 |
/images/archive/gallery/141/112.jpg
צילום: גדיאל גרשגורן  |
|
|
|
|
| באנגליה משתעשעים לאחרונה ברעיון כי מיסוי על שומן יהפוך את הציבור לבריא ומאושר יותר. ד"ר דינה ראלט מעלה שבע בעיות אפשריות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ד''ר דינה ראלט
8/11/2004 13:08 |
|
|
|
|
|
|
|
מיסוי על השומן, רעיון שמשחקים בו משני צידי האוקיינוס האטלנטי מזה כמה שנים, עלה לאחרונה לחזית המודעות הציבורית בבריטניה. ההנחה, המפוקפקת למדי יש להודות,
היא שמס על שומן עשוי להפוך את האוכלוסייה למאושרת ובריאה יותר, ובמקביל, לצמצם את העול הכלכלי העצום על שירותי הבריאות. האם זה יכול להועיל לנו?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בעיה מס' 1: מסרים מבלבלים
|
|
|
 |
|
|
|
עד לאחרונה תעמולת הבריאות התמקדה בבעייתיות של שומן רווי, והתעלמה משומן באופן כללי. המוטיבציה היתה להפחית את מספר מקרי השבץ והתקפי הלב על ידי הורדת רמות הכולסטרול, ולא להילחם בעודף המשקל. לפיכך מרבית התזונאים דחקו בציבור להפחית את כמויות המזון העשיר בשומן רווי, כמו למשל חמאה או חלב מלא, והמלצות למיסוי גבוה של מזון עשיר בשומן רווי, החלו להסתובב באוויר. ירחון הרפואה הבריטי המליץ להוציא מהמיסוי החדש עוגיות, עוגות וגלידות שאין בהן שומן רווי.
וכאן מתחיל הבלבול: עוגות ללא כולסטרול משמינות לא פחות מעוגות שיש בהן כולסטורול. הערך הקלורי לכל יחידה של שומן רווי זהה כמעט ליחידה זהה של שומן לא רווי. כתוצאה מכך, קשה למדיניות הכלכלית של תעשיית המזון לתקוף בו זמנית גם את מחלת ההשמנה וגם את רמות הכולסטרול הגבוהות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיה מס' 2: השינוי הוא חברתי
|
|
|
|
|
|
|
האם ניתן להשתמש במס כאמצעי לניהול מדיניות הבריאות? ממשלת בריטניה טוענת שהצליחה להוריד את מספר המעשנים על ידי הפעלת מדיניות של מס פרוגרסיבי. השינוי לעומת זאת שנוי במחלוקת, שכן ניתן לראות גם שינויים חברתיים ביחס למעשנים, וכן ניתן לראות עלייה דווקא במספר קבוצות מסוימות, כמו למשל נשים צעירות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיה מס' 3: מטרה חמקמקה
|
|
|
|
|
|
|
במיסוי העישון יש היגיון, שכן העישון גורם לנזק מצטבר, אבל לא כך הוא בנוגע למזון שומני. קיים מעט מאוד נזק מובנה באוכל, אפילו במזון מהיר כמו עוגיות או צ'יפס. הנזק נגרם בגלל הרגלי צריכה הלא נכונים, הנוצרים בין השאר בעקבות פרסום, בוטה או סמוי. ואולי את המס צריך להטיל דווקא על פרסום מזון שמן ואת הרווחים להעביר למימון קמפיינים המעודדים פעילות גופנית ואכילה בריאה יותר. באיגוד המזון והמשקה הבריטי כבר נעשה ניסיון ראשוני לקדם חקיקה שכזו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביעה מס' 4: מטרה עוד יותר חמקמקה
|
|
|
|
|
|
|
האם שומן, או פרסום שלו, יכולים להוות מטרה מדויקת? יש מזונות שיש בהם אחוז שומן גבוה, כמו אבוקדו, שנחשבים דווקא לבריאים ובוודאי אינם נחשבים למקור של בעיות השמנה. כתוצאה מכך לא ניתן יהיה למסות רק על סמך תכולת השומן. בניגוד לרמת האלכוהול במשקאות, מס השומן יאלץ להתמודד עם העניין בשיטת "כל מוצר לגופו". עורכי הדין בוודאי כבר מזילים ריר, שכן מדובר בהליך שרירותי וממושך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיה מס' 5: למה דווקא שומן?
|
|
|
|
|
|
|
מדוע פחמימות נהנות מההפקר? נכון שבהשוואה לערך הקלורי ביחידת שומן לעומת יחידת פחמימה, בשומן יש פי שניים יותר קלוריות, אבל עדיין אפשר לצבור עודף משקל חמור גם על ידי צריכה מוגברת של סוכרים, וזאת מבלי שהתייחסנו לסכנת הסוכרת. מבחינה זו מיסוי על שומן יכול להעביר מסר שגוי המעודד תזונה עתירת סוכרים.
ומה לגבי חובבי דיאטת אטקינס ודומותיה, הטוענים שדווקא תזונה עתירת שומן מסייעת להרזיה. האם הם ישוחררו ממס השומן?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיה מס' 6: אנחנו לא שכפול אחד של השני
|
|
|
|
|
|
|
לכל אחד מאיתנו יש מערכת מטאבולית אחרת, דחפים שונים, גנטיקה שונה. כשם שאלכוהוליסט לא חייב לשתות כמויות גדולות, אדם שמן לא בהכרח אוכל כמויות גדולות. עבור אנשים מסוימים הניסיון להפחית במשקל מוביל לצניחה בקצב חילוף החומרים, והופך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית, גם אם מתלווה לה כוח רצון עצום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיה מס' 7: למה לעודד את הסטיגמה?
|
|
|
|
|
|
|
למה להמשיך ולעודד את הסטיגמה נגד אנשים שמנים כאנשים חסרי כוח רצון וחולים? היו תקופות בהן צבירה הדרגתית של מסה לקראת גיל העמידה סימנה דווקא מעמד חברתי גבוה. ויש לכך גם יתרונות. בעל פאב בלונדון, אנדי פורדהם, השוקל כ-190 קילו הפך לאלוף העולם בקליעה למטרה ב-2004. הגודל שלו נחשב ליתרון משום שהוא מנע רעידות בזרועו באותה צורה שבה בטון מייצב צנטריפוגה.
בשורה התחתונה, למס על השומן יש סיכוי רזה מאוד להצליח.
להמשך קריאה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
