכה דגים, שמתי לב שאור הירח ממלא וגודש את הסירה של משה הדייג מבפנים. קישורים נוספים:
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז לפורום מדיטציה ורייקי בקהילות NRG בניהול יוסי רז
|  |  |  |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|