 |
/images/archive/gallery/193/331.jpg עוטסב.
צילום: אנונימי  |
|
|
|
|
| עוטסב, סאניאס ותיק ונודיסט בכיר, החליט שהגיע הזמן שהסאניאסים יפתחו את הפה. אושו, הגירסה הרכה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עוטסב
29/10/2004 10:11 |
|
|
|
|
|
|
|
הודו, 1993. אני ועוד כמה חברים עולים על רכבת מגואה לרג'סטאן. לא עובר הרבה זמן עד שמתברר לנו שהרכבת עוברת בפונה. לאחר חקירה קצרה של ההודים בספסלים מסביב החלטנו לעצור לביקור. נהג הריקשה, שמבחינתו כל מי שמגיע לפונה מגיע לאשראם, וידא איתנו את העניין ואנחנו, מבלי לדעת בכלל שיש דבר כזה שנקרא אשראם, אמרנו כן. הוא הוריד אותנו בבית הקפה שבפתח האשראם ואמר "מפה אתם תסתדרו לבד. 100 רופי בבקשה". קיבל 50 ונסע.
הכניסה לבית הקפה עדיין זכורה לי כאחד הרגעים ההזויים בחיי. מסביב לשולחנות ישב ערב רב של אנשים מכמעט כל לאום אפשרי, רובם לבשו גלימות בצבע בורדו וענדו שרשראות חרוזים עם תליון ועליו תמונה של איש זקן עם זקן לבן ולכולם היו שמות מוזרים ובלתי ניתנים לזכירה. ישבנו בבית הקפה הזה כשעתיים, שברובן קפצנו, שלא לומר ברחנו, משולחן לשולחן. פשוט לא הבנו על מה האנשים מסביב מדברים! הם דיברו על לידה מחדש, התניות חברתיות, מיניות טנטרית, חיים לאחר המוות ואת הכל תיבלו במונחים הודיים כשהם חוזרים שוב ושוב על המילה "אנרגיה", או ליתר דיוק אנרג'י.
עזבנו את בית הקפה, נכנסו לבית המלון הראשון שנתקלנו בו ושכרנו חדר. היה ברור לנו שהגענו לבית משוגעים
ושכדי לשמור על השפיות שלנו אנחנו חייבים לברוח מפה, ומהר. נרדמתי כשבראש מהדהדות לי המילים של אבי בצאתי לטיול: "תעשה מה שאתה רוצה עם החיים שלך, רק דבר אחד אני מבקש: בלי כתות ובלי סמים". על הבקשה השנייה כבר עברתי אינספור פעמים בעודי מסנן לעצמי "מה הוא מבין", אבל הראשונה נשמעה כמו עצה טובה לדרך. זהו ללא ספק מקום מושבה של כת, אמרתי לעצמי. צא מפה מהר!
בבוקר עלינו על הרכבת הראשונה שמצאנו והמשכנו. הדבר האחרון שאני זוכר מאותם ימים זה את עצמי שוכב ברכבת וחושב, הם היו חייכניים מדי כל אותם אנשים, מבסוטים מדי מהחיים. מה לעזאזל קורה שם. איך זה שכל כך טוב להם.
1997. שוב אני בהודו, הפעם בדלהי עם ידידה. אני נוסעת לגואה, היא הודיעה לי בבוקר הודי טיפוסי בדלהי. אני בא אבל לפני כן יש עיר שפעם עברתי בה ואני חייב לעצור שם לביקור. אני חייב לבדוק למה כולם כל כך מבסוטים שם. עזוב אותי, הים והשמש קוראים לי, היא ענתה. נפרדנו בנשיקה בתחנת הרכבת, אני לפונה לשבועיים, היא לגואה, עם הבטחה להיפגש בקרוב. בשנת 2000, קצת אחרי הסילבסטר, היא קפצה לפונה לבדוק מה קרה לאותם שבועיים ואיך זה שארבע שנים אחרי אותה נשיקה אני עדיין שם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אושו הוריד את אלוהים אל העם
|
|
|
 |
|
|
|
אחרי שסדרת הכתבות של אורי לוטן על אושו הפכה לשיחת השבוע בכל שולחן שיצא לי לשבת בו, זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יתיישב מול מקלדת ויכתוב על אושו באור אחר. לא ברור לי איך יצא שהמישהו הזה הוא אני, אבל אני אנסה בכל זאת. היסטוריון גדול אני לא. שתדעו מראש, אני יכול לנסות לתאר את הדברים מזווית קצת אחרת, כמו שאני מרגיש וחווה אותם.
למען האמת השתלשלות העלילה שעליה מסופר בהרחבה בסדרה לא כל כך מעניינת אותי. אושו עשה ככה, ראשי הקהילה שלו עשו אחרת, סמים, זנות. לדעתי, מדובר בעניין לחובבי נפטלין. ולא שההיסטוריה לא משנה פה משהו, היא כן. אבל אבוי לאותה היסטוריה אם היא מסתירה למתבונן בה את העיקר בכל הסיפור. בעיני, בסיכומו של יום, מה שמשנה באמת הוא תרומתו של אושו לחיים הפרטיים שלי ולעולם הניו אייג' כפי שאנחנו מכירים אותו היום.
אל תבינו אותי לא נכון. אני לא מנקה את אושו אוטומטית מכל אשמה בעניין מה שנעשה בקומונה שלו. האמת היא שאין לי מושג מה באמת קרה שם. חייתי ארבע שנים בקומונה בפונה, וזה היה הרבה אחרי שאושו עזב את גופו. מעולם לא ערכתי מחקר בנושא ואני ניזון מסיפורים וממיתולוגיה סאניאסית לכן אני לא אתעכב על העלילה. אבל בהחלט נראה לי צודק וראוי לנסות ולהאיר ולו במעט על האיש עצמו ועל תפקידו בחיי המחפש אחר האמת, אז והיום.
אושו התחיל את דרכו כמורה רוחני בעולם שונה מזה שאנחנו מכירים היום. קבוצות שונות בהנהגתם של מוארים רבים עשו במהלך ההיסטוריה ניסיונות שונים ומשונים בדרך הרוחנית, אבל הם היו מעטים. מעטים מאוד. אם NRG היה קיים באותם ימים אני בספק רב אם היה בו מדור ניו אייג'. הרוב המוחלט של מחפשי האמת מצא את עצמו זורם לידיהם, שלא לומר ציפורניהם, של הכמרים והרבנים של הדתות המרכזיות. אושו מלכתחילה החליט להפקיע מידי הדתות הגדולות את השליטה בעולם הרוח להוריד את אלוהים אל העם ולשלוח בדרך מכתב פיטורים למתווכים שלו. מבחינתו, בדרך להשגת מטרה זו - כל הדרכים היו כשרות. משפטים שכל מי שהולך לסדנת סופשבוע בגליל יודע להגיד כמו: "הכל אחד", "פרוג'קשיין" (השלכה), "אקזיסטנס" (קיום), "טרסט" (אמון) או "מיינד" היו באותם ימים חידוש לרוב האנשים.
אושו הציע, למי שרצה להקשיב, מהפכה בתפיסה ובחשיבה - בכל אחד ואחת מאיתנו יש פוטנציאל להארה, כולם נולדו עם ניצוץ אלוהי ורק שכחו את זה בדרך, וכן הלאה - נכון, רבים וטובים אמרו את זה לפניו, וגם הוא הבין את זה, ובדיוק בגלל זה הוא הבין שבשביל להפיץ את הבשורה הוא צריך לזעזע את העולם בדרך רוחנית שטרם נראתה על פני הכדור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרולס רויסים הם חתיכת אמירה
|
|
|
|
|
|
|
אישיותו והאופן שבו ניהל את הקומונה שלו היו מעוררי מחלוקת לכל הדעות. צריך אינטלקט מפותח מאוד כדי להבין את הבדיחה הקוסמית שבחובה מסתתרת האמת של אושו. האיש ללא ספק קשה לעיכול. בעיקר למתבונן מהצד. החוויה האישית, אני מודה, עוזרת פה.
מהתבוננות מהצד, מספיק להעיף מבט בצורת הלבוש שלו ובדרך בה ניהל את חייו בשביל להבין שהאיש חשב שהוא לפחות המלך הורדוס (גלימות ארוכות וכובעים מגוחכים) ובעל תאווה בלתי נגמרת לתענוגות החומר (97 רולס רויסים) אבל בעיני יש פה חתיכת אמירה. הקונספט של רוחניות וסגפנות הלך יד ביד יותר מדי שנים לטעמו של אושו. מהטמה גאנדי עטוי חיתול התאים למיינד האנושי נהדר. הנה איש רוחני, מסתפק במועט. נזיר ממש. איש עסקים מהעיר הגדולה לעומתו ממש לא יכול להיות רוחני. או רוח או חומר. יחד זה לוחץ בשכל על כפתור השרלטנות. בדרכו המיוחדת, אושו לקח את השיעור הזה הכי רחוק שאפשר. רחוק עד כדי כך שלמתבונן הצד הוא עשוי להיראות כמו ליצן לא רציני. זה שהוא באמת אהב מכוניות פאר ושעונים מזהב לא מפחיתה כלל מחשיבות השיעור פה. הוא העמיד את אנשיו בפני קוריוז של הקונספט הקלאסי של גורו. הוא עשה צחוק מכל הרעיון. שופר של האמת הקוסמית הטהורה, קול אלוהים חיים שדובר אמיתות בשפה רהוטה ועשירת דימויים מגיע להרצאה כשעל פניו משקפי שמש בסגנון ז'קלין קנדי אונסיס, מובל ברולס רויס ורודה מעוטרת ציורי טווסים רג'סטאניים. והפרדוקסים רק מתחילים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתם מבסוטים מחיי המין שלכם?
|
|
|
|
|
|
|
מלחמתו של אושו בהבדלה של המיינד בין רוח לחומר היתה מלחמת חרם. תשמעו חברים, לפני שאתם מדברים איתי על רוחניות גבוהה, על חיים לאחר המוות, גופים אסטרליים, ביקורים חוץ גופניים ועוד נושאי עניין רוחניים נפוצים, אני מבקש מכם לרדת קצת לאדמה ולשאול את עצמכם כמה שאלות בנאליות. תגידו, אתם מבסוטים מחיי המין שלכם? אתם מסופקים? אתם אוהבים ומקבלים את עצמכם? אתם בני אדם חופשיים או מכונות משומנות? מתי בפעם האחרונה לקחתם נשימה אחת עמוקה ומשחררת בין כל הבלה בלה הרוחני שלקוח במקרה הטוב מידע שאול ומחוויות חצי דמיוניות שלא קשורות לקיום היומיומי שלכם? אולי מישהו מוכן להסביר לי איך האינפורמציה שלפני שני גלגולים הייתי חייל רומי שנאנס על ידי אנטילופה בקרב על שחרור לטרון יכולה לעזור לי בזמן שאני מתעורר בבוקר עם מצבי רוח קיצוניים ומפחד להודות אפילו בפני עצמי שחיי המין שלי עם בן/בת זוגי משעממים אותי רצח ואני מפנטז על אורגיות המוניות. לפני שמנסים להכניס קצת שקט לחיים אולי כדאי להוציא את הסוסים מהאורוות לאיזה טיול קצר בשמש ולעשות שם קצת סדר? כשאתם יושבים שעה בוויפסנה אתם באמת ריקים ממחשבות? נקיים מרצונות? או שאתם מתכננים את הארוחה הבאה או מנהלים מונולוגים פנימיים באלף ואחד נושאים (וזה עוד המקרה הפחות בעייתי. באחת הפעמים תפסתי את עצמי יושב חצי שעה בשקט בעיניים עצומות כשכל מה שהעסיק אותי היה הציצים של זאת שישבה לצידי.
היום כולם כבר חכמים וכולם יודעים את התורה אבל נסו להבין מתי האיש דיבר ובפני מי. הגבולות השתנו. היום בהודו יש קוקה קולה ומדונה לומדת קבלה באמריקה. אבל לאדם המערבי שרק גילה את קסמה של הרוחניות המזרחית אי שם בשנות השישים, ושלכיוונו נורו האמיתות האלה, זה ישב בול. ותרשו לי לספר לכם - זה עדיין יושב בול. מה שאולי (רק אולי) מתאים למחפש הודי, לא מתאים למחפש מערבי. לפחות לא כששניהם עומדים על קו הזינוק. ואת זה אושו היה הראשון להבין וליישם. בעתיד דרכיהם אולי מצטלבות אבל בהתחלה מדובר על חיה שונה לגמרי עם מיינד שונה בתכלית!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפילו את השם החליפו לי
|
|
|
|
|
|
|
עולמו של אושו הוא הרבה יותר מהשיעור שמוצג פה בין רוח וחומר וגם הרבה יותר מהפנס שמנסה להאיר את הפלצנות הרוחנית המעוורת שרבים לוקים בה, כולל אותי. זה שיש לך רולס רויס זה לא הבעיה. זה שאתה שטוף שאיפות למה שאין לך, ששוללות ממך את ההנאה מהשפע שהקיום שופך עליך ממש ברגעים אלה, זאת הבעיה. עולם הרוח היה צריך דמות קיצונית כמו אושו כדי להבין את כל זה.
הליכה בדרך של אושו בצורה טוטאלית מרסקת בהתחלה את כל מי שצועד בה. כל האמונות שלי לגבי עצמי והעולם קרסו. חשבתי שאני ישראלי, שמאלני, זכר, אפילו חייתי במחשבה שאני רן - השם שבו קראו לי הוריי. ההזדהות עם כל זה היתה טוטאלית. לקח לאושו חודש וקצת להתחיל לרסק לי את כל זה. אפילו את השם החליפו לי. השאלה מי אני לכל הרוחות הדהדה מכל קיר. כל מיני משפטים ריקים מניסיון אישי שנהגתי לזרוק לאוויר ונשמעו "רוחניים לאללה" התרסקו לי בפנים. וביד אומן המורה המושמץ הזה התחיל לבנות אותי מחדש. התוצאה היתה בנאדם הרבה יותר רך, הרבה יותר רגיש ומלא בקבלה עצמית. הדרך עוד ארוכה, זה בטוח, אבל את היסודות קיבלתי.
לא צריך להיות חלק מהקהילה באשראם בפונה כדי ללכת בדרכו. האשראם של היום לא בהכרח משקף את דרכו של אושו. ואולי בכלל הרבה יותר נכון לפגוש את אושו דרך מורים שצמחו מהזרם האושואיסטי כמו למשל טיוהר או וירש שביקר כאן לא מזמן. כך או כך, אושו וכל מפעל חייו, כולל הרולס רויסים, הוא עדיין דרך עמוקה ורצינית לגלות את עצמך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בננות, תפוחי אדמה וסאניאסים
|
|
|
|
|
|
|
עם זאת, הדרך של אושו היא גם מסוכנת מאוד. בגלל היצמדותו לאמת, בכל שיעור שהוא נתן, אושו גם השאיר הרבה מרווח בין המילים. אין מדובר בדת מסודרת ולכן גם אין חוקים או מנהגים, והחופש הזה נותן למיינד האנושי פתח מילוט שרבים בוחרים לעבור בו. מי שלא ייזהר עלול למצוא את עצמו צועד במקום ואף צועד אחורה בעודו נותן לעצמו תירוצים (מנומקים בדברי המאסטר) ולא עושה כלום עם חייו. החופש יכול להיות הכלי לשחרור או העוגן שדרכו צוללים עמוק עמוק מטה, ואני מדבר פה מניסיון אישי! גם עודף הסדנאות בעולם הסניאסי יכול להיות בעיה.
אם אתם סאניאסים או סתם אוהבי אושו ואתם מוצאים עצמכם הולכים שוב ושוב לסדנאות וקבוצות מבלי שחל שינוי משמעותי, מנקים שוב ושוב את האורוות מבלי לעצור שנייה ולתת לשקט להיכנס פנימה, זהירות לכם. אתם עושים חזרות גנרליות שוב ושוב להצגה שאף פעם לא עולה.
ונסיים עם בדיחת סאניאסים ידועה O.K Manisha? Yes Bagwan. אם לא הבנתם חפשו מסביבכם סאניאס, הוא ישמח להסביר. זה לא כזה מסובך למצוא אחד. בננות, תפוחי אדמה וסאניאסים אפשר למצוא בכל חור על פני הגלובוס.
קישורים נוספים:
לפרק א', ב' וג' בסדרת הכתבות של אורי לוטן - "האושר ועונשו".
היומנברסיטי, האוניברסיטה האנושית בהולנד הפועלת על פי רוחו של אושו.
האתר הרשמי של אושו.
לאתר just beז"ל, הניוז לטר הכי מוצלח שהסתובב כאן לאחרונה בניצוחו של עוטסב. אם תחפשו טוב תוכלו למצוא שם גם עדויות לחיבה של הנ"ל לנודיזם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
